לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ו' ניסן תשפ"א
מסכת פסחים דף קי"ח
דף קי"ח – עמוד א'
כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר – לרב יהודה היינו יהללוך וגו' וגומרים בו מלך מהולל בתשבחות, ולרבי יוחנן אומרים גם נשמת כל חי בכלל ברכת השיר ומברכים לאחריו.
אומרים הלל הגדול על כוס רביעי. ויש אומרים שאומר 'ה' רועי לא אחסר'. והלל הגדול – לרבי יהודה הוא מ'הודו' עד 'על נהרות בבל' (ולא עד בכלל), ולרב אחא בר יעקב מ'כי יעקב בחר לו יה' עד 'על נהרות בבל'. ולמה נקרא הלל הגדול, מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם (שנאמר 'הודו לאל השמים') ומחלק מזונות לכל בריה (שנאמר 'נותן לחם לכל בשר'), והוא דבר גדול.
עשרים וששה 'כי לעולם חסדו' שנאמר במזמור הודו לה', הם כנגד עשרים וששה דורות שקדמו למתן תורה שהקדוש ברוך הוא זן אותם בחסדו.
פירוש הכתוב 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', הודו לה' על החסד שגובה את חובתו של אדם בטובה שהשפיע לו, שמפסיד את ממונו ומכפר על גופו.
קשים מזונותיו של אדם – א. כפליים כיולדה, ב. יותר מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך ומזונות על ידי הקדוש ברוך הוא, ג. כקריעת ים סוף, שנס גדול עושה השם למי שנתן לו מזונות כקריעת ים סוף. ונפקא מיניה לבקש רחמים
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם 'קוץ ודרדר תצמיח לך' זלגו עיניו דמעות, אמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שאמר לו 'בזעת אפיך תאכל לחם' נתקררה דעתו. אמר ריש לקיש אשרינו אם עמדנו בראשונה (כפי שהיה קודם החטא), ועם כל זה עדיין אנו אוכלים ירקות השדה בלי לטרוח כבראשונה.
קשים נקביו של אדם כשהוא עצור, כיום המיתה וכקריעת ים סוף.
כל המבזה את המועדות ועושה מלאכה בחולו של מועד, כאילו עובד עבודה זרה.
כל המספר או מקבל לשון הרע, וכן המעיד עדות שקר בחבירו, ראוי להשליכו לכלבים.
בכל פרק ופרק או כשנגאלים מצרה אומרים הלל (הרגיל) ולא הלל הגדול אפילו שהוא משובח יותר:
א. יש אומרים משום שיש בו חמשה דברים – יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, תחיית המתים, חבלו של משיח ('לא לנו' זו שעבוד מלכויות ויש אומרים מלחמת גוג ומגוג).
ב. יש אומרים משום שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנום (אנה ה' מלטה נפשי).
ג. יש אומרים משום שיש בו ירידתן של חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש (לא לנו אמר חנניה, כי לשמך תן כבוד אמר מישאל, על חסדך ועל אמתך אמר עזריה), ועלייתן ממנו (הללו את ה' כל גויים אמר חנניה, שבחוהו כל האומים אמר מישאל, כי גבר עלינו חסדו אמר עזריה).
ואמת ה' לעולם, נאמר
א. יש אומרים על ידי חנניה מישאל ועזריה בעלייתן מכבשן האש.
ב. יש אומרים גבריאל אמרו, שרצה להציל את אברהם אבינו ולצנן את כבשן האש, והקדוש ברוך הוא רצה להצילו בעצמו, והבטיחו שיציל את חנניה מישאל ועזריה מבני בניו מכבשן האש, וכשרצה שר הברד לצנן את הכבשן ולהצילם, אמר לו גבריאל אין גבורתו של השם ששר המים יכבה אותו אלא שר של אש, אקררו מבפנים ואקדיח מבחוץ לשרוף את הזורקים אותם, באותה שעה פתח ואמר 'ואמת ה' לעולם'.
א. יש אומרים דגים שבים אמרוהו, שבשעה שאמר הקב"ה לשר של הים לפלוט את המצריים ליבשה ולהראות לישראל שמתו, אמר כלום יש עבד (הדגים) שרבו נותן לו מתנה (בשר המצרים) וחוזר ונוטל ממנו, והבטיח להחזיר להם תשע מאות רכב של סיסרא תחת שש מאות רכב של פרעה, והעמיד לו נחל קישון לערב. וכשבא סיסרא להילחם עם ישראל, הוציא השם את הכוכבים ממסילותם ונתחממו, וירדו להתקרר בנחל קישון והשליכם נחל קישון לים, באותה שעה פתחו דגים ואמרו 'ואמת ה' לעולם'.
דף קי"ח – עמוד ב'
'מושיבי עקרת הבית' אמרה כנסת ישראל (הזקנים והחשובים שבהם) לפני הקדוש ברוך הוא, שמוני בניך (אלו שאינם חשובים כל כך) כחולדה זו הדרה בעיקרי הבתים מרוב חטאתם בגלות.
'אהבתי כי ישמע ה" אמרה כנסת ישראל, ריבונו של עולם אימת אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני.
'דלותי ולי יהושיע' אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם אף על פי שדלה אני במצוות, לך אני ולי נאה להושיע יותר מכל האומות, שהרי ישראל ייחדוך.
הללו את ה' כל גויים על הגבורות שהוא עושה עמהם, וכל שכן אנו כי גבר עלינו חסדו.
עתידה מצרים להביא דורון למלך המשיח, ויאמר לו השם קבל מהם לפי שהיו אכסניה לבני, וכן מכוש יקבל, אבל מרומי לא יקבל ויגער בהם, שכולם פה אחד להרע לישראל, ושוחטים ישראל כעגלים של הפקר, ומקבלים שוחד מישראל לעשות רצונם ואין מקיימים את דבריהם.
מי גרם לישראל שיתפזרו לבין האומות, קריבות שהיו חפצים בהם.
שלש מאות ששים וחמש שווקים היה בכרך גדול של רומי, וכל אחד ואחד היה בו שלש מאה ששים וחמש מגדלים, וכל מגדל היו בו שלש מאה וששים וחמש מעלות, וכל מעלה היו בו כדי לזון את כל העולם כולו.
והיה סחרה (של רומי) ואתננה קודש לה' לא יאצר (אוצרות של תירוש ויצהר) לא יחסן (גניזת כסף וזהב) כי ליושבים לפני ה' – כל אלו יהיו ללומדי תורה יש מפרשים למי שרגיל לשבת תמיד בישיבה ומכיר שם מקום חבירו, ויש מפרשים שמקבל בני חברו בישיבה. 'לשבעה ולמכסה עתיק' – יש מפרשים שמכסה סתרי תורה ויש מפרשים שמגלה טעמי תורה.
***************
שבת קודש ז' ניסן תשפ"א
מסכת פסחים דף קי"ט
דף קי"ט – עמוד א'
למנצח מזמור לדוד, זמר למי שמנצחים אותו – על ידי תפילה – והוא שמח בכך.
וידי אדם תחת כנפיהם – שידו של השם ברוך הוא פרוסה תחת כנפי החיות, כדי לקבל בעלי תשובה בסתר מפני מידת הדין שמקטרגת שלא לקבלם.
כל כסף וזהב שבעולם לקטו יוסף והביאו למצרים, וכשעלו ישראל משם העלוהו עמהם, והיה מונח עד רחבעם, בא שישק מלך מצרים ולקח מרחבעם, וזרח מלך כוש לקח משישק, ואסא נטלו מזרח ושלח להדרימון, וממנו לקחוהו בני עמון, ומהם לקח יהושפט והיה מונח עד אחז, ולקח ממנו סנחריב, וחזקיה נטלו מסנחריב והיה מונח עד צדקיה, ולקחו ממנו כשדיים, ומהם לקחוהו פרסיים, ולקחוהו מהם יוונים, ומהם לקחוהו רומיים, ועדיין מונח ברומי.
שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח, אחת לאנטונינוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.
'עושר שמור לבעליו לרעתו' זה עושרו של קרח, שעל ידי רוב ממונו נתגאה ונטרד מן העולם.
'ואת כל היקום אשר ברגליהם' זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ומשמח את לבו.
'אודך כי עניתני' אמר דוד, 'אבן מאסו' אמר ישי (על דוד שהיה צעיר מאחיו ורועה), 'מאת ה' אמרו אחיו, 'זה היום' אמר שמואל (שסופם לשמוח בדוד שיושיעם מאויביהם), 'אנא ה' הושיעה' אמרו אחיו (שיושיעם על ידי דוד), 'אנא ה' הצליחה' אמר דוד (שיצליח במלכותו), 'ברוך הבא' אמר ישי, 'ברכנוכם' אמר שמואל (מברכים אנו את כולם), 'אל ה' אמרו כולם, 'אסרו חג' אמר שמואל, 'קלי אתה' אמר דוד, 'אלקי ארוממך' אמרו כולם.
דף קי"ט – עמוד ב'
מקום שנהגו לכפול כל פסוק שבהלל כופל, מקום שנהגו לפשוט יפשוט, הכל כמנהג המדינה. רבי היה כופל מ'ברוך הבא', ורבי אלעזר בן פרטא היה כופל מ'אודך', משום כבוד ישי ושמואל דוד ואחיו.
ברכה על ההלל – לפניו מצוה לברך, שכל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתו. לאחריו הכל כמנהג המדינה.
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלים ושותים יתנו לאברהם אבינו כוס של ברכה ולא ירצה לפי שיצא ממנו ישמעאל, וגם יצחק לא יברך לפי שיצא ממנו עשיו, וכן יעקב שנשא שתי אחיות, וכן משה שלא זכה להיכנס לארץ ישראל אפילו במותו, וכן יהושע שלא זכה לבן. אבל דוד יאמר אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר 'כוס ישועות אשא'.
משנה . 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן' – לרב שלא יעקור מחבורה לחבורה לאכול שום דבר, גזירה שמא יבא לאכול את הפסח בשני מקומות, לשמואל ורבי יוחנן שלא יאכל שום דבר גם בחבורתו לאחר שאכל את הפסח.
אין אוכלים שום דבר לאחר מצת חובה שאוכלים באחרונה, שלא לשכוח את טעמה.
***************