לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום רביעי י״ב תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף מ״ה
מכירת בת לאמה/נתקדשה לדעת אביה ושלא לדעת אביה
דף מ"ה – ע"א
האב יכול למכור בתו לאמה אף על פי שהיא אלמנה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט כיון שקידושי יעוד תופסים בחייבי לאו, ואע"פ שאינו יכול למכור בתו לשפחות אחרי שקבל בה פעם קידושין משכחת לה שמכרה לאמה והאדון יעדה שלפי רבי יוסי בר יהודה מעות הראשונות שקיבל האב לא לקידושין ניתנו אלא האדון מיעדה כפרוטת פעולה שיש לו עליה.
נתקדשה שלא לדעת אביה ומת המקדש ונפלה לפני אחיו ליבום ועשה בה מאמר צריכה גט שמא נתרצה האב לקידושי שני, וצריכה חליצה שמא נתרצה האב לקידושי הראשון, וכיון שהיא צריכה גט ויאמר שאם יקדש אחותה אינה צריכה גט משום שהיא אחות גרושתו לכן צריכה גם מיאון, לא עשה בה מאמר אינה צריכה אלא חליצה שמא נתרצה לקידושי הראשון, אבל מיאון אינה צריכה שלא יאמרו שאין קידושין תופסים באחות זקוקתו, שהכל יודעים שאחות זקוקתו אסור רק מדרבנן.
דף מ"ה – ע"ב
לרבינא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה לא חוששים שמא נתרצה האב (לא כרב ושמואל בדף מ"ד:) וכן אב שקידש אשה לבנו לא חוששים לקידושין שאין הבן ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו, ולא חוששים שמא עשאו שליח או שמא גילה דעתו לפני כן שהוא חפץ בה, אבל לרב ושמואל שחוששים שמא נתרצה האב לקידושי בתו חוששים גם שמא גילה הבן דעתו שהוא חפץ וזכין לאדם שלא בפניו (הלכה כרבינא, קטנה שהלך בעלה למדינת הים לשאילתות יכולה להתקדש מדרבנן וכן פירש ר"ת ולר' מנחם מיוני אסור לקיימה שמא יקדשה אביה במקום שהוא).
אפילו למ"ד שחוששים שמא נתרצה היינו רק אם נתקדשה דרך כבוד ולא דרך בזיון כגון אם נתקדשה בשוק או באגודה קטנה של ירק.
איש שהסכים לאשתו לקדש בתם לקרובה ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו קרוביהם ובאמצע הסעודה קיבלה הבת קידושין מקרוביו לא חוששים שנתרצה האב, לאביי משום שארית ישראל לא יעשו עולה שאינו חוזר מדיבורו, לרבא שאין אדם טורח בסעודה ומפסיד, ונפק"מ אם לא עשה סעודה.
נתקדשה לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ונישאת לארוס – לרב אוכלת בתרומה כל זמן שלא בא אביה ומיחה כיון שהקידושין היה לדעתו רוצה גם בחופתה, ודווקא לעניין תרומה שמדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומה, אבל אם מתה אין הארוס יורשה שהרי מדאורייתא יורש רק אשתו נשואה שכתוב 'שארו' (אפילו הבעל מחוזק בנכסיה) לרב אסי גם אינה אוכלת בתרומה.
נתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעתו בפני אביה, – לרב הונא אינה אוכלת גם לרב שאוכלת בנישאת שלא בפניו, שמה ששותק משום שכועס, לרב ירמיה בר אבא אוכלת גם לרב אסי שאינה אוכלת בנישאת שלא בפניו כיון ששתק נתרצה.
נתקדשה שלא לדעת אביה ונישאת שלא לדעתו בפניו לרב הונא אוכלת שכולי האי לא היה שותק, או שהפקיר זכותו שיש לו בה או שהשתיקה כהודאה.
***************
יום חמישי י״ג תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף מ״ו
מפתה/התקדשי בתמרה/המקדש אחותו/תרומה מן החיוב על הפטור
דף מ"ו – ע"א
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה – לרב גם היא יכולה לעכב קודם שיתרצה האב ולא מהני ריצוי האב (לתוס' יכולה לעכב גם אחר שנתרצה האב שלא היה מתרצה אם היה יודע שמעכבת), וכן מצינו במפתה נערה לאישות שבין אביה ובין היא יכולה למאן מריבוי קרא שכתוב 'אם מאן ימאן אביה', לרב אסי אביה יכול לעכב ולא היא ופסוק אם מאן ימאן מיירי שפיתה שלא לשם אישות ומשמיע הפסוק שמשלם קנס כמפותה.
המפתה את הבתולה צריכה הימנו קידושין שנאמר 'מהר ימהרנה לו לאשה' גם אם פיתה לשום אישות צריכה קידושין אח"כ לדעת אביה.
משנה . האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו לפי ר' שמעון נחשב כל תמרה לקידושין בפני עצמה ואינם מצטרפים ולכן אם יש שוה פרוטה באחד מהם מקודשת, ואם אמר בזו ובזו ובזו אם יש שוה פרוטה בין כולם מקודשת.
קידשה בתמרה שאין בה שוה פרוטה אינה מקודשת אפילו אוכלת מיד ולא אומרים שגילתה בזה שהיא רוצה בהם וגמרה ומקנה נפשה.
התקדשי בתמרה זו וזו ואכלה הראשונה לפני שגמר ליתן כולם אפילו שוה פרוטה אינה מקודשת שהראשונה מלוה היא והמקדש במלוה אינה מקודשת, ואם יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת שהמקדש במלוה ופרוטה דעתה להתקדש עם הפרוטה.
דף מ"ו – ע"ב
קידושין שאינם חלים אין המעות מתנה אלא פיקדון הם וחוזרים, ולכן המקדש בתמרות ואמר בזו וזו ואכלה הראשונה לפני שגמר ליתן כולם אע"פ שהיה שוה פרוטה אינה מקודשת שהוא מלוה שאילו היה מתנה כיון שנתנו לשם קידושין מקודשת.
המקדש אחותו – לרב מעות חוזרים שיודע שאין קידושין תופסים באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ולא אמר שנותן לפיקדון שסבר שלא תקבל, לשמואל מעות מתנה שיודע שאין קידושין תופסים בה וגמר ונתן לשם מתנה ולא אמר שנותן לשם מתנה שמתביישת לקבל לכך.
המפריש חלתו קמח אינו חלה שנאמר 'ראשית עריסותיכם' וגזל ביד כהן אם אינו מחזירה, אע"פ שישראל הנותנו יודע שאין מפרישים חלה מקמח וגמר ונתנו לשם מתנה לשמואל שהמקדש אחותו מעות מתנה, גזירה שמא יצרפו הכהן לעוד קמח פחות משיעור ויסבור שנתקן עיסתו, שיאמר שמה שאין מפרישים חלה מקמח היינו משום טירחה כהן והוא מוחל על הטירחה, או שישראל הנותן יסבור כן וסבר שתיקן עיסתו.
התורם מנקוב על אינו נקוב שהפריש מן החיוב על הפטור תרומה היא ואין הכהן חייב להחזירה (ואין הבעל הבית חייב להפריש עוד משאינו נקוב). ולא יאכלנו הכהן שטבל הוא שהפרישו בשביל דבר פטור, ואינו דומה לחלת קמח שצריך להחזיר כיון שנקוב ואינו נקוב שני כלים שונים הם וישמע ויחזור ויתרום משא"כ פסול בחלת קמח שאותו כלי הוא.
התורם מאינו נקוב על הנקוב שהוא מן הפטור על החיוב תרומה ויחזור ויתרום מן הנקוב.
התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח הוי תרומה, שנאמר 'ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו', משמע שהתורם מן הרע על היפה הוי תרומה ולכן יש נשיאת חטא ויחזור ויתרום.
***************
יום שישי י״ד תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף מ״ז
קידושין במלוה/ובשטר/ובפיקדון
דף מ"ז – ע"א
התקדשי לי בפירות אלו והיה בין כולם שוה פרוטה מקודשת, אפילו אוכלת הראשונה לפני שנתן לה כולם שמשנגמר דיבורו הקנה לה בתורת קידושין ואכלה משלה.
התקדשי לי בזו ובזו ובזו – לת"ק הוא לשון כלל ואם יש שוה פרוטה בין כולם מקודשת, הייתה אוכלת אחת אחת אם יש שוה פרוטה באחרונה מקודשת, בזו בזו הוא פרט ואם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת, לרבי גם בזו ובזו הוא פרט.
המקדש במלוה אינה מקודשת אפילו יש חלק מן המעות בעין שהלווה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו חייב להעמידה בעיסקא והוא כבר שלה.
התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר ואמר לה הרי הוא עלי מלוה נחלקו התנאים אם אינה מקודשת שמתביישת לתבוע ולא סמכה דעתה על הקידושין או לא, ובמכר לכו"ע קנה שאין המוכר מתבייש מן הקונה, ואם אמר התקדשי במנה ונתן דינר לכו"ע מקודשת וישלים כיון שלא קיבלה אלא דינר אינה מתביישת לתבוע.
התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאה שנגנב או נאבד אם נשתייר הימנו שוה פרוטה מקודשת.
דף מ"ז – ע"ב
התקדשי לי ועדיין לא הוציאה כלום מן המעות – לת"ק אינה מקודשת שברשות הלוה היא ואין המלווה יכול לחזור ולתובעה, לרבי שמעון בן אלעזר בשם ר' מאיר מלוה ברשות מלווה לחזרה היא ולכן יכול לקדשה בו, ולרבנן לדעת רבי שמעון בן אלעזר הוא הדין שאינו ברשות הלוה לחיוב אונסים, ולרבה נכון שהמלווה יכול לחזור בו אבל הוא ברשות הלוה לעניין חיוב אונסים.
השואל קורדום מחבירו אם לא ביקע בו לא נקרא חזקה להשתמש בו והמשאיל יכול לחזור בו (מיהו השואל חייב באונסים), גם למ"ד שבמלווה אינו יכול לחזור בו שאני מלוה שהלווהו על דעת שרשאי הלוה להוציא מיד ויחזור לו מעות אחרים, מה שאין כן שאלה שצריך להחזיר בעין.
המקדש אשה בשטר חוב שיש לו על אחרים – לרבי מאיר מקודשת (שנתן לה דבר חדש משא"כ מלוה דידה), לחכמים אינה מקודשת,
ביאור המחלוקת:
שנחלקו שרבי מאיר סובר כדעת רבי ששטר נקנית במסירה (ואין הלכה כרבי), לחכמים המוכר שטר חוב לא קנה עד שיכתוב שטר מכירה שמוכר לו השטר וגם ימסור השטר חוב ולכן אינה מקודשת במה שמסר לה השטר,
או שלפי כולם צריך לכתוב שטר קנין על השטר ומדובר שלא כתב בתוך השטר קני לך וכל שעבודיה שלרבי מאיר מקודשת שאין צריך לכתבו ולחכמים אינה מקודשת שצריך לכתבו וכן דעת רב פפא,
או שכולם סוברים כרב פפא רק לרבי מאיר המוכר שטר חוב לחבירו אינו יכול למחלו וסמכה דעתה על חוב של השטר, וחכמים סברי כשמואל שהמוכר יכול למחול ואפילו יורש המלווה יכול למחול (שמכירת שטר היא רק מדרבנן), ולכן לא סמכה דעתה ואינה מקודשת,
או שלפי כולם יכול למחול ונחלקו שלרבי מאיר אשה סומכת דעת שבעלה המלווה לא ימחול החוב שהרי לא יעזוב אותה וימחול לאחרים אבל לוקח קרקע ומשלם עם שטר חוב שיש לו על אחרים אין המוכר סומך דעת, לחכמים גם אשה אינה סומכת דעתה.
***************
שבת קודש ט״ו תשרי תשפ"ד
מסכת קידושין דף מ״ח
קידושין במעמד שלשתן/ובשטר/ובשכר פעולה/ובטעות
דף מ"ח – ע"א
האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני אם אמר לו כן במעמד המקבל קנה המקבל מדרבנן, ולכן אם קידש אשה בקניין מעמד שלשתן הרי היא מקודשת, לרבי מאיר אפילו אם המנה הוא מלוה, לחכמים מעמד שלשתן מהני בפיקדון ולא במלוה (הקנה לו המלווה במעמד שלשתן שוב אינו יכול למחלו).
התקדשי לי בשטר – לרבי מאיר אינה מקודשת, לרבי אלעזר מקודשת, לחכמים שמין הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת,
ביאור המחלוקת:
או שנחלקו שקידשה בשטר קידושין בעדי מסירה בלי עדי חתימה לרבי מאיר אינה מקודשת שסובר שעדי חתימה משוי להו שטר, ואפילו אם השטר שוה פרוטה אינה מקודשת שאין דעתה להתקדש בפרוטת הנייר אלא במה שכתב בה, לרבי אלעזר עדי מסירה עושים השטר, חכמים מספקא אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה, ואם הנייר שוה פרוטה מקודשת שסברי שדעתה גם על הנייר ואם לאו הוא ספק קידושין,
או שנחלקו בשטר קידושין שכתבו שלא לשמה ונחלקו אם הוקש שטר קידושין לגט מהיקש ויצאה והייתה שצריך לשמה, או שלפי כולם צריך לשמה ונחלקו אם כתבו שלא לדעתה אם הוקש לגט שלא צריך דעתה או שכשם שבגט צריך דעת מקנה שהוא הבעל לכן גם בקידושין צריך דעתה.
דף מ"ח – ע"ב
נתנה לו זהב ואמרה עשה לי תכשיטים ואקדש אני לך בשכר פעולתך כיון שעשאה לרבי מאיר מקודשת לחכמים אינה מקודשת,
ביאור המחלוקת: או שרבי מאיר סובר שאין חיוב בתשלום השכירות אלא כשמחזירים לה ואין עליה חיוב לפני כן ובאותו שעה מחלו אצלה לשם קידושין, וחכמים סוברים שישנה לחיוב שכירות מתחילת המלאכה עד הסוף והחוב הוא מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת,
או שלפי כולם ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, וכאן התנה להיות קבלן שאינו חייב אלא בסוף ולרבי מאיר אומן קונה בשבח כלי שבזה שהשביח הזהב ועשה ממנו כלי זכה בה וכשמחזירה לה יכול לקדשה בה, לחכמים אין אומן קונה בשבח כלי,
או שלפי כולם אין אומן קונה בשבח כלי והוי כשאר חיוב שכירות דישנה מתחלה ועד סוף ומדובר שהוסיף אבן טובה משלו, לרבי מאיר מקודשת שהמקדש במלוה ופרוטה דעתה להתקדש עם הפרוטה לחכמים דעתה להתקדש עם המלוה (להלכה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ומ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף).
משנה . התקדש לי בכוס זה של יין ונמצא דבש, דבש ונמצא יין, בדינר זה של כסף ונמצא זהב, זהב ונמצא כסף, על מנת שאני עשיר ונמצא עני, עני ונמצא עשיר אינה מקודשת, אפילו הטעה לשבח שיש שלא ניחא לה בכך.
התקדשי לי בכוס זה, אם יש בו מים לא הייתה דעתה אלא על הכלי ואם יש בו שוה פרוטה מקודשת, היה בו יין דעתה להתקדש במה שבתוכו ולא בו, היה בו ציר דגים וי"א שמן דעתה להתקדש בשניהם, ואם יש בין שניהם שוה פרוטה מקודשת.
אמר לשלוחו הלוויני דינר של כסף ולך וקדש לי בו אשה פלונית ולוה של זהב לאביי לתנא קמא אינה מקודשת שדווקא ומקפיד של כסף ולא של זהב לרבי שמעון מקודשת שכוונתו היה אם אינך יכול ללוות של זהב לוה של כסף.
אמרה היא לשלוחה צא וקבל לי קדושי מפלוני שאמר לי התקדשי לי בדינר של כסף ונתן לו של זהב, לרבא לת"ק אינה מקודשת שקפידה היא, לרבי שמעון מקודשת.
***************