לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי ה׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ס״ח

קידושין בנדה ובחייבי לאוין ובשפחה כנענית ובנכרית

דף ס"ח – ע"א

נדה אע"ג שהיא חייבי כריתות תפסי בה קידושין שנאמר 'ותהי נדתה עליו' אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה ולכן אין הולד ממזר, וכן סוטה לרבי עקיבא אע"ג שהיא בלאו אין הולד ממזר (לתוס' במחזיר סוטה).

כל העריות הוקשו זו לזו ולכן אין קידושין תופסים בהם שהוקשו לאחות אשה ולא לנדה, או משום שמקשינן לחומרא, או משום שלומדים בק"ו מיבמה לשוק שהיא חייבי לאוין ולא תפסי בה קידושין שנאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה'.

קידושין תופסים בחייבי לאוין, ולא לומדים מבניין אב מיבמה שגם היא בלאו ולא תפסי בה קידושין שנאמר בפרשת ירושה 'כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה' שהיינו שנואה לפני המקום בנשואיה באיסור בחייבי לאוין וכתוב כי תהיין שיש בהם הויה, ולרבי עקיבא שאין קידושין תופסים בחייבי לאוין הפסוק מיירי בחייבי עשה, והגמרא מסתפק לפי רבי סימאי בדעת רבי עקיבא אם גם בחייבי עשה אין קידושין תופסים והפסוק מיירי בבעולה לכהן גדול שכיון שהוא עשה שאינו בכל תפסי בה קידושין.

שפחה כנענית לא תפסי בה קידושין שנאמר באליעזר עבד אברהם 'שבו לכם פה עם החמור' עם הדומה לחמור.

דף ס"ח – ע"ב

נכרית אין קידושין תופסים בה שנאמר ביפת תואר 'ואחרי כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה' אבל לפני כן אין בה הויה.

ולד שפחה כנענית ונכרית כמותה שנאמר 'כי תהיין לאיש וילדו לו' כל שקורים בה תהיין והיינו הווית קידושין קורים בו וילדו לו שמתייחס אחר אביו.

'ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי' ממה שנאמר 'כי יסיר' – עכו"ם זכר, ולא כתב 'כי תסיר' – עכו"ם נקבה, שומעים שדווקא בן בתך הנולד מן העכו"ם קרוי בנך אבל בן בנך הנולד מן הנכרית לא נקרא בנך שהוא עכו"ם, ולרבי שמעון שדרש טעמא דקרא לאו דווקא בשבע אומות אלא הוא הדין בכל האומות שהרי התורה אמרה הטעם דלא תתחתן בם משום שהם מסירים בנך.

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוי ישראל פסול כיון שנולד ממי שאין לו עליו קידושין ואין מוכח שהוא ממזר.

האומר לשפחתו המעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד, – לרבי יוסי הגלילי הולד כמותה שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה' בזמן שהאשה לאדוניה הולד לאדוניה, לחכמים דבריו קיימים, והולד עבד.

***************

שבת קודש ו׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ס״ט

בן ממזר וממזרת/עשרה יוחסים/עליית עזרא מבבל/כהנים שעלו לא אכלו אלא תרומה

דף ס"ט – ע"א

משנה . ממזר – לרבי טרפון יכול לטהר זרעו שלא יהיו ממזרים, שמותר לישא שפחה שממזר אינו מצווה על לאו לא יהיה קדש, והולד יהיה עבד ולא יהא מיוחס אחריו בממזרות שוולד במעי שפחה כנענית כוולד במעי בהמה דמי וכשמשחררו יהיה בן חורין כשר, לרבי אליעזר הולד הוא עבד ממזר שכתוב בממזר 'לא יבא לו בקהל ה" שמושך אחר פסולו כל דורותיו.

גם לרבי טרפון אין ממזרת יכולה להיטהר בזה שתינשא לעבד, שהבן לא יהא מיוחס אחר אביו העבד שעבד אין לו יחוס כבהמה שאין הולד כרוך לאחר האב.

הדרן עלך פרק האומר

פרק רביעי – עשרה יוחסין

משנה . עשרה יוחסין עלו מבבל, כהנים לוים וישראלים, חללים גרים עבדים משוחררים, ממזרים נתינים שגזרו עליהם דוד, שתוקי שמכירים אמו ולא את אביו, אסופי שנאסף מן השוק ואין מכירים לא את אביו ולא אמו, לאבא שאול היה קורא שתוקי בדוקי שבודקים את אמו למי נבעלה.

כהנים לוים ישראלים מותרים לבוא זה בזה, לוים ישראלים חללים גרים ועבדים משוחררים מותרים זה בזה, אבל חללים אסורים לכהנים באיסור לאו, וגיורות ושפחה משוחררת אסורים לכהן שבחזקת זונה הם, גרים עבדים משוחררים ממזרים ונתינים מותרים זה בזה, שבממזר כתוב 'לא יבא בקהל ה" וקהל גרים אינם נקראים קהל, ומותרים בשתוקי ואסופי שמותרים בספק ממזר שאסורים רק בקהל ודאי ולא בקהל ספק.

ארץ ישראל גבוה מכל הארצות ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל.

דף ס"ט – ע"ב

רבי אלעזר אמר שלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה שהפריש הפסולים שילכו עמו לפי שראה שחכמי הדור עולים עמו ואין עוד בבבל שיתעסקו לבדוק יחוס, לרבא העלום בעל כרחם, לאביי עלו מאליהם, או שחולק על רבי אלעזר או שסובר שהפרישם והכירו אנשי המקום בפסולים והם עלו מאליהם שלא יכירו בפסול שלהם.

עזרא היה זהיר לברר ולהעלות עמו הפסולים ולא היה זהיר על הכשרים, ולכן לא מצא לוים כשרים כשעלה.

מן הכהנים שעלו שלא מצאו כתב יחוס אמר להם נחמיה שלא יאכלו מקדשי המקדש אלא שהם בחזקתם לאכול בתרומה כמו שאכלו בגולה שגדולה חזקה, או שמכח חזקה לאכול בתרומת חוץ לארץ שהיא מדרבנן אכלו תרומת הארץ הגם שהיא תרומה מן התורה ואין חשש שיעלו מתרומה ליוחסין כיון שהורע חזקתם שלא אכלו קדשים או שלא אכלו תרומת דגן ותירוש שהוא מן התורה אלא תרומת פירות וירקות שהוא דרבנן הגם שיש לגזור עליהם שלא יבואו לאכול בתרומה מן התורה.

***************

יום ראשון ז׳ חשון תשפ"ד

מסכת קידושין דף ע׳

הנושא אשה שאינה הוגנת/ר"נ ור"י/גרים

דף ע' – ע"א

'כרוב אדון ואמר' אמר אדון אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים וקדושים ככרובי הקודש והם שמו עצמם כנמר שאינה מקפדת בזוג חבירתה או שאף ששמו עצמם כנמר הם חשובים לפני ככרוב.

כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כאילו חרש לכל העולם כולו וזרעו מלח שלא יוכלו להגיד יחוסם, כשהקב"ה משרה שכינתו ומעיד על כל השבטים ולא עליו, ומשרה שכינתו רק על משפחות מיוחסות בישראל ואם נשא אשה לשם ממון יהיה לו בנים שאינם מהוגנים ויאבד ויאכל כל נכסי צאן ברזל שהכניסה לו וגם ממון שלה של נכסי מלוג תוך חודש, ואליהו כופתו והקב"ה רוצעו ואליהו כותב אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו והקב"ה חותם.

הפוסל ומגדף תמיד משפחות הוא עצמו פסול ואינו מדבר בשבח הבריות לעולם, והפוסל במומו פוסל.

דף ע' – ע"ב

רב יהודה שמתיה למי שציער את שלוחו, והכריז עליו שהוא עבד מפני שהיה רגיל לקרות כן לאחרים וכל הפוסל במומו פוסל, רב נחמן הזמינו לדין רב הונא אמר שילך ולא מן הדין שהרי רב יהודה גדול מרב נחמן אלא משום שהוא חתן הנשיא, רב יהודה היה מקנטר שלא היה להנשא עליו להזמינו לפניו לדין תורה ולכן כשמצא שרב נחמן עשה מעקה א"ל רב יהודה כיון שנתמנה פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה שגנאי ושפלות לדור שאין לו מי שיעשה מלאכה בשבילו, ורב נחמן אמר שעושה רק קצת גדר, רב נחמן דיבר בעמקי שפה ולא בלשון חכמים או בלשון בני אדם ורב יהודה הוכיחו שהמשנה דיבורו כך הוא משום ששליש רוחו גסה, רב נחמן קרא לבתו הקטנה להשקותו ואמר רב יהודה אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה, רב נחמן ביקשו לדרוש בשלום אשתו וענה רב יהודה קול באשה ערוה, ביקש רב נחמן שישלח לה בשליח ואמר רב יהודה שאין שואלים בשלום אשה אפילו בבעלה (ורק בשאילת שלום מותר ע"י בעלה), אשת רב נחמן ביקשה שישלח את רב יהודה שלא יעשהו כשאר עם הארץ, רב נחמן שאל למה יש הבעל דין שמתא ולא מלקות וענה רב יהודה שעשה לו יותר ממלקות, רב נחמן אמר על זה שהכריז עליו שהוא עבד שכל הפוסל במומו פוסל היינו שיש לחוש לפוסלו ולא להכריז עליו, ואמר הבעל דין שהוא מבית חשמונאי, ואמר רב יהודה בשם שמואל שכל האומר שהוא מבית חשמונאי הרי הוא עבד שהורדוס הרג כל זרעו, אמר רב נחמן שאין מורין הלכה בשם רבו אלא אם אמרה כן לפני כן, רב מתנה הגיע אז לנהרדעא אחר י"ג שנים שלא היה שם והעיד גם כן כך בשם שמואל שלא נשתייר מהם אלא ילדה אחת שעלתה לראש הגג והכריזה כך ומתה, הכריז על הבעל דין שהוא עבד ואותו היום נקרעו כמה כתובות של נשים של אותו משפחה, כשיצא רב יהודה רצו לסלקו באבנים ואמר שיגלה פסול המשפחות בנהרדעא והשליכו את האבנים בנהר ונסתם הנהר.

כהן שיש לו עזות מצח – לרב יהודה אמר שמואל הוא מהעבדים שנטמעו בכהונה, לרבי אלעזר אל תהרהר אחריו שכהנים בני מריבה.

מעלה יתירה לישראל מגרים שנאמר 'והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם' שהקב"ה להם אלוקים אע"פ שאינם לו לעם ומתוך שמקרבם הם יהיו לו לעם, אבל בגרים נאמר 'והייתם לי לעם ואנוכי אהיה לכם לאלוקים' שאין מקרבים אותם מן השמים אלא אם כן הם מקרבים עצמם תחילה להיות טובים.

קשים גרים לישראל כספחת שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים ממעשיהם.

***************