
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ' סיון תשפ"ב
מסכת יבמות דף ק"ד
דף ק"ד – ע"א
סנדל של עבודה זרה – לא יחלוץ בו. עבר וחלץ בו – אם נועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעים אותו ממקום למקום חליצתה כשרה, שמשמשי עבודה זרה אינם עומדים לשריפה שיש להם תקנה בביטול, והנאת חליצה לאו הנאה היא שמצוות לאו ליהנות ניתנו. ואם הוא תקרובת עבודה זרה (שהקריבו ומסרו לפניו לשם דורון) שאין לה ביטול עולמית – חליצתה פסולה, שלשריפה עומד וכתותי מיכתת שיעורה, וכן הדין בנעל של עיר הנדחת שעומד לשריפה.
סנדל העשוי לתכריכי מיתה – הואיל שאינו עשוי להילוך אינו נעל, אבל סנדל של בית דין המיוחד לחליצה בכלל נעל, שאם ישתמש בו שליח בית דין לא יקפידו עליו.
משנה . חליצה בלילה – לת"ק כשרה, שכגמר דין הוא שכשר בלילה, לרבי אליעזר פסולה, שכתחילת דין הוא, וי"א שדעת ת"ק דעת יחיד הוא.
חליצה בשמאל -לת"ק פסולה, שלומדים 'רגל' 'רגל' ממצורע שצריך ימין, לרבי אלעזר כשרה (ויש מחליפים השיטות), מפני ש'רגל' האמור בחליצה אינו מיותר, ורק האמור במצורע מיותר, ומופנה מצד אחד למדים ומשיבים, ויש להשיב מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת.
משנה . קריאה – אינה מעכב לכו"ע, חליצה – לכו"ע מעכב, שכתוב 'ככה יעשה לאיש' 'ככה' משמע לעיכוב, וכי כתיב ככה על מעשה ולא על קריאה שדיבור בעלמא הוא, רקיקה – לרבי אליעזר מעכב שהיא מעשה, לרבי עקיבא אינה מעכב, שרק מעשה שהאשה עושה בגופו של איש מעכב.
דף ק"ד – ע"ב
חרש וחרשת אלם ואילמת – חליצתם פסולה לפטרה במקום שיש אח כשר, לפי שאינם בני קריאה 'אמר' ו'אמרה', והגם שאין קריאה מעכבת צריך שיהיו ראויים לקריאה, וכשם שרק הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.
החולצת לקטן – חליצתה פסולה. קטנה שחלצה – תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה חליצתה פסולה.
חליצה בפני שניים או שלשה דיינים ונמצא אחד קרוב או פסול – חליצתה פסולה, רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים, ורבי עקיבא הכשיר אפילו באחד, לשמואל ורב נחמן הלכה שג' מעכב.
יבמה שרקקה לפני בית דין: לרבי עקיבא שרקיקה אינה מעכבת – לא נפסלה על האחים (וראה מסקנת הגמרא להלן דף ק"ה.), לרבי אלעזר שמעכבת – אליבא דרבי שסובר ששני דברים המתירים מעלים זה בלי זה (כמו שמצינו בשתי הלחם שקדושתם תלויה בשחיטת וזריקת כבשי עצרת, ואם שחטם לשמם וזרק דמם שלא לשמם קדוש הלחם ואינו קדוש) נפסלה ותחלוץ, לרבי אלעזר ב"ר שמעון שאין מעלים זה בלי זה (ואין הלחם קדוש עד שישחוט לשמם ויזרוק דמם לשמם) לא נפסלה מלהתייבם.
***************
יום שני כ"א סיון תשפ"ב
מסכת יבמות דף ק"ה
דף ק"ה – ע"א
ללישנא קמא שלחו ליה לאבוה דשמואל שיבמה שרקקה לפני בית דין נפסלה מיבום וצריכה חליצה, והיינו גם לדעת רבי עקיבא הסובר שרקיקה אינה מעכבת, שכיון שרקיקה נעשית בדרך כלל אחר החליצה, הרואה אותה רוקקת סובר שחלצה, ואם יתירוה להתייבם יאמרו חלוצה מתייבמת, אבל קראה ולא חלצה לא נפסלה מיבום, כיון שקריאה נעשית גם קודם חליצה לא יטעו, אלא יאמרו שזו הקריאה שלפני החליצה.
ללישנא בתרא שלחו שאם רקקה לפני חליצה לא תירוק שוב לאחר החליצה, שאין הסדר מעכב, ולא תחזור לרוק שאז יאמרו שהרקיקה הראשונה אינה כלום, ויתירו להתייבם זו שרק רקקה, והואיל וסתם רקיקה נעשית אחר חליצה הרואה את הרוקקת מתייבמת יבוא להתיר יבום אחר חליצה.
גידמת – חולצת בשיניה, שלא כתוב 'וחלצה בידה'.
דם השותת מפיו ומפי אמתו של זב אינו טמא כמעיינותיו – שכתוב 'זובו טמא', והנמצץ מפיו טמא שאי אפשר בלי צחצוחי רוק.
רקקה דם הוי רקיקה, שלא כתוב 'וירקה רוק' ולא דבר אחר עמה, ואי אפשר לדם בלי צחצוח רוק, והיינו במוצצת ולא בשותתת.
'אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת' – כתב שהקדוש ברוך הוא מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו, והוא גזר דין שיש עמו שבועה, כאמור 'לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם'.
עוון בית עלי בזבח ובמנחה אינו מתכפר, לרבה – אבל מתכפר בדברי תורה, לאביי – בגמילות חסדים, רבה ואביי באו מבית עלי, רבה עסק בתורה וחי ארבעים שנה, אביי עסק בתורה ובגמילות חסדים וחי שישים שנה.
משפחה אחת בירושלים היו מבית עלי, והיו מתים בני שמונה עשרה שנה, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי שיעסקו בתורה, ועשו כן וחיו, וקראום משפחת יוחנן על שמו.
גזר דין של ציבור אפילו נחתם יכול להיקרע, שנאמר 'מי כה' אלוקינו בכל קראינו אליו', ומה שכתוב 'דרשו ה' בהמצאו' והיינו בעשרת ימי תשובה זהו ביחיד.
דף ק"ה – ע"ב
קטן שחלץ אינה מתירה לשוק – ש'איש' כתיב בפרשה, ומ"מ לרבי מאיר מהני חליצתו לפוסלה להתייבם לאחים, אך לחכמים אין חליצתו כלום.
קטנה שחלצה – לרבי מאיר הוקשה לאיש וחליצתה פסולה, לרבי יוסי חליצתה כשרה, שרק 'איש' [-ולא קטן] כתוב בפרשה אך אשה לא כתוב. ומאימתי חולצת – לרב נחמן משתגיע לעונת הפעוטות, לרבא משתגיע לעונת נדרים, והלכה רק משהביאה שתי שערות.
עיני המתפלל – נחלקו רבי חייא ורבי שמעון ברבי אם צריך שיהיו למטה כלפי ארץ ישראל, ששם השכינה, ככתוב 'והיו עיני ולבי שם כל הימים', או שיהיו למעלה, ככתוב 'נשא לבבנו אל כפים', ורבי ישמעאל ברבי יוסי אמר בשם אביו עיניו למטה ולבו למעלה לקיים שניהם.
רבי ישמעאל ברבי יוסי כיון שהיה בעל בשר היה פוסע על ראשי עם קדוש למקומו בישיבתו של רבי, והקפיד עליו אבדן. אמר לו: אני רבי ישמעאל בן רבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי. אמר לו: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי. אמר לו: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה, אמר לו: וכי משה אתה, אמר לו: וכי רבך אלוקים הוא, ונענש רבי (על שלא מיחה באבדן) בכך שרבי ישמעאל קראו 'רבך' ולא 'רבי'. רבי אמר לאבדן לבדוק יבמה אם כבר גדולה, כשיצא אמר רבי ישמעאל בשם אביו שלא כתוב 'אשה' בפרשה וגם קטנה כשרה, אמר רבי לאבדן שאין צורך לבדקה אחר שכבר הורה זקן, כשחזר אבדן למקומו פסע על ראשי עם קדוש, אמר לו רבי ישמעאל: מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש היאך יפסע על ראשי עם קדוש, ואמר רבי לאבדן שיעמוד על מקומו. ובאותה שעה נצטרע אבדן, וטבעו שתי בניו, ומיאנו שתי כלותיו בבעליהם, ואמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא שבייש לאבדן בעולם הזה.
הלכה חליצה בשלושה, ואפילו בדיעבד אין די בפחות, ואין צריך חמישה אפילו לכתחילה (וראה לעיל סוף דף ק"א:).
מעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים, וראום שני עדים בחוץ, ובא מעשה לפני רבי עקיבא כשהיה בבית האסורים, והכשיר החליצה.
***************