
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון י"א חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף ח'
דף ח' – ע"א
ביאור מחלוקת התנאים אימתי ראש השנה למעשר בהמה לדעת רבי יוחנן: נחלקו בפירוש הפסוק 'לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו' – לר' מאיר אימתי לבשו כרים הצאן (מתעברות) בזמן שעמקים יעטפו בר – שהזריעה צומחת וניכרת – שהוא באדר, ויולדות לחמישה חודשים – באב, וראש השנה שלהם סמוך לגמרו – באלול, ומה שכתוב 'יתרועעו אף ישירו' – זמן שהרוח מנשבת על קשי התבואה ונראים כמשוררים – שהוא בניסן – היינו רק מיעוט הצאן המתאחרות, ולרבי אלעזר ורבי שמעון רוב מתעברות בזמן ש'יתרועעו אף ישירו' – בניסן, ויולדות באלול, וראש השנה בתשרי. ורק מיעוט החריפות מתעברות בזמן ש'עמקים יעטפו בר' – באדר.
ולדעת רבא: שכתוב 'עשר תעשר' – בשני מעשרות הכתוב מדבר מעשר בהמה ומעשר דגן, והוקשו זה לזה – לר' מאיר מה מעשר דגן סמוך לגמרו (סוף ימות החמה) מעשרו (תשרי), אף מעשר בהמה סמוך לגמרו (שנולדות באב) עישורו (באלול), לרבי אלעזר ורבי שמעון מה מעשר דגן בתשרי אף מעשר בהמה בתשרי.
אחד בתשרי ראש השנה לשנים: לרב פפא – לתחילת שנות מלכי אומות העולם שמונים בשטרות. לרבי זירא – שמונים תקופת חמה ומולדות הלבנה מתשרי שאז נבראו (כדעת ר' אלעזר שבתשרי נברא העולם). לרב נחמן בר יצחק – לדין, שהקדוש ברוך הוא דן את כל באי עולם כל הקורות אותם עד שנה הבא, כמו שכתוב 'מראשית השנה עד אחרית שנה' – מראשית שנה נידון מה יהא בסופה, והיינו באחד תשרי – שנאמר 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' – בחג שהחודש (הירח) מתכסה בו – 'כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב'.
דף ח' – ע"ב
אין בית דין של מעלה נכנסים לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החודש, כמו שכתוב 'כי חוק לישראל הוא' – אם קבעו ישראל את חוק החודש – 'משפט לאלוקי יעקב'.
ישראל נכנסים תחילה לדין ואחר כך אומות העולם, שנאמר 'כי חוק לישראל הוא' ואחר כן 'משפט לאלוקי יעקב', וכשם שמלך נכנס לדין קודם ציבור – א. משום דרך ארץ שלא יעמוד וימתין בחוץ. ב. קודם שנתרבה חרון אף מחמת עוונות הציבור.
אחד בתשרי ראש השנה לשמיטים – שמאז אסור בעבודת הקרקע, שלומדים הפסוק של 'ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ' מהפסוק של 'מראשית השנה', ולא לומדים מ'ראשון הוא לכם לחדשי השנה' – אחד בניסן, שלומדים שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים.
אחד בתשרי ראש השנה ליובלות – היינו משום דתנא דמתניתין סובר כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא שיובל מתקדש מתחילת השנה, אבל לרבנן מתקדש ביום הכיפורים של שנת החמישים ( בתקיעת שופר של בית דין).
'והעברת שופר וכו' וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' – לרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא יובל מתקדש והולך מתחילת השנה, ולא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם, אלא אוכלים ושותים ושמחים, ואם רוצים יכולים ליתן עטרה על ראשם, כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר ונפטרים עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהם. לחכמים – יובל מתקדש ביום הכיפורים, ומה שכתוב 'וקדשתם את שנת החמישים' בא ללמד שמקדשים שנים ואין אתה מקדש שום חודש בין שנראה בזמנו ובין שלא בזמנו.
מיעוט של 'יובל היא' – לרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא לומר שאינו צריך להוסיף מחול על הקודש לאחר ראש השנה שלאחר היובל עד יום הכיפורים כמו בתחילת שנה, ולרבנן – שלא מונים שנת היובל גם לשנת החמישים וגם לשנה הראשונה של יובל הבא, ולהוציא מדרבי יהודה הסובר ששנת היובל עולה לכאן ולכאן.
**********
יום שני י"ב חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף ט'
דף ט' – ע"א
יתור של 'בחריש ובקציר תשבות': לרבי עקיבא – שמוסיפים מחול על הקודש גם בחריש של ערב שביעית בשדה אילן שמועיל לשביעית, וגם בקציר של מוצאי שביעית בתבואה שהביאה שליש בשביעית. לרבי ישמעאל – מה חריש רשות, שאין שום חריש של מצוה – אף קציר האסור בשבת היינו דווקא של רשות, לאפוקי מקצירת העומר שדוחה שבת.
'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב' – בתשעה מתענים או בערב (ליל י') מתענים ? לרבי ישמעאל מתחיל ומתענה מבעוד יום – שמוסיפים מחול על הקודש, וכן ביציאתו מוסיפים על הקודש שנאמר 'מערב עד ערב', וכן בשבתות שנאמר 'תשבתו', וכן ביום טוב שנאמר 'שבתכם' – כל מקום שיש שבות מוסיפים מחול על הקודש. לרבי עקיבא – בא הכתוב ללמד שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.
דף ט' – ע"ב
'והעברת שופר וגו' וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו'
לרבי יהודה – יתור 'יובל' לרבות שהיובל חל (איסור עבודה בשדה) אפילו כשלא שמטו ותקעו, אבל שילוח עבדים מעכב – ש'היא' מיותר לדרשה ומקרא נדרש על הנכתב לפניו – 'וקראתם דרור בארץ', ולא לפני פניו – שמיטת קרקע ושילוח עבדים.
לרבי יוסי – יובל חל אפילו שלא שמטו ולא שלחו, אבל תקיעת שופר בבית דין מעכבת, ומסתבר לדרוש כך הריבוי והמיעוט – שאפשר לעולם בלי שילוח עבדים (כשאין עבדים הטעונים שילוח), ואי אפשר שלא יהא שופר מצוי בעולם לתקוע בו, או משום שתקיעת שופר מסורה לבית דין, ושילוח עבדים מסור ליחידים ולא מסתבר שיהא תלוי היובל ביחיד.
לחכמים – שמיטת קרקעות ושילוח עבדים ותקיעת שופר מעכבים היובל, ש'יובל היא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו, ו'יובל' – לרבות גם חוץ לארץ, ו'בארץ' מלמד שרק בזמן שנוהג בארץ נוהג גם בחוץ לארץ.
דרור הוא לשון חירות, לשון כמדייר בי דיירא – שברשותו לגור בכל מלון שירצה.
אחד בתשרי ראש השנה לשנות ערלה ורבעי – שלומד שנה של 'שלש שנים' ו'בשנה הרביעית' משנה של 'ראשית שנה', ולא מ'ראשון הוא לכם לחדשי השנה' – שדנים שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים.
***************