לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת קידושין דף ל״ב – ל״ח

כיבוד הורים משל מי/מפני שיבה תקום והדרת פני זקן 

דף ל"ב – ע"א

'כבד את אביך ואת אמך' לומדים ממה שכתוב 'כבד את ה' מהונך' והיינו בחסרון כיס, לרב יהודה שמאכילו ומשקהו ומכבדו משל בן, לרב נתן בר אושעיא הוא שצריך לבטל ממלאכתו בשביל כיבוד אב ואם, ואין צריך להוציא ממונו לכבדם, וכן פסקו רבנן (וכן ההלכה, ואם אין לאב חייב הבן לפרנסו משלו, ואפילו למ"ד משל בן היינו לכבדו בממונו אבל אבידתו קודמת לאבידת אביו).

שני אחים, שותפים, אב ובנו, רב ותלמידו פודים זה לזה מעשר שני בלי חומש, אע"פ שהוא אוהבו ובאופן שמזונותיו עליו אינו כפודה לעצמו, ומאכילים זה לזה מעשר עני אע"פ שאם לא היה מעשר עני היה נותן לו משלו, ואמר רבי יהודה תבוא מאירה למי שמאכיל אביו מעשר עני, ולמ"ד כיבוד אב משל הבן אסור להאכילו מעשר שני, ומותר רק כשאביו צריך סעודה יתירה.

כיבוד אב ואם הוא אפילו שיטול ארנקי ויזרקנו לפניו לים ואינו מכלימו, ולמ"ד משל אב היינו בארנקי שראוי לו ליורשו (ולמ"ד בשל בן היינו ארנקי של בן ויש לאב קורת רוח מזה כגון להטיל אימתו על בני הבית שאם לא כן הוא רשע שעובר על בל תשחית).

רב הונא קרע שיראים לפני רבה בנו לראות אם הוא רגזן, ומחל על כבודו שלא יעבור בנו על 'לפני עור לא תתן מכשול', (והודיע לו לפני זה שמוחלו שאל"כ צריך כפרה) ולא עבר על בל תשחית שקרע במקום התפירה.

רמי בר יחזקאל תני בברייתא שחייבי סקילה שנתערב בחייבי שריפה – לרבי שמעון אע"פ שרובם חייבי שריפה נדונים בסקילה לקולא, לחכמים סקילה חמורה וגם אם שריפה חמורה נדונים בשריפה, מפני שרובם בשריפה.

היה אביו עובר על דברי תורה אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה ואומר לו המקרא והוא עצמו יבין שטעה.

אבא אומר השקני מים ויש עליו מצוה לעשות יניח כבוד אביו ועושה המצוה שאתה ואביך חייבים במצוה, לאיסי בן יהודה אם אפשר תיעשה המצוה באחרים ויקיים כבוד אביו והלכה כדבריו.

דף ל"ב – ע"ב

האב שמחל על כבודו כבודו מחול, הרב שמחל על כבודו לרב חסדא אין כבודו מחול, לרב יוסף כבודו מחול כשלומד נקראת תורה שלו כמו שכתוב 'ובתורתו יהגה' ויכול למחול על כבוד תורתו, ואעפ"כ יש לעשות הידור כאילו רוצה לעמוד מפניו.

רבן גמליאל השקה בבית משתה בנו לרבי אליעזר ולא נטלו לרבי יהושע וקיבלו שאברהם גדול הדור וכתוב בו 'והוא עומד עליהם' אע"פ שנדמה לו כערביים, ונשמע מזה שנשיא שמחל על כבודו כבודו ומחול, ורבי צדוק הוכיח כן ממה שהקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד.

מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר 'שום תשים עליך מלך', והיינו שימות הרבה שתהא אימתו עליך.

'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', 

לת"ק מדובר באדם אחד שיבה וגם קנה חכמה,

לרבי יוסי הגלילי מדובר בשני אנשים שיבה ויניק וחכים, וכיון שהקפידה התורה שצריך חכמה גם צריך שהשיבה לא יהיה רשע ועם הארץ (יניק וחכים צריך להיות מופלג, ושיבה אע"פ שאינו מופלג ואם הם שוים בחכמה יניק וחכים צריך לקום בפני השיבה),

לאיסי בן יהודה שיבה היינו אפילו רשע ועם הארץ, (לתוס' אם הוא רשע מצוה לבזותו).

'תקום והדרת' אין קימה אלא במקום הידור והוא תוך ארבע אמות שמוכח שעומד מפניו, ולא בבית המרחץ ובית הכיסא.

'ויראת מאלוקיך' שלא יעצים עיניו כאילו אינו רואהו, וגם אזהרה שלא יטריח אם יכול לילך בדרך אחרת.

**********

 

קימה והידור פני זקן ושיבה

דף ל"ג – ע"א

'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן', תקום והדרת הקיש קימה להידור מה הידור שאין בו ביטול מלאכה שאינו אלא לשון נשיאות פנים אף קימה שאין בה ביטול מלאכה, ומה קימה שאין בה חסרון כיס שהרי אין בה ביטול מלאכה אף הידור שאין בו חסרון כיס ואינו חייב להדר בממון וכמו פירוש הפסוק לא תהדר פני גדול שמשמע ממון.

אין בעלי אומנות רשאים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכת אחרים, אבל עומדים בפני מביאי ביכורים ושואלים בשלומם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום, לרבי יוסי בר אבין שכמה חביבה מצוה בשעתה, והגמרא דוחה שהטעם שעומדים בפניהם הוא שאם לא יעמדו מפניהם לא יביאו עוד שיאמרו שנבזים אנו בעיניהם.

'תקום והדרת' אין קימה אלא במקום הידור ולא בבית הכסא, ובבית הפנימי של בית המרחץ.

בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית הפנימי של בית המרחץ.

'והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך' שלא יעצים עיניו לפני שהגיע הזקן לארבע אמות, שיש לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצוות.

'והדרת פני זקן' קימה שיש בה הידור, שניכר שעמד בשבילו והוא כשהגיע לארבע אמות, ורבו מובהק ואב בית דין ונשיא מלא עיניו.

'זקן ויראת' שאם הזקן יכול לילך דרך אחרת לא יעמיד את הציבור, ואם מקיף דרך אחרת יאריך ימים.

לרבי יוחנן הלכה כאיסי בר יהודה שצריך לקום בפני כל שיבה, והיה עומד אפילו בפני זקנים של אומות העולם משום שכמה מקרים וצרות עברו עליהם וראו נסים הרבה, רבא לא עמד בפניהם אלא עשה הידור, אביי היה פושט יד לזקנים שישענו עליו, רבא שלח שליחיו להחזיק ידיהם, רב נחמן שלח סריסיו והוא עצמו לא שלא לזלזל בתורתו.

דף ל"ג – ע"ב

אין תלמיד חכם רשאי לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית שלא יהא כבוד רבו מרובה מכבוד שמים (דווקא התלמידים הדרים בבית הרב ואם בא פנים חדשות חייבים לעמוד).

כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח.

איבעיא בנו שהוא רבו אם עומדים זה בפני זה, ואם האב בעל מעשים יש לעמוד בפניו, ואם בנו נתחתן בנשיא משום כבוד בית הנשיא כדי לעמוד בפניו.

רבו רוכב כמהלך דמי ויש לעמוד לפניו, וכמו שמצינו במצורע העובר תחת האילן אינו מטמא היושב שם עד שישב גם הוא, והנושא אבן המנוגעת אינו מטמא היושב שם עד שישב הנושאה, שכל זמן שהנושא הולך גם האבן הולך אע"פ שיושב בחיקו.

עומדים בפני ספר תורה, שאם עומדים בפני לומדיה קל וחומר שעומדים בפניה.

לר' אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד בפני רבו בשעה שעוסק בתורה, אביי קילל למי שנוהג כר' אלעזר.

'והביטו אחרי משה' נחלקו אם לגנאי או לשבח שנשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב במקומו עד שישב, אבל חכם ואב בית דין כיון שעבר ארבע אמות שלאחריו יושב.

**********

 

נשים לעניין חיוב מצות עשה שהזמן גרמא

דף ל"ד – ע"א

כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות כתפילין ציצית (גם למ"ד חובת טלית הוא וכן למ"ד חובת גברא היא כסות לילה פטור ביום היינו משום שהיום והלילה גורמים החיוב) סוכה ולולב, שלומדים מה מצינו מתפילין שמצות עשה שהזמן גרמא הוא שלילה ושבת ויום טוב אינו זמן תפילין ונשים פטורות שהוקש לתלמוד תורה בין בפרשה ראשונה ובין בפרשה שניה ונשים פטורות מתלמוד תורה, ולא לומדים תפילין למזוזה שנשים חייבות שלא הוקש למזוזה בפרשה שניה.

מזוזה אין לומדים להקיש לתלמוד תורה שנשים פטורות, שבמזוזה כתוב 'למען ירבו ימיכם' וגם נשים צריכות לחיות.

סוכה מצות עשה שהזמן גרמא היא ואעפ"כ כתוב 'זכורך' למעט נשים, לאביי משום שס"ד שתשבו כעין תדורו באיש ואשתו, לרבא משום שס"ד שלומדים ט"ו ט"ו מחג המצות שנשים חייבות במצה.

דף לד – ע"ב

מצות ראיה מצות עשה שהזמן גרמא ואעפ"כ כתוב זכורך למעט נשים שס"ד שלומדים ממצות הקהל שנשים חייבות.

שמחת החג נשים בכלל החיוב אע"פ שמצות עשה שהזמן גרמא, שאין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה, וכן אלמנה המצוה מוטלת על מי שהיא שרויה אצלו.

תפילין וראיה נשים פטורות, ולא אומרים שכתבו התורה כדי שנלמד ממנו לכל התורה שנשים חייבות מכח לימוד שני כתובים הבאים באחד ואינם מלמדים, שאם לא כתב פטור בתפילין ס"ד שחייבות שהוקש למזוזה, ואם לא כתב ראיה ס"ד שחייבות שלומדים מהקהל.

מצה והקהל נשים חייבות ולא לומדים מהם לכל התורה שנשים חייבות במצות עשה שהזמן גרמא, משום שכתבה התורה משום יתור ללמוד מהם לכל התורה שנשים פטורות מכח לימוד שני כתובים הבאים באחד אין מלמדים, שחיוב הקהל בנשים יתור הוא שאם טף חייבים כל שכן נשים.

מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות שלומדים ממורא אב ואם שנשים חייבות, ולא לומדים מתלמוד תורה ופריה ורביה שפטורות  שהם שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים.

מה שתנן במשנה שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אע"פ שיש שהם חייבות כגון מצוה שמחה והקהל, וכן תנן שכל מצות עשה שאין הזמן גרמא חייבות אע"פ שיש מהם שפטורות כגון תלמוד תורה פריה ורביה ופדיון הבן שאין למדין מן כלל אפילו אם כתב בו חוץ.

*************

 

מצות עשה שאין הזמן גרמא/איסור השחתה פאת זקן

דף ל"ה – ע"א

מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות, שלומדים במה מצינו ממורא אב ואם שנשים חייבות שכתוב 'תיראו' והיינו שנים בין איש ובין אשה, ולא לומדים במה מצינו מתלמוד תורה שנשים פטורות שתלמוד תורה ופריה ורביה הם שני כתובים הבאים כאחד ולא לומדים מהם לכל התורה, ולרבי יוחנן בן ברוקא שנשים חייבות בפריה ורביה ,תלמוד תורה ופדיון הבן שנשים פטורות בהן הם שני כתובים הבאים כאחד ולא מלמדים, ואע"פ שפריה ורביה ומורא הם ג"כ שני כתובים הבאים כאחד ולמדים מהם שנשים חייבות במצות עשה שאין הזמן גרמא, משום שהרי צריך לכתוב בשניהם שנשים חייבות, בפריה ורביה שכתוב 'וכבשוה' וס"ד שאשה אין דרכה לכבש, ומורא אב ואם שס"ד שאשה אין בידה לעשות.

למ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדים אע"פ שתלמוד תורה ופדיון הבן הם שני פסוקים שנשים פטורות ממצות עשה שאין הזמן גרמא, מ"מ בכל התורה הן חייבות שנאמר 'והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך' הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל התורה, וכיון שצריך היקש לפוטרם שומעים שמצות שאין הזמן גרמא חייבות, ובמקום שיש היקש שוב לא לומדים ממה מצינו ממצה והקהל לחייב נשים במצות עשה שהזמן גרמא.

למ"ד תפילין מצות עשה שאין הזמן גרמא ואי אפשר ללמוד מתפילין שנשים פטורות במצות עשה שהזמן גרמא, לומדים שפטורות ממה מצינו שפטורות ממצות ראיה, ולא לומדים ממצה והקהל שחייבות שהוי שני כתובים הבאים כאחד, ולרבי יהודה ששני כתובים הבאים כאחד מלמדים לומדים שהם פטורות ממצה הקהל ושמחת יו"ט, וסובר שהאשה בעצמה חייבת בשמחת החג ושלא כשיטת אביי בעלה מחויב לשמחה (ולאביי י"ל משום שחייבת בקידוש היום והוו ג' פסוקים הבאים כאחד) והוי שלשה כתובים הבאים כאחד.

כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין אין הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים חייבים, שנאמר 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם', ולא רק משום שחס רחמנא עלה שיהא לה כפרה, אלא גם בכל הדינים שנאמר 'אשר תשים לפניהם', ולא רק דינים משום שאם אינה בכלל אין לה חיים אלא גם בשור המועד שהרג אדם כמו שכתוב 'והמית איש או אשה' שיתחייב ההורג מיתה וחיוב כופר.

דף ל"ה – ע"ב

בנות כהנים אינן מוזהרות על איסור טומאת מת שנאמר 'אמור אל הכהנים בני אהרן' ולא בנות אהרן.

נשים אינם מוזהרות בלאו לא תקיפו פאת ראשכם ובלא תשחית את פאת זקניך שכל שישנו באיסור השחתת זקן ישנו באיסור הקפת ראש, ונשים אינן מוזהרות על איסור פאת זקן, או משום שסתם נשים אין להן זקן, או משום שינוי הפסוק שכתוב 'לא תקיפו פאת ראשכם' לשון רבים ואח"כ כתיב 'ולא תשחית פאת זקניך' (לשון יחיד) ודורשים זקניך ולא זקן אשתך, או שלומדים מגזירה שוה פאת שכתוב בישראל מפאת שכתוב בכהנים ובכהנים נתמעטו בנות אהרן.

כתוב בישראל 'לא תשחית פאת זקניך' וכתיב בכהנים 'ופאת זקנם לא יגלחו' לומדים בגזירה שוה ליתן את האמור בזה לזה שאינו חייב אלא בגילוח שיש בו השחתה והיינו תער.

'ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן' שאם העלתה אשה שיער בזקנה הוי סימני נגע כדין נתקי זקן.

לשיטת איסי נשים אינן מוזהרות בלאו ולא תשימו קרחה, שנאמר 'בנים אתם לה"א לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה"א, שממעטים נשים שכתוב בנים ולא בנות לקרחה שאינה אלא במקום שיער, ומרבים נשים לגדידה מעם קדוש לה"א כיון שיש גם שלא במקום שיער.

**************

 

איסור קרחה בין עיניכם למת/נשים בדיני קרבנות/הזאת פרה אדומה/תנופה

דף ל"ו – ע"א

'בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת' לאיסי נשים פטורות, והטעם לאביי שלומדים גזירה שוה מלא יקרחו שכתוב בכהנים שנשים פטורות שנאמר שם 'בני אהרן' ולא בנות אהרן, או מכח ק"ו מכהנים שפטורות אע"פ שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, לרבא שלומדים מגזירה שוה בין עיניכם הנאמר בתפילין שנשים פטורות.

נאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם, לומדים גזירה שוה לפסוק לא תשימו קרחה ביו עיניכם למת הנאמר בישראל ליתן הנאמר בזה לזה, מיתור קרחה לומדים שאם קרח חמש קריחות חייב על כל אחת ואחת, ולא רק בין עיניכם אלא בכל הראש שנאמר 'בראשם', ודווקא על המת שכתוב 'למת'.

גזירה שוה 'בין עיניכם' הנאמר באיסור קרחה לבין עיניכם הנאמר בתפילין לרבא לפטור נשים מלאו לא תשימו קרחה , לאביי שמקום תפילין הוא בגובה הראש.

'בנים אתם לה' אלוקיכם', – לרבי יהודה רק בזמן שנוהגים מנהג בנים, לרבי מאיר בין כך ובין כך אתם קרויים בנים על ידי תשובה אפילו עבדו עבודה זרה.

משנה . נשים אינן סומכות על קרבנן ואינן מניפות כשמביאות קרבן שלמים, ואינן מגישות מנחה אפילו אם היא כהנת שאין העבודה כשרה בה, וכן קמיצה הקטרה מליקה קבלת והזאת הדם, חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן בין כהנת ובין ישראלית (אע"ג שבלאו הכי מצות עשה שהזמן גרמא הוא קמ"ל שמחללי עבודה ועבודתן פסולה, חוץ מסמיכה שאינן פוסלות).

הזאת פרה אדומה כתוב פסוק שאלעזר מזה ושאר כהנים פסולים ואינו כשר אלא בסגן (מחלוקת היא וי"א שלדורות כשר בהדיוט) הזאת פנים דפר כהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור כהן המשיח כתוב בהן והדיוטים פסולים.

מנחת סוטה ונזירה, כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף, שכתוב 'ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף' וצריך תנופת בעלים שלומדים גזירה שווה יד יד מקרבן שלמים (לתירוץ א' בתוס' לא הוי חציצה שכך גזירת הכתוב לתירוץ ב' הוי חציצה רק הכהן אוחז מלמטה והבעלים מלמעלה).

***************

 

מצוות התלויות בארץ ובגוף/מושבותיכם הנאמר בתורה

דף ל"ז – ע"א

משנה . כל המצוה שהיא חובת גופו של אדם נוהגת בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, וכל מצוה שמוטלת על הקרקע ועל גידולים נוהגת רק בארץ (ועי' המשך הסוגיא).

'אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ', חוקים אלו המדרשות, משפטים אלו הדינים, אשר תשמרון זו חזרה שעל ידי ששומרם בתוכו מביאו לידי מעשה, בארץ היינו מצות התלויות בארץ, אבל במצות התלויות על הגוף כגון לאבד עבודה זרה נאמר 'כל הימים אשר אתם חיים על האדמה' דהיינו גם בחוץ לארץ.

ערלה וכלאים אע"פ שהם מצות התלויות בארץ הלכתא גמירי לה שנוהג גם בחוץ לארץ (ועי' דף ל"ח:), אבל איסור חדש – לת"ק נוהג רק בארץ ישראל שנאמר בו מושבותיכם והיינו בארץ לאחר שירשו וחילקו הארץ לשבת כל אחד בשלו, לרבי אליעזר אף חדש נוהג גם בחוץ לארץ ומושבותיכם היינו בכל מקום שאתם יושבים (ועי' ל"ט.).

רבי ישמעאל הוכיח שכל מקום שנאמר בו ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה, ממה שנאמר בפרשת נסכים 'כי תבואו אל ארץ מושבותיכם' ועל כרחך אין פירוש מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים, שהרי בא הכתוב להטעינם נסכים בבמת ציבור וכמו שכתוב 'אשר אני נותן לכם' היינו לכולכם, ואם כן מושבותיכם אינו אלא במקום אחד אבל שבת כתוב רק מושבותיכם ולא נאמר בו ביאה נוהג בכל מקום, ועוד שבת  ק"ו הוא שנוהג בכל מקום ממה שאיסור קל נוהג בכל מקום .

רבי עקיבא סבר מושבותיכם היינו בכל מקום שאתם יושבים, שסובר שהקריבו נסכים במדבר כמו שמצינו בקרבנות מילואים ואם כן על כרחך מה שכתוב בפרשת נסכים 'כי תבואו אל ארץ מושבותיכם' היינו בכל מקום שאתם יושבים ולאו דווקא לאחר ירושה וישיבה (ולרבי ישמעאל שלמד ממושבותיכם הכתוב בנסכים שהיינו לאחר חלוקה וישיבה היינו משום סובר שבקרבן יחיד לא הקריבו נסכים במדבר).

דף ל"ז – ע"ב

נחלקו הברייתות בדעת רבי ישמעאל אם רק מתי שכתוב ביאה ומושב אז אומרים שהוא לאחר חלוקה וישיבה או גם מתי שכתוב מושב בלי ביאה, משום שכתוב ביאה ומושב במלך וביכורים והם שני כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים, ולמ"ד דווקא מתי שכתוב ביאה ומושב סובר שצריך לכתוב במלך שס"ד שיש למנותו מיד כדי שיצא לפניהם במלחמה לכבוש ארץ ישראל, וס"ד חייבים בביכורים מיד שנהנה.

מושב שכתוב בשבת שס"ד הואיל שכתוב יחד עם המועדות ואינו חל אלא על ידי קידוש בית דין שבארץ ישראל, ומושב שכתוב בחלב ודם שס"ד שנוהג רק בזמן הקרבת דם וחלב על המזבח, ומושב שכתוב במצה ומרור שס"ד שנוהג רק בזמן קרבן פסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, ומושב שכתוב בתפילין שעשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ ישראל.

*************

 

אכילת מן/ז' אדר/ג' מצות נצטוו בכניסתם לארץ/השמטת כספים ושילוח עבדים/ספק ערלה וכלאים

דף ל"ח – ע"א

'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח' ולא לפני כן, לסוברים שמושב שכתוב באיסור חדש היינו בכל מושבותיכם ולא אחר ירושה וישיבה כבר היו אסורים באיסור חדש ולא היו יכולים לאכול חדש עד שהקריבו העומר ממחרת הפסח, ולסוברים שמושב היינו אחר ירושה וישיבה מה שלא אכלו חדש עד אז משום שאכלו מן המן שבכליהם.

'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען' שבשבעה באדר מת משה בארץ נושבת בערבות משה ואז פסק המן לרדת והיו מסתפקים ממן שבכליהם בקצה ארץ כנען עד ששה בניסן.

'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה' המן אכלו ארבעים שנה פחות שלושים יום מט"ז אייר עד ט"ז ניסן אלא שהעוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן.

בז' אדר מת משה, שהרי נכנסו לארץ ישראל בי' ניסן שהיה ל"ג ימים לאחר מותו.

בז' אדר נולד משה שנאמר 'את מספר ימיך אמלא' שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים.

שלש מצות נצטוו בכניסתם לארץ ישראל חדש כלאים וערלה, – לרבי שמעון בן יוחאי נוהג בין בארץ ובין בחוץ לארץ, שהרי חדש שאין איסורו לעולם שהרי מותר אחר ט"ז ניסן, ואינו אסור בהנאה ויש התר לאיסורו על ידי העומר, ואסור גם בחוץ לארץ שכתוב במושבותיכם והיינו בכל מקום שאתם יושבים קל וחומר ערלה שאסור בהנאה וכלאים שאסור גם לעולם ואין היתר לאיסורו שאסור גם בחוץ לארץ, לרבי אלעזר ב"ר שמעון כל מצוה שבקרקע שנצטוו לאחר כניסתם לארץ ישראל נוהג מדאורייתא בארץ ישראל, וערלה בחוץ לארץ לשמואל מדרבנן, ולרבי יוחנן למשה מסיני (ועי' דעת רבי אליעזר הגדול דף ל"ט.) וכלאים מדרבנן.

דף ל"ח – ע"ב

השמטת כספים נוהג גם בחוץ לארץ רק בזמן שהשמיטה נוהגת בארץ ולא בטלה קדושת הארץ, שנאמר 'וזה דבר השמיטה שמוט' ששמיטת כספים תלוי בשמיטת קרקע, ונוהג בכל מקום שנאמר 'כי קרא שמיטה לה'.

שילוח עבדים נוהג גם בחוץ לארץ שכתוב 'כי יובל היא', ואינו נוהג אלא כל זמן שהיובל נוהג בארץ שנאמר 'וקראתם דרור בארץ'.

ספק כלאים בארץ אסור, בחוץ לארץ לרבי אלעזר ב"ר שמעון מותר, ולכן בסוריא לסובר שכיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ספיקו מותר, בחוץ לארץ שהוא רחוק יותר עכו"ם יורד ולוקט גם מכרם שזרע ירק בין הגפנים ומוכרו לישראל חבר, ובלבד שלא ילקוט ישראל חבר בעצמו.

ספק ערלה בארץ אסור, בחוץ לארץ לרבי אלעזר ב"ר שמעון מותר, גם לרבי יוחנן הסובר בדעת ר' אלעזר שערלה בחוץ לארץ אסור הלכה למשה מסיני משום שכן נמסרה ההלכה שבספק מותר

***************