לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי א׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ה׳

דף ה' – ע"א

קידושי שטר לומדים מגט שהתורה מקיש הויה ליציאה בפסוק של ויצאה והייתה, ובלי ההיקש אין ללמוד מכח קל וחומר שכסף לא מהני להוציא ומהני להכניס שטר שמהני להוציא קל וחומר שמכניס, שמה לכסף שפודים בו הקדש ומעשר שני מה שאינו שטר אם כתב לגזבר שטר על מעות.

אין מגרשים בכסף מכח הקש הויה ליציאה –

לאביי שאם כסף מוציא ומכניס נמצא שקטיגור נעשה סניגור, אבל שטר קידושין כתוב לשון כניסה וגט לשון יציאה ואין קטיגור נעשה סניגור,

לרבא משום שכתוב בפרשת גירושין 'וכתב לה' בכתיבה מתגרשת ולא בכסף,

ולרבי יוסי הגלילי שדרש 'וכתב לה' שאפשר לכתוב על כל דבר לומדים שאין מגרשים בכסף מ'ספר כריתות' ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה (אפשר לקדש אשה בקרקע).

הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם, הגט פסול שכתוב 'כריתות' והיא נאגדת בו כל ימיה, ואם אמר שיהא אסורה רק לשלושים יום הרי זה כריתות, ולרבי יוסי הגלילי שדורש כריתות שספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, לומד ממה שכתוב ספר כריתות ולא כתוב ספר כרת.

צריכה התורה לכתוב כל הג' קניני קידושין שאין ללמוד שטר מכסף וביאה שכן הנאתם מרובה, ואין ללמוד ביאה מכסף ושטר שכן קונים על ידיהם בשאר מקומות כגון קרקעות לעבדים, ואין ללמוד כסף משטר וביאה מפני שקונים בקניני אישות בעל כרחך שטר בגירושין וביאה ביבמה מה שאין בקניין כסף.

דף ה' – ע"ב

חופה לרב הונא קונה בלי אירוסין, מכח קל וחומר שמה כסף ובמה הצד משאר קניני קידושין שאינם גומרים אחר כסף קונה, חופה שגומרת אחר כסף אינו דין שתקנה, ורבא חולק שבמשנה תנן שיש ג' קניני אשה ולא ד', וכלום חופה גומרת אלא בקידושין שלפניה.

'וכהן כי יקנה נפש קנין כספו' שדבר תורה ארוסה בת ישראל שנתארסה לכהן אוכלת בתרומה ומדרבנן גזרו שמא ימזגו לה כוס של תרומה ותשקנו לאחיה ולאחותיה (ועי' לקמן דף י').

נתן לה כסף או שווה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי, מאורסת לי, הרי את לאינתו הרי זו מקודשת, נתנה ואמרה היא אינה מקודשת שכתוב 'כי יקח איש אשה' ולא כי תקח אשה לאיש, נתן הוא ואמרה היא – לפי לשון א' הוא כמו שנתנה היא ואמרה היא, לפי לשון ב' הוא ספק וחוששים מדרבנן.

הריני אישך, בעליך, ארוסיך אין כאן אפילו ספק קידושין שנאמר 'כי יקח' ולא שיקח את עצמו לה.

נתן לה גט ואמר לה הרי את מושלחת, מגורשת, מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת, איני אישך איני בעליך, איני ארוסיך אין כאן אפילו ספק גירושין שנאמר 'ושלחה' ולא שישלח את עצמו.

הרי את מקודשת ולא אמר לי, לשמואל למי שאומר ידים שאין מוכיחות אינו ידים אינה מקודשת שאין לשונו מוכיח למי קידשה (ידים מוכיחות קצת – תלוי בשני לשונות במסכת נזיר אם מהני.)

***************

שבת קודש ב׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ו׳

לשונות בגט ובקידושין ובעבד/אינו יודע בטיב/המקדש במלוה ובהנאת מלוה/מתנה על מנת להחזיר

דף ו' – ע"א

לשונות שבוודאי מהני בקידושין –  הרי את אשתי, ארוסתי, קנויה לי, שלי, ברשותי, זקוקה לי, לקוחתי, אבל מיוחדת לי, מיועדת לי, עזרתי, נגדתי, עצורתי, צלעתי, סגורתי, תחתי, תפוסתי אם עסוקים בעסקי קידושין הוי ספק אם כוונתו לקידושין או למלאכה, ואם אינם עסוקים בעסקי קידושין אינם כלום שאינה יודעת מה אמר.

הרי את חרופתי, אם אמר כן בארץ יהודה הרי היא מקודשת שביהודה קורין לארוסה חרופה, אבל בשאר מקומות אם עוסקים בעסקי קידושין לסוברים שפירוש הפסוק 'והיא שפחה נחרפת לאיש' היינו בחציה שפחה וחציה בת חורין, הוי ספק אם כוונתו לקידושין, או שתהא נאספת עמי בבית, אבל לסוברים שפירוש הפסוק שהוא יחוד בעלמא אינה מקודשת כלל.

היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש לרבי יהודה צריך לפרש, לרבי יוסי אינו צריך לפרש, והלכה כרבי יוסי, לרבי והוא שעוסקים בעסקי קידושיה עד הנתינה, וכן סובר רב יהודה אמר שמואל ור"א א"ר אושעיא, לרבי אלעזר ב"ר שמעון אע"פ שאינם עוסקים באותו ענין אלא שפסקו מלדבר בקידושין ממש ומדברים צרכי זיווגם.

כל שאינו יודע בטיב הלכות גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם להיות דיין בדבר, אפילו אם לא שמע דין שהלכה כרבי יוסי, ששכיח שיהא אדם נותן גט או קידושין ואינו מפרש.

נתן גט לאשתו ואמר הרי את בת חורין, או לשפחתו ואמר הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום, אמר לעבדו הרי את לעצמך הוי לשון שחרור ומותר בבת ישראל אע"פ שגופו קנוי לרבו, וקל וחומר שמהני בגט אשה שאין גופה קנוי לו.

התקדשה לי במעות שהלוויתיך אינה מקודשת שמלווה להוצאה ניתנה וכבר הם שלה, וכן אם הלוה לה ד' זוזים בקציצת זוז חמישית בריבית ואמר לה התקדשי לי בזוז החמישית כיון שהיא מחויבת לו אותו זוז דינו כמעות מלוה שלא נתן לה כלום.

התקדשי לי בהנאת מלוה מקודשת, כגון שהרוויח לה זמן פירעון הלוואה ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לפייסני על כך, ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית, ואם מחל לה מלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת המחילה מקודשת (לתוס': קידשה בהנאה של הרווחת הזמן – כשהיא חייבת לו היא ריבית קצוצה, וכשהיא חייבת לאחרים והוא מפייס הרי זה הערמת ריבית.)

מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, ולכן הקונה קרקע ונתן הלוקח מעות למוכר במתנה על מנת להחזיר קנה הקרקע, וכן אם נתן ה' סלעים במתנה על מנת להחזיר לכהן לפדות בנו, וכן האומר הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא ואם לא החזירו לא יצא שהוא גזל למפרע, וכן אם נתן תרומה לכהן על מנת להחזיר יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן לפי שבשכר זה יתן לו הישראל שאר תרומותיו והוי הכהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו תרומה שאין לעשות כן, אבל המקדש במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת שדומה לחליפין בקניין סודר שמחזירים הסודר, ואין אשה נקנית בחליפין כדלעיל דף ג' (אתרוג על מנת להחזיר אין צריך תנאי כפול, ואין בו חיסרון שתנאי ומעשה בדבר אחד שלמסקנא אין זה חסרון, או שהיינו דווקא כשהתנאי והמעשה סותרים זה את זה, ובקידושין על מנת להחזיר לא מהני מדרבנן שאפקיענהו רבנן לקידושין מיניה).

***************

יום ראשון ג׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ז׳

קידושין ומכירה מדין ערב ומדין עבד כנעני/קנין אגב/הנאת אדם חשוב/קידושין והקדש לחצאין

דף ז' – ע"א

אשה האומרת לאיש תן מנה לפלוני ואקדש אני לך, ונתן לו ואמר לה התקדשי לי מקודשת, ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלווה בזה שהמלווה הלוה ללוה על פי הערב, אע"פ שלא הגיע הנאה ליד הערב.

שליח של איש האומר לאשה הילך מנה משלי והתקדשי לפלוני מקודשת, ממה שמצינו שעבד כנעני יוצא מרבו על ידי שאחרים פודים אותו בממונם אע"ג שהעבד לא חסר מממונו.

אשה האומרת לאיש תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין ערב ומדין עבד כנעני, שמשתעבדת אף על גב שלא הגיע הנאה לידה כדין ערב, והבעל קונה אף על גב שלא חסר ונתן כלום.

מטלטלים נקנה אגב קרקע שקונה בכסף שטר וחזקה, ואין קרקע נקנה אגב מטלטלים שקונה במשיכה, ולכן אין האשה נקנית לבעלה בקידושין אגב מנה שהיא נותנת לו שאדם הוקש לקרקע (לתוס' רק עבד הוקש לקרקעות).

אשה האומרת לאיש הא לך מנה ואקדש אני לך וקיבל ואמר לה התקדשי לי בכך, אם הוא אדם חשוב שאינו מקבל מתנות מקודשת שבהנאה שהייתה נותנת לאדם שיפייסו לקבל מתנה מקודשת.

מכר לו שדה בקניין כסף ואמר ללוקח שיתן הכסף לפלוני מהני מדין ערב, ואם נתנו אחרים כסף למוכר מהני מדין עבד כנעני, ואם אמר תן מנה לפלוני ושדי מכורה לו מהני מדין שניהם, ולא אומרים שמהני רק בקידושין משום שאשה בקניין כל שהוא ניחא לה כשם שניחא לה בבעל כל שהוא, ולא אומרים שמהני רק בדיני ממון שניתן למחילה ולא בקניין קידושין.

איש האומר התקדשי לחציי מקודשת אף שכתוב 'כי יקח איש' ולא חצי איש, כיון שאיש יכול לישא שתי נשים כוונתו הוא שאם רוצה ישא אחרת, אמר לאשה חצייך מקודשת לי אינה מקודשת שאינה יכולה להיות נשואה לשני אנשים ועל כרחך לא קידש אלא חצייה וכתיב 'כי יקח אשה ולא חציה'.

האומר על אבר בהמה שהנשמה תלויה בו תהא עולה נתפשט הקדושה בכל הבהמה, ואם אמר רגלה של זו עולה שאין הנשמה תלויה בו נחלקו אם נתפשט בכל הבהמה.

האומר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת ולא אומרים שמתפשט הקידושין בכולה אע"פ שאמר קידושין בלשון הקדש כיון שאין האשה רוצה אינם קידושין.

בהמה של שני שותפים שהקדיש אחד מהם חלקו וקנה משותפו חלקו והקדישה, קדושה ואינה קריבה הואיל בתחילת הקדושה לא נראית להיקרב ותימכר ויקריב אחרת בדמיה, לסובר בעלי חיים נדחים, ולסובר שדיחוי מעיקרא הוי דיחוי אע"פ שלא היה נראה מעיקרא, ויש דיחוי בדבר שאינו קדוש אלא לדמיו.

דף ז' – ע"ב

איבעיא, חצייך בחצי פרוטה וחצייך בחצי פרוטה האם הוי כמקדש לחצאים או מונה והולך (דווקא אם לא קידשה בלשון קידושין אבל אמר הרי את מקודשת אתפשט הקידושין בכולה כיון שמסכמת להתקדש לו)אם תמצא לומר שמונה והולך אמר חצייה בפרוטה וחצייך בפרוטה האם כיון שאמר בתחילה בפרוטה נתכוון לקדשה לחצאים או הואיל ובדעתו לגומרו בו ביום מונה והולך הוא, חצייך בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר כיון שאמר למחר הוי לחצאים או שכוונתו שהקידושין יתחיל היום ויגמור למחר, שני חצייך בפרוטה כיון שאמר בפעם אחת אינו לחצאים או שגם זה לחצאים.

איבעיא שתי בנותיך לשני בני בפרוטה והם גדולים ועשאו שליח (והבנות קטנות, אבל בגדולות שעשה שליח צריך פרוטה לכל אחת), אם מהני כיון שהיה פרוטה בין הנותן למקבל או שצריך פרוטה לכל קידושין וקידושין, בתך ופרתך בפרוטה אם כוונתו שקידשה בחצי פרוטה ופרתו בחצי פרוטה או כיון שאין קידושין פחות משוה פרוטה כוונתו שקידושין בפרוטה ופרתו במשיכה, בתך וקרקעך בפרוטה אם כוונתו בתך בחצי פרוטה וקרקעך בחצי פרוטה או בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה.

המקדש בשווה כסף אם אמר ששווה חמישים ולא היה שווה כן אינה מקודשת, ואם שווה חמישים – לרבה מקודשת אע"פ שלא שמוהו שהרי שווה חמישים, לרב יוסף צריך שומא תחילה כיון שאשה אינה בקיאה בשומא לא סמכה דעתה, אמר התקדשי לי בהם כמו שהן – ללשון א' לכו"ע אין צריך שומא, ללשון ב' לרב יוסף צריך שומא שלומדים ששווה כסף הוא ככסף מה כסף דקיץ אף שווה כסף.

***************