לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת קידושין דף י״ח – כ״ב

חילוקים בין אמה עבריה לעברי/נמכר פעם אחת/פדיון אמה עבריה בעל כרחה/פירוש בבגדו בה

דף י"ח – ע"א

יש בעברי שאין בעבריה שהעברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון מה שאין בעבריה שאם יעדה רבה אינה יוצאה אלא בגט.

ונמכר בגניבתו, ולא בכפילו, ובזממו, וכיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו, – לרבא היינו בגניבה אחת שאינו שוה כל גניבתו, אבל בשתי גניבות אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם ואינו שוה אלא דמי האחת נמכר וחוזר ונמכר, לאביי שתי גניבות ועמד בדין אחד על שתיהם אינו חוזר ונמכר אבל אם עמד שתי פעמים בדין בין שגנב משני בני אדם בין שגנב מאחד ונמכר ויצא לחפשי וחזר וגנב ממנו חוזר ונמכר, ולתנא קמא בברייתא גם בגניבה אחת של אלף והוא שוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר, אבל בגניבו חמש מאות והוא שוה אלף אינו נמכר כלל, לרבי אליעזר כשם שאין נמכר כשהוא שוה אלף והגניבה שוה חמש מאות שנמכר כולו ולא חציו הכא נמי כשהגניבה שוה אלף והוא שוה חמש מאות שאינו חוזר ונמכר שנמכר בגניבתו ולא בחצי גניבתו.

מפדים אמה עבריה בעל כרחה, – לרבא בעל כרחה באדון שאפילו אם אין ממון לפדותה כותבים לו שטר על דמיה ותתנם לו כשתשיג ידה, אבל בעבד עברי אין כופים האדון לכך כל זמן שאינו נותן לו דמי הפדיון, לאביי גם באמה עבריה אין כופים האדון לכך אלא כופים האב לפדותה משום פגם משפחה, ואין לחוש שיחזור וימכרנה לסובר שאינה נמכרת ונשנית אבל בעבד עברי אין כופים בני המשפחה משום פגם משפחה משום שיחזור וימכור את עצמו.

דף י"ח – ע"ב

'לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה' – לרבי עקיבא יש אם למקרא וקרי בביגדו שכיון שיעדה האדון ופירש טליתו עליה(שהרי חייב בשאר כסות ועונה)

, וגירשה שוב אין האב יכול למוכרה לשפחות, וכן אם קיבל בה האב קידושין ונתגרשה אינו יכול  למוכרה, לא יעדה וחזרה אצל אביה והיא עדיין קטנה יכול למוכרה, לרבי אליעזר יש אם למסורת וכתוב בבגדו שכיון שבגד בה ומכרה שוב אינו יכול למוכרה, אבל יכול למוכרה לשפחות אחר אישות, לרבי שמעון יש אם למקרא ולמסורת ואינו מוכרה לא לשפחות אחר אישות ולא לשפחות אחר שפחות, לרבי יוסי בר יהודה גם אם אינו מוכרה אחר אישות היינו רק אם קיבל בה אביה קידושין אבל יעדה האדון חוזר האב ומוכרה לשפחות, כיון שהאב לא קידשה שסובר שמעות הראשונות לאו לשם קידושין ניתנו ומייעד לה בעבדות שיש לו עליה.

איבעיא אם יעוד אירוסין עושה ואין האדון יורשה ואם הוא כהן אינו מטמאה לה.

יעדה האדון ומת שהיא אלמנה שלפי רבי יוסי בר יהודה יכול האב למוכרה, יכול גם למוכרה לכהן גדול, גם למ"ד שאין מוכרה לקרובים משום שצריך שיהא אפשר ליעדה היינו דווקא חייבי כריתות שלא תפסי בה קידושין אבל אלמנה לכהן גדול שהוא חייבי לאוין תפסי בה קידושין(ומזה הוכיח הש"ס שיעוד אירוסין עושה שאילו נישואין עושה הרי יצא מרשות אביה ואינו יכול למוכרה, אבל לרב נחמן בר יצחק שגם לרבי יוסי בר יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו על כרחך היינו רק לר"א שמוכרה לאישות אחר שפחות ואין להוכיח מכאן שיעוד אירוסין עושה).

*************

 

פרטים במצות יעוד

דף י"ט – ע"א

אין האדון מייעד האמה העבריה לבנו הקטן משום שאין יעוד אלא מדעת, או משום שצריך בנו כמוהו ומה הוא גדול אף בנו גדול.

'איש אשר ינאף את אשת איש', איש פרט לקטן, אשת איש פרט לאשת קטן, וצריך קרא למעוטי אשת קטן באופן שיש לו בה אישות ואף על פי כן אין הבא עליה חייב משום אשת איש, וכגון יבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו שקנאה.

'אשר לא יעדה' כשמייעד אותה צריך להודיעה שתקבל עליה, לאביי בריה דרבי אבהו היינו לפי רבי יוסי ברבי יהודה שמעות הראשונות שקיבל האב לא לקידושין ניתנו והיעוד נעשה בחיוב עבדות שיש לו עליה ואם אינו מודיעה אין כאן קידושין, לרב נחמן בר יצחק גם אם מעות הראשונות לקידושין ניתנו צריכים דעתה שכתוב 'יעדה' לשון דעה.

'יעדה והפדה' – לרבי יוסי בר יהודה אם בא ליעדה בסוף שש צריך שיהא שהות ביום שאם תצא בגירעון כסף יש עדיין עליה כדי לעשות עמו שוה פרוטה כפי חשבון גרעונה, לסתימת הש"ס משום שסובר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, לרב נחמן בר יצחק אפילו אם לקידושין ניתנו אמרה תורה שאין יעדה אלא כשיש עליה גרעון שוה פרוטה.

אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך, שהרי למ"ד מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו ולא קיבל אביה קידושיה ואף על פי כן מקדשה בשיור שוה פרוטה שיש לו עליה, שכשמכרה ידע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן מדעתה והוי כאומר לה קבלי קידושיך.

המקדש במלוה שיש לו עליה משכון מקודשת כשם שמיעד האמה בחוב עבודה שיש לו עליה והיא עצמה משכון.

דף י"ט – ע"ב

מצות יעוד לפי החכמים דמעות הראשונות לקידושין ניתנו, אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי, מאורסת לי, אפילו בסוף שש שנים סמוך לשקיעת החמה, ונוהג בה מנהג אישות ולא שפחות, שהוי כאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו לאחר שלושים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלושים שמקודשת לראשון, וביעוד מהני אע"פ שלא אמר האדון מעכשיו בשעת נתינת מעות הראשונות.

המוכר בתו והלך וקידשה לאחר, לרבי יוסי בר יהודה מקודשת לשני משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום ובא אחר וקידשה תוך שלושים שמקודשת לשני ולא אומרים שהקידושין חל למפרע כיון שלא אמר מעכשיו.

המוכר בתו ופסק על מנת שלא ליעד, – לחכמים אם רצה לייעד מייעד שהתנאי בטל מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, לרבי מאיר התנאי קיים אע"פ שסובר שהמתנה על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבממון שניתן למחילה התנאי בטל ששאני כאן שכתוב 'וכי ימכור איש את בתו לאמה' שיכול למוכרה רק להיות אמה, בלי יעוד.

מוכרה לפסולים, – לחכמים שכתוב 'לאמה' אע"פ שאינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד, ודווקא לחייבי לאוין שקידושין תופסים בהם ושייך כאן יעוד אבל לא לקרובים, ויש תנא שגם לחכמים מוכרה לאביו אם יש לו בן שיכול לקיים בה יעוד, לרבי אליעזר מוכרה לחייבי לאוין שכתוב 'אם רעה בעיני אדוניה' שרעה בנישואיה שאסורה לו, ומפסוק לאמה לומדים שמוכרה לקרובים.

***********

 

מחלוקת בגפו יצא/כי טוב לו עמך/קשה איסור קל/מוכר ומקדיש שדה אחוזה/גאולת בית בערי חומה/הוקר או הוזל

דף כ' – ע"א

'אם בגפו יבא בגפו יצא', – לת"ק היינו בגופו נכנס ובגופו יצא שאינו יוצא בראשי אברים כעבד, ואע"פ שכבר כתוב 'לא תצא כצאת העבדים', ס"ד שאמה עבריה יוצא בראשי אברים כעבד כנעני אך אינו יוצא כמותם ששם אין האדון צריך לשלם אבל באמה עבריה צריך לשלם דמי עיניה, לרבי אליעזר בן יעקב אם בא בגופו יחידי שאין לו אשה ובנים יצא יחידי ואין רבו מוסר לו שפחה כנענית, ואם יש לו אשתו ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית.

'כי טוב לו עמך' עמך במאכל ובמשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים  והוא על גבי תבן, שכל מי שקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

קשה איסור קל שהעושה סחורה בפירות שביעית שבסוף מוכר מטלטליו, לא שם לבו לפורענות הבא עליו לבסוף מוכר שדותיו, לא בא לידו הרהור תשובה מוכר ביתו, בתו, לוה בריבית, מוכר את עצמו לגר תושב או לחטוב עצים ושאר צרכי עבודה זרה, ואע"פ שנעשה כומר לעבודה זרה אמרה תורה 'גאולה תהיה לו'.

נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים לא מחשבין לו דמי הפדיון  אלא לפי מנה בשעת המכירה שכתוב 'אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו' ממה שכתוב רבות בשנים ולא רבות שנים לומדים שאם נתרבה דמיו בתוך שנים הללו חשוב כשעת קנייה להקל, נמכר במאתיים והכסיף ועמד על מנה לא מחשבים אלא לפי מנה, שכתוב 'ואם מעט נשאר בשנים וכו' וחשב לו כפי שניו' שאם נתמעט דמיו בתוך השנים מחשבים כפי דמיו של עכשיו ולא לפי כסף מקנתו.

כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר.

דף כ' – ע"ב

מוכר שדה אחוזה אינו יכול לגאלה עד שתי שנים שנאמר 'במספר שני תבואות ימכר לך' שאין מכירה פחות משתי שנים, אח"כ גואל בגירעון כסף לפי דמי קנייתה ואינו לוה וגואל שכתוב 'והשיגה ידו', ואינו גואל לחצאים שכתוב 'ומצא כדי גאולתו', שאם נתן חצי דמיו לא נגאל חצי שניו והמעות פקדון ביד הלוקח, ואם לא גאלו חוזרת לבעליה ביובל.

עבד עברי הנמכר לעכו"ם שנתן חצי גרעונו, איבעיא לרב הונא בר חיננא ואביי אם לומדים גזירה שוה ממוכר שדה אחוזה שאינו נגאל לחצי, או שנגאל לחצי לקולא כגון שקנאו במאתיים והוזל ועמד על מנה ונתן לו חמישים והוקר ועמד על מאתיים שלא נתייקר לבעלים אלא חציו ונותן לו מאה ויוצא, אבל לחומרא אינו נגאל לחצי כגון שקנאו במאתיים ונתן לו מאה והוזל ועכשיו שוה מאה כיון שהמאה שנתן הוא פקדון ביד העכו"ם נותן לו המאה שהופקד בידו ויוצא ולא אומרים שנגאל לחצי וצריך ליתן עוד חמישים, לרב ששת כשם שדורשים נמכר כולו ולא חציו כך דורשים נגאל כולו ולא חציו בין לקולא ובין לחומרא.

מקדיש שדה אחוזה יכול לגואלה מיד, ולווה וגואל לחצי שנאמר 'אם גאל יגאל', ואם לא גאלה יוצאה לכהנים ביובל, ורבי שמעון דרש טעמא דקרא שלפי שמצינו שיפה כח מוכר שדה אחוזה שלא תפקע מיורשיו ביובל, לפיכך לא יפה כחו ללוות וליגאל לחצי, אבל מקדיש שלא חש התורה שיפסיד ביובל, יפה הכתוב כחו מתחלה ללוות ולגאול לחצי.

מוכר בית בעיר חומה נגאל עד שנה, ואינו יוצא ביובל, ולרבי שמעון שבמקדיש שדה אחוזה יפה כחו שלוה וגואל לחצי משום שהורע כוחו בסוף שאינו יוצא ביובל הוא הדין כאן כיון שאינו יוצא ביובל שלוה וגואל לחצי, ולחכמים שאינם דורשים טעמא דקרא דווקא מקדיש דגלי קרא שלוה וגואל לחצי, אבל כאן אינו לוה לגואל לחצי שלומדים משדה אחוזה.

***************

 

פרטי דינים בשדה אחוזה ובית בערי חומה/דיני רציעה/כהן ביפת תואר ושפחה כנענית

דף כ"א – ע"א

המקדיש שדה אחוזה צריך פסוק שלוה וגואל לחצאין, שאם לא כן לומדים מקל וחומר ממוכר שדה אחוזה שאע"פ שחוזרת לבעלים ביובל אינו לוה וגואל לחצאין, קל וחומר מקדיש שאינה חוזרת לבעלים ביובל שאינו לוה וגואל לחצאין, ואע"פ שמוכר שדה אחוזה גרע שאינו גואל מיד משא"כ מקדיש שיפה כחו שגואל מיד, מוכר בית יוכיח שיפה כחו ליגאל מיד ולרבנן אינו לוה וגואל לחצאין, ואע"פ שמוכר בית נגאל רק בשנה ראשונה, לומדים קל וחומר מצד השווה ממוכר שדה ובית אחוזה ועבד עברי הנמכר לעכו"ם שנגאלים ואינו לוה וגואל לחצאין.

איבעיא, אם מוכר בית בעיר חומה נגאל בקרובים, אם לומדים מגזירה שוה מגאולתו משדה אחוזה או שגאולתו כתוב רק לעניין שאינו נגאל לחצאין.

גאולת קרובים בשדה אחוזה, – לרבי יהושע הוא רשות שנאמר 'ואיש כי לא יהיה לו גואל' והרי כל יורש שדה אחוזה יש לו גואל אלא שיש לו ואינו רוצה ליגאל, לרבי אליעזר חובה שנאמר 'ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ'.

'בכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו' לרבות בתי חצרים שחובה על הקרובים לגאלה לשיטת רבי אליעזר.

'או דודו או בן דודו יגאלנו או שאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל' שכתוב גאולה ג' פעמים לרבות כל השלשה העומדות ליגאל על ידי קרובים שנגאלות כסדר הקרובים הכתובים בקרא.

עבד עברי הנמכר לישראל לרבי אינו נגאל בקרובים, שנאמר בנמכר לעכו"ם 'ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל, אבל מי שאינו נגאל באלה נגאל בשש, ואיבעיא לרבנן החולקים על רבי אם נגאל בקרובים אם לומדים גזירה שוה שכיר שכיר מנמכר לעכו"ם.

'בכל וכו' גאולה תתנו' לרבות עבד עברי הנמכר לעכו"ם שחובה על הקרובים לגאלו גם לרבי יהושע הסובר שבשדה אחוזה הוי רשות, בעבד עברי הנמכר לעכו"ם חובה שלא יטמע בין העכו"ם.

דף כ"א – ע"ב

נרצע נקנה ברציעה שנאמר 'ורצע אדוניו את אזנו במרצע', וקונה את עצמו במיתת האדון ויובל שנאמר 'ועבדו לעולם' לעולמו של יובל, 'ועבדו' ולא את הבן והבת.

'ולקחת את המרצע ונתת באזנו ובדלת' – לרבי יוסי ב"ר יהודה דורש ריבוי מיעוט וריבוי בכל התורה שמרבה הכל חוץ מדבר אחד, ולקחת ריבה מרצע מיעוט באזנו ובדלת חזר וריבה, ריבה הכל גם חתיכת עץ קוץ מחט מקדח עט ברזל, ומיעט רק סם, רבי דרש כלל ופרט וכלל שהפרט פירושו של הכלל מה הפרט של מתכת אף כל של מתכת.

אזנו, – לפי יודן ברבי היינו שרוצעים באליה, לחכמים בגובה של אוזן שהרי למדנו שאין כהן נרצע שנעשה בעל מום ונאמר 'ושב אל משפחתו' – למוחזק שבמשפחתו, ואילו באליה לא נעשה בעל מום.

'המרצע' מיוחד שבמרצעים זה המרצע הגדול.

שפחה כנענית לעבד עברי כהן, – לרב מותר שחידוש הוא ולא שנא כהנים ולא שנא ישראל, לשמואל אסור שריבה התורה בכהנים מצות יתירות.

כהן ביפת תואר, – ללישנא קמא בביאה ראשונה לכו"ע מותר משום שהתירה התורה משום יצר הרע ולא שנא ישראל לא שנא כהן, בביאה שניה לרב מותר הואיל שהותרה הותרה, לשמואל אסור שגיורת אסורה משום זונה, ללישנא בתרא בביאה שניה לכו"ע אסורה משום גיורת, בביאה ראשונה לרב מותר שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, לשמואל אסור שכל שיכול לקיימה אח"כ התירה התורה בתחילה וכל שאינו בכלל 'והבאתה אל תוך ביתך' אינו בכלל 'וראית בשביה'.

***************

 

יפת תואר/דיני רציעה ועבד עברי/קניין עבד כנעני

דף כ"ב – ע"א

'וראית בשביה' שנתן בה עיניו בשעת שביה ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואח"כ נתן עיניו בה, 'אשת' אפילו אשת איש(שיש איסור 'ודבק באשתו' ולא באשת חבירו), 'יפת תואר' משום יצר הרע שאם לא יתירנה יעבור על איסור, 'וחשקת' שתלוי בחשקו אע"פ שאינה נאה, 'בה' ולא בחברתה שלא יקח שתים, 'ולקחת' קידושין תופסים בה אע"פ שאינה מתגיירת מדעתה, 'לאשה' שלא יקח אחת לו ואחת לאביו או לבנו (ואפילו אחת לאביו לא), 'והבאתה' שלא יבא עליה במלחמה (לר"ת ביאה ראשונה מותר, ופלוגתא הוא בירושלמי).

'ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי' שאינו נרצע אלא אם אמר שתי אמירות פעם א' בתחילת פרוטה אחרונה כשיש עליו עדיין שיעור שוה פרוטה לפי החשבון גירעון כסף שצריך 'יאמר העבד' שיאמר כשהוא עדיין עבד, ואחר שהוא נשוי לשפחה ויש לו בנים ממנה שכתוב 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני', ופעם ב' בסוף פרוטה אחרונה סמוך ליציאה שכתוב 'לא אצא'.

אינו נרצע אלא אם לרבו אשה ובנים שכתוב 'כי אהבך ואת ביתך', ואלא אם יש לו שפחה נשואה לו ובנים שנאמר 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני', ואלא אם רבו אוהבו שכתוב 'כי טוב לו עמך', ואלא אם הוא אוהב את רבו שכתוב 'כי אהבך', ואלא אם שניהם בריאים שנאמר 'כי טוב לו עמך' פרט לחולה, ואיבעיא אם שניהם חולים.

'כי טוב לו עמך' עמך במאכל ומשתה ושינה, שאוכל פת קיבר ושותה יין וישן על גבי מוכים כרבו, שכל מי שקונה עבד כקונה אדון לעצמו.

רבו חייב במזונות אשתו ובניו, שנאמר 'אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו' אע"פ שיכולה לפרנס עצמה במעשה ידיה, 'ויצא מעמך הוא ובניו' אע"פ שדרכם לחזור על הפתחים.

דף כ"ב – ע"ב

'ולקחת את המרצע ונתת באזנו ובדלת' שנותן האוזן על הדלת ודוקר והולך באזן עד שתגיע לדלת.

'והגישו אל הדלת או אל המזוזה' שצריך דלת מעומד ולא עקורה כמזוזה שהיא מעומד.

'באזנו ובדלת' אמר הקב"ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים' עבדי הם ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע, דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם.

משנה . עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה שנאמר 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה' כשדה אחוזה שנקנה בכסף שטר וחזקה, חזקה היינו שהתיר לו מנעלו או הולך כליו אחריו לבית המרחץ הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו, אך אינו חוזר ביובל כשדה אחוזה שכתוב 'לעולם בהם תעבודו'.

עבד כנעני נקנה בחליפין ומשיכה אם תקפו ובא אצלו, אבל קראו והוא בא מהניא רק בבהמה משום שהולכת על דעת הקורא, אבל בעבד לא מהניא שבא על דעת עצמו, ועבד קטן שקראו ובא מהניא שאין לו דעת עצמו.

הגביהו הוא לרבו קנאו רבו בחזקה, דווקא באופן שזה נהנה וזה מצטער אבל בביאה לא, לרבי שמעון גם אם הגביהו רבו קנאו בהגבהה.

***************