לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ו׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף י׳

קידושי ביאה/ארוסה בתרומה מדאורייתא ומדרבנן

דף י' – ע"א

'ומתו גם שניהם' – לרבי אושעיא עד שיהיו שניהם שווים כאחד והיינו בני עונשין וגדול שבא על הקטנה פטור (לר"ת חייב, ושניהם כאחד היינו שאין שווים באותה מיתה) לרבי יונתן אף ע"פ שאינם שווים כאחד שנאמר 'ואת האיש אשר שכב עימה לבדו', ורבי הדורש מלבדו שבאו עליה עשרה בני אדם רק הראשון בסקילה סובר כרבי אושעיא.

סוף ביאה קונה שדעתו על גמר ביאה, ולכן הערה בו וקיבלה קידושין מאחר מקודשת לשני, ולכן כהן גדול אסור לקדש בביאה (לרשב"א עשה בה רק הערה קונה, לריב"ם נקנית בהעראה אם פירוש שרוצה לקנות בכך, לר"ת לעולם סוף הערה קונה, לרבינו נסים גאון הערה אחר קידושין עושה נשואה.)

איבעיא המקדש בביאה אם עושה אירוסין או נישואין ונפקא מיניה ליורשה ולהיטמא לה ולהפר נדריה.

האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף שטר וביאה, במציאתה, במעשה ידיה, בהפרת נדירה, מקבל את גיטה (לרבינו יצחק היינו מן האירוסים ולא מן הנישואין אפילו בקטנה.),ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה.

דף י' – ע"ב

בת שלושה שנים ויום אחד מתקדשת בביאה מדעת האב, וחייבים עליה משום אשת איש, בא עליה יבם קנאה (מדאורייתא.), מטמאה את בועלה כשהיא נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון אפילו עשר מצעות זו על זו לטמא אוכלים ומשקים, נישאת לכהן אוכלת בתרומה, בא עליה אחד מכל העריות (אפילו בהמה)

מומתים על ידה, והיא פטורה שאינה בת עונשין, בא עליה אחד מן פסולים פסלה לכהונה.

לרבי יהודה בן בתירה טעם שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה מדאורייתא משום קל וחומר שמה שפחה כנענית שאין ביאה מאכילה בתרומה אף על פי כן כסף מאכילה זו שביאה מאכילה אינו דין שכסף מאכילה אבל מדרבנן אין ארוסת כהן שהיא בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה, ורבי יוחנן בן בג בג חלק עליו

ביאור המחלוקת אם קידושי ביאה עושה נישואין לכן פשוט שביאה מאכיל בתרומה יותר מקידושי כסף, ואם ביאה עושה קידושין ולא נישואין לרב נחמן בר יצחק הקל וחומר הוא שאמה לא מהני ביאה גם ע"י חופה להאכילה בתרומה ואעפ"כ כסף מאכילה אשה שביאה מהני בחופה קל וחומר שכסף מאכילה, לבן בג בג כסף שאמה עבריה לא שייר בקנינה אבל כסף באשה אינה קנויה לו לגמרי ליורשה ולטמאה לה עד שיכניסה לחופה, לרבינא לכו"ע ארוסה אוכלת בתרומה מדאורייתא ונחלקו בטעם שאמרו רבנן ארוסה אינה אוכלת לרבי יהודה בן בתירה משום שמא תשקה לאחיה ולאחותיה כוס של תרומה בבית אביה ולא חשש שמא ימצא בה מום ונמצא קידושי טעות קל וחומר משפחה כנענית שקניין כסף מאכילה ולא חוששים שמא ימצא בה מום, ולכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל או הלך האב עם שלוחי הבעל לא חוששים ששמא תשקה להם ואוכלת בתרומה, לבן בג בג בקידושין חוששים שמא ימצא בה מום ולכן אינה אוכלת עד שתכנס לחופה ואם קיבל עליו מומים אוכלת, אבל לא בשפחה שמום שבגלוי ראה וסבר וקיבל, ושבסתר לא איכפת ליה, נמצא גונב ממון או נפשות אין המקח בטל שסתם עבד גנב הוא, לסטים מזויין או מוכתב למלכות יש להם קול וסבר וקיבל (ולר"ת הטעם שלא חששו לכך).

***************

יום חמישי ז׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף י״א

טעם קידושי דינר לבית שמאי/כסף האמור בתורה ושל דבריהם

דף י"א – ע"א

לבית שמאי אשה נקנית בדינר ובשוה דינר,

לרבי זירא היינו כשקידשה בלילה או שלחה שליח לקבל קידושין שאשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מדינר, אבל פשטה ידה וקיבלה מקודשת גם בפרוטה, לרב יוסף שכסף האמור בתורה היינו כסף צורי ועל כרחך לא מהני קידושין בפרוטה שהוא נחושת שבצורי אין מטבע של נחושת, ויודעים שהתורה הקפידה שקידושין יהיה בכסף חשוב והעמידו חכמים על דינר,

לריש לקיש שלומדים כסף קידושין מכסף באמה עבריה ולא מהני בפרוטה שכתוב 'והפדה' שיוצאה בגירעון כסף מדמי קניה ומוכח שנקנה ביותר מפרוטה,

לרבא מדרבנן הוא שלא יהיו בנות ישראל כהפקר לקנותם בדבר מועט, ואפקינעהו רבנן לקידושין שהוא פחות מדינר.

דף י"א – ע"ב

כל כסף קצוב האמור בתורה הוי כסף צורי כגון חמישים בקנס, שלשים בעבד, מאה במוציא שם רע, ולא כרב יוסף שגם כסף שאינו קצוב הוא כסף צורי, וכל כסף של דבריהם היינו כסף מדינה שהוא שמינית שבכסף צורי כגון התוקע לחבירו נותן לו סלע שהוא חצי זוז.

'כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור' ששבועת מודה במקצת אינו אלא אם התביעה אינה פחותה משתי מעות כסף והודאת שווה פרוטה, ולומדים כסף מכלים שצריך שתי כסף, ולומדים כלים מכסף שצריך שהיו דבר חשוב.

מעשר שני מחללם על פרוטות גם אם נאמר שכסף האמור בתורה היינו כסף צור משום ריבוי כסף הכתוב בפרשה, וכן פדיון הקדש שלומדים פדיון הקדש מפדיון מעשר שני.

**********