
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי כ״ח אב תשפ"ג
מסכת קידושין דף ב׳
דף ב' – ע"א
משנה . האשהנקנית לבעלה בשלש דרכים(אין לדקדק מה שנקט התנא 'האשה' באות ה' – שבכל מקום שונה לשון הרהוט לו) – בכסף שטר וביאה. בכסף – לבית שמאי היינו בדינר ובשוה דינר(לומדים שווה כסף ככסף מתשלומי נזיקין ופדיון עבד עברי) לבית הלל בפרוטה ובשוה פרוטה, והיא אחד משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה מבעלה בגט ובמיתת הבעל. היבמה נקנית ליבם מדאורייתא בביאה, ומדרבנן מועיל בה מאמר לפסלה על שאר האחים.
הטעם שכתב התנא לקידושין לשון 'קנין' ולא לשון 'קידושין' (כדלהלן 'האיש מקדש') – שאחד מהקניינים במשנתנו הוא כסף ומקורו מה שנאמר 'כי יקח איש אשה' ולומדים גזירה שווה מ'נתתי כסף השדה קח ממני', שקניין כסף של שדה נקרא בלשון 'קיחה' ולכן שנה התנא לקיחת אשה בלשון קנין.
דף ב' – ע"ב
במשנה להלן 'האיש מקדש' לא כתב התנא לשון קנין – שבתחילה כתב לשון שמצינו בתורה, ואחר כך כתב לשון קידושין מדרבנן, שהוא משום שאוסרה על כל העולם כהקדש (פירוש לשון של 'הרי את מקודשת לי': מיוחדת ומזומנת לי, אך כאן מפרשים שהיינו מקודשת ואסורה על כל העולם בשבילי, אבל באומר 'טלית זו מקודש לי' לא שייך זאת ואינו נאסר).
הטעם שלא כתב התנא 'האיש קונה' – א. משום ששנה 'וקונה את עצמה במיתת הבעל' ואין הבעל מקנה אותה, ב. שאם היה תנן 'האיש קונה' היה משמע שיכול לקנותה בעל כרחה.
'דרך' אצל זכר לשון זכר ואצל נקבה לשון נקבה – 'בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מלפניך' – שזכר דרכו לעשות מלחמה, 'והודעת להם את הדרך ילכו בה' – שתורה לשון נקבה שנאמר 'תורת ה' תמימה', 'בשבעה דרכים בודקים את הזב' – שהוא זכר, 'האשה נקנית בשלש דרכים' – שהיא נקבה.
הטעם שכתב התנא 'דרכים' ולא 'דברים' – שכל הקניינים צורך ביאה הם, וביאה נקראת דרך שנאמר 'ודרך גבר בעלמה…', או משום שרבי שמעון אמר שהטעם שנאמר 'כי יקח איש אשה' ולא 'כי תלקח אשה לאיש' – שדרכו של איש לחזר על אשה כדרך בעל אבידה שמחזר על אבדתו.
'בשבעה דרכים בודקים את הזב' ולא כתב 'דברים' – שדרך מאכל ומשקה יתירים להביא לידי זיבה.
'אתרוג שווה לאילן בג' דרכים' – שנוהג בו ערלה ורבעי כאילן(רבעי נוהג באילנות – לתירוץ א' היינו דווקא למ"ד נטע רבעי ולא למ"ד כרם רבעי, לתירוץ ב' מחלוקת הוא רק לעניין דאורייתא אבל מדרבנן לכו"ע נוהג רבעי בכל האילנות, ונפק"מ אם רבעי נוהג בחו"ל מדרבנן, שאם נחלקו גם מדרבנן אין רבעי נוהג בחו"ל, שהלכה בחו"ל כדברי המיקל בארץ.
אתרוג אינו חייב בפאה – שאין לקיטתו כאחת, ולא בביכורים – שאינו משבעת המינים) ובשביעית הולכים בפירותיו אחר חנטה ולא אחר לקיטה כירק (ירק לעניין שביעית אין הולכים אחר לקיטה, אלא הגדל באיסור אסור והגדל בהיתר מותר).
ושווה לירק לעניין שנות המעשרות – שהולכים אחר שנת הלקיטה, כיון שמשקים אותו כירק.
***************
יום רביעי כ״ט אב תשפ"ג
מסכת קידושין דף ג׳
דף ג' – ע"א
כל מקום יש חילוק שבדרך אחד דומה ובדרך זו אינו דומה כתב דרכים ולא דברים, [כגון כוי יש בו דרכים שהוא כמו חיה – לעניין כיסוי הדם, ולבהמה – שחלבו אסור, ולזה ולזה – לעניין שחייב בשחיטה, לא לזה ולא לזה – לעניין איסור הרבעה], או שהמביא גט או שטר שחרור ממדינת הים צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם שתנן זו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים.
מנין רישא במשנה שהאשה נקנית בשלש דרכים למעט שאינה נקנית בחופה, ולרב הונא שחופה קונה למעט חליפין אף שלומדים קיחה הנאמר בקידושין מקיחה הנאמר משדה עפרון ושדה נקנה בחליפין, משום שחליפין שייך גם בכלי פחותמשוה פרוטה וגנאי הוא לה (לתוס' קנין חליפין לא מהני בקידושין שאינו בכלל קנין כסף, לר"ת חליפין מהני בעכו"ם ולכן שולחים הרשאה ביד עכו"ם ומקנים לו כסף בקניין סודר אך אין העדים כותבים וקנינא מיניה שאין שליחות וזכיה בעכו"ם אלא כותבים וקנה העכו"ם).
מנין במשנה שקונה את עצמה בשתי דרכים למעוטי חליצה ולא לומדים קל וחומר מיבמה שאע"פ שאינה נקנית בגט נקנית בחליצה, שנאמר ספר כריתות ולומדים ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.
דף ג' – ע"ב
קידושי כסף לומדים ממה שכתוב באמה עבריה 'ויצאה חנם אין כסף' מיתור 'אין כסף' דורשים אין כסף לאדון זה כשיוצאה ממנו אבל יש כסף לאדון אחר כשיוצאה ממנו וזה האב שזכאי בכסף קידושיה שיוצאה ממנו באירוסיה (לעניין הפרת נדרים שאינו מיפר בלי הבעל, כדלקמן דף ד') .
האב זכאי לקדש בתו נערה שנאמר 'את בתי נתתי לאיש הזה' ומקבל הכסף קידושין והכסף שלו, ממה שלומדים כסף קידושין לאב מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר וכשם שאין כסף לאדון שהיא יוצאה ממנו בנערות כך יש כסף לאב שיוצאה ממנו לעניין הפרת נדרים, שאינו יכול להפר לבד אלא עם הארוס.
מעשה ידים של נערה לאביה שלומדים ממה שכתוב 'וכי ימכור איש את בתו לאמה' מיתור לאמה לומדים מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה, ועל כרחך היתור בא לרבות נערה, שמעשה ידים של קטנה בלאו הכי לאביה שהרי יכול למוכרה.
***************
יום חמישי ל׳ אב תשפ"ג
מסכת קידושין דף ד׳
דף ד' – ע"א
'ויצאה חנם אין כסף' – מאין כסף לומדים שאמה עבריה יוצאה בימי נערות, ויצאה חינם – לאביי שאם לא הביאה סימני נערות יוצאה בבגרות כשהיא בת עשרים שנה, למר בר רב אשי שאם לא הביאה סימני נערות ונמצאה אילונית אפילו הכי מה שהיה נמכרת בקטנות אינה בטלה.
קידושי כסף בנערה שייך לאביה שדורשים י' באין כסף [עי' לעיל דף ג':], שאפשר לכתוב אן כסף וכמו שכתוב 'מאן בלעם' ו'מאן יבמי'.
'בת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה', אבל יש לה בנים אינה אוכלת בתרומת בית אביה, וכן אם יש לה בני בנים שבני בנים הרי הם כבנים, ואפילו אם הבנים פסולים אינה אוכלת שדורשים י' של וזרע אין לה.
דף ד' – ע"ב
אי אפשר ללמוד קנין כסף קידושין מקנין כסף באמה עבריה, ששונה אמה עבריה שהואיל שכסף חשוב בה לפדותה חשוב נמי לקנותה.
קידושי כסף הנלמד מפסוק כי יקח (קיחה קיחה משדה עפרון) היינו שהוא יתן לה הכסף קידושין שצריך 'כי יקח איש' ולא כי תקח אשה לאיש, שאילו לומדים רק מפסוק ויצאה חנם שכסף עושה אישות ס"ד שיעשה גם כשהיא נותנת לו, ומפסוק ויצא חנם לומדים שכסף קידושין בנערה שייך לאביה.
קידושי ביאה לומדים ממה שכתוב 'ובעלה', שאין ללמוד קל וחומר מיבמה שאינה נקנית בכסף ונקנית בביאה שמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת לזה מחמת קידושי המת.
***************