לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי כ"ב חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף י"ט
דף י"ט – ע"א
בג' תשרי ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות – משום שכשפורע חובו השטר מושלך לאשפה ומתחלל שם שמים, ונחשב הדבר לנס מפני שבקושי יכלו לבטלו, ולפיכך עשאוהו ליום טוב וקבעוהו במגילת תענית.
הימים הכתובים במגילת תענית אסורים בתענית גם לפניהם ולאחריהם – שדברי סופרים צריכים חיזוק, אבל שבתות וימים טובים וראש חודש שהם מועדים מדאורייתא אינם צריכים חיזוק, ולפניהם ולאחריהם מותרים בתענית.
ב' תשרי אסור בתענית – משום לפניהם שהרי ג' תשרי הוא יום טוב שנתבטל כתיבת שם שמים בשטרות, אבל משום לאחריהם שהוא ראש חודש ולפניהם שהוא יום שנהרג בו גדליה (שהיה יום טוב בזמן שבית המקדש היה קיים) מותר – שדברי תורה ודברי קבלה אינם צריכים חיזוק.
כ"ח אדר עשאוהו יום טוב – שגזרו המלכות שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו בניהם ושיחללו שבתות, נטלו יהודה בן שמוע וחביריו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי נמצאים אצלה שיפגינו בלילה ויצעקו בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו, ואמרו: אי שמים (-למען הקב"ה), לא אחיכם ובני אב ואם אחד אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות, וביטלום.
רבי יהודה בן שמוע היה תלמידו של רבי מאיר, ורבי מאיר היה כמה דורות אחר חורבן בית המקדש (שהיה תלמיד ר' עקיבא, שהיה תלמידו של רבי אליעזר, שהיה תלמידו של ר' יוחנן בן זכאי שבדורו נחרב הבית), ואפילו הכי תיקן יום טוב, וכל שכן שסובר שלא נתבטל יום טוב של מגילת תענית.
דף י"ט – ע"ב
ימים טובים של מגילת תענית – לרבי מאיר בין בזמן בית המקדש בין אחר חורבן בית המקדש אסורים בתענית, לרבי יוסי בזמן שבית המקדש קיים אסורים מפני ששמחה היא להם, אחר חורבן בית המקדש מותרים מפני שאבל הוא להם, והלכה שבטלו חוץ מחנוכה ופורים.
שלוחי בית דין יוצאים על תשרי משום תקנת המועדות אף שכבר יצאו על אלול, משום שאם היו צריכים היו מעברים אלול כדי שלא יהיו שבת ויום טוב סמוך זה לזה שלא יסריחו הירקות והמתים, והגם שבזה קלקלו ראש השנה של בני הגולה – מוטב שיתקלקל ראש השנה ולא כל המועדות של חודש תשרי.
נתעבר השנה – לתנא דמתניתין אין שלוחי בית דין יוצאים מפני הפורים, ולרבי יוצאים, ופליגי כמה ימים הם ימי אדר ראשון – לתנא דמתניתין לעולם שלושים יום ומקדשים יום שלושים ואחד, ולרבי לפעמים עשרים ותשע יום ולפעמים שלושים יום וממילא צריכים להודיע.
כל מצוות הנוהגות באדר שני אינם נוהגות באדר ראשון, ואם קיימם באדר ראשון צריך לחזור ולקיימם באדר שני (וראה שיטות נוספות במגילה דף ו':).
ימי חדשי אדר: לתנא קמא דברייתא – אדר א' לעולם שלושים. לרבן שמעון בן גמליאל – או עשרים ותשע או שלושים. לרבי יהושע בן לוי משום קהלא קדישא דירושלים – בשני חודשי אדר מקדשים יום השלושים ועושים שניהם חסרים. לרבי סימאי שהעיד משום חגי זכריה ומלאכי – אם רצו עושים שניהם מלאים או שניהם חסרים, או אדר א' מלא ואדר ב' חסר, וכן היו נוהגים בגולה. לרב – לעולם אדר א' מלא ואדר ב' חסר, עד שתדע שעשו אדר א' חסר. שלחו ליה למר עוקבא – אדר הסמוך לניסן לעולם חסר.
***************
יום שישי כ"ג חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף כ'
דף כ' – ע"א
מצוה לקדש החודש על פי עדי ראייה, שנאמר 'החודש הזה' – כזה ראה וקדש.
שיטתם של אלו ששלחו ליה למר עוקבא שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר, איתותב ממתניתין לקמן, דקתני שבזמן המקדש חיללו את השבת להעיד על קידוש החודש בכל החדשים, כדי להקריב מוספי ראש חודש בזמנו, ואחר החורבן רק על ניסן ותשרי, וכשם שבזמן המקדש לא היה המטרה המצוה לקדש על פי הראיה, כך גם אחר החורבן לא זו המטרה, אלא קביעות המועדים, ואם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר אין צריך לחלל שבת על ניסן, שגם בלי העדים מקדשים ניסן ועושים אדר חסר.
מעברים חודש אלול (ובסמוך פלוגתא בזה), כדי שלא יהא שבת ויום הכיפורים זה אחר זה, כדי שלא יסריח המת. וכדי שלא יהא יום טוב סמוך לשבת – לעולא מעברים, כדי שלא יכמשו הירקות. לר' אחא בר חנינא אין מעברים, משום מת לא מעברים שאפשר שיתעסקו בו עכו"ם, ומשום ירקות לא מעברים שאפשר לשרות בחמין.
מה שמעברים אלול למנוע כמישת הירקות וסירחון המת היינו לצורך בני בבל, שהם בעמק ולא שולט שם אויר, אבל בארץ ישראל שולט אויר ואין צריך לעבר בשבילם.
עיבור או קידוש החודש לצורך:
תני רבה בר שמואל – אין מעברים לצורך, שנאמר 'החודש הזה לכם' – כזה ראה וקדש. לדרך ראשון – קידוש כן ורק עיבור לא, משום כזה ראה וקדש – ראה תחילה ואחר כך קדש. לדרך שני – היינו כשיטת אחרים שסוברים שאין מעברים או מקדשים לצורך, אלא כל החדשים אחד מלא ואחד חסר. (ולכן יש הפרש בין ראש השנה ועצרת של שנה זו לשנה הבאה ארבעה ימים ובשנה מעוברת חמישה ימים).
לרב יהושע בן לוי – מאיימים על עדים שראו בזמנו שלא יעידו כדי שבית דין יעברו החודש, ולא מאיימים על עדים שלא ראו שיעידו כדי לקדשו לצורך ולעשות החודש שעבר חסר.
לרבי יהודה נשיאה בשם רבי יוחנן – מאיימים על עדים להעיד על החודש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו.
לאביי – אין סתירה בין רב יהושע בן לוי לרבי יוחנן, שרבי יוחנן דיבר בניסן ותשרי שהמועדות תלוי בהם ומקדשים לצורך שלא יהא שבת ויום טוב או יום הכיפורים סמוך זה לזה, ור' יהושע בן לוי דיבר בשאר חדשים, שאין מאיימים לקדש (כדי שלא יהיו יותר משמונה חדשים מלאים בשנה).
לרב דימי מנהרדעא – מאיימים לקדשו לצורך – שאין השקר נודע, ואין מאיימים לעברו – שהשקר נודע שהרבה אחרים ראוהו.
דף כ' – ע"ב
שמואל אמר על עצמו שבקי בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות, ויכול לחשב ולתקן לכל בני הגולה כל ראשי החדשים מתי זמנם – בלי ראיית העדים.
היום הולך אחר הלילה לענין קידוש הלבנה – שאם נראה הלבנה הישנה בתחילת ליל שלושים, שוב אין מקדשים את החודש ביום השלושים, גם לסובר מאיימים על העדים לקדשו שלא בזמנו.
היה מולד הלבנה קודם חצות היום בידוע שתראה הלבנה קודם שתשקע החמה, היה המולד לאחר חצות היום אינה נראה קודם שקיעת החמה, שאי אפשר לראותה שש שעות משעת המולד מרוב קטנותה, ולכן אם עדים מעידים שראוה בידוע שעדי שקר הם.
הלבנה מתכסה מן העין עשרים וארבע שעות לפני ואחרי חידושה – בני בבל העומדים במזרח יכולים לראות את הישנה העומדת במזרח עד שש שעות קודם המולד, אך את החדשה שהיא במערב אין רואים רק אחר ח"י שעות מהמולד. ובני ארץ ישראל העומדים במערב אינם רואים את הישנה ח"י שעות קודם המולד, ואת החדשה עד שש שעות מהמולד מחמת קוטנה. ואם עדים מעידים שראו הלבנה באותם שעות בידוע שעדי שקר הם.
המקור שהיום הולך אחר הלילה לענין קידוש החודש: לרבי יוחנן – שנאמר ביום הכיפורים 'מערב עד ערב', לריש לקיש – שנאמר באכילת מצה 'עד יום האחד ועשרים לחודש בערב' שיציאת המועד הוא בגמר היום. לאביי – אין נפקא מיניה ביניהם אלא במקור הדבר. לרבא – נפקא מיניה אם נראית הלבנה הישנה קודם חצות הלילה, לרבי יוחנן שוב לא מקדשים יום השלושים, ולריש לקיש שלומדים מאכילת מצה רשות היינו מחצות לילה הראשונה ואילך.
כל ספיקא דיומא שלא ידוע מתי קידשו בית דין חדשי ניסן ותשרי – מאחרים יום טוב שני ליום הבא, ולא מקדימים פסח וסוכות ליום י"ד, שלא חוששים שמא מלבד חודש אדר או אלול חיסרו גם את חודש שבט או אב, שכיון שטבת ותמוז חסרים הם – שני חדשים חסרים רצופים יש להם קול.
***************
שבת קודש כ"ד חשוון תשפ"ב
מסכת ראש השנה דף כ"א
דף כ"א – ע"א
לוי הגיע לבבל בי"א תשרי כאשר בארץ ישראל היה אז יום הכיפורים, כיון שעיברו בית דין את חודש אלול, אלא שבני בבל לא ידעו מכך וחשבו שאותו יום הוא י"א תשרי, ואמר לוי: אכלו לחם למעדנים בבבל ביום הכיפורים שבארץ ישראל. ולא רצה להעיד שעיברו חודש אלול ולאסור עליהם מלאכול, שאין מעידים על החודש אלא אם שמע מפי בית דין שקידשו החודש, והוא לא שמע.
רבי יוחנן הכריז שבכל מקום שמגיעים שלוחי בית דין להודיע יום שקידשו בית דין החודש בניסן ואינם יכולים להגיע שם בתשרי (מפני שאינם יכולים לילך בראש השנה ויום הכיפורים) ולכן עושים שני ימים טובים בתשרי, צריך לעשות כן גם בניסן גזירה ניסן אטו תשרי, והקפיד על תלמידיו רבי אייבו בר נגרי ור' חייא בר אבא שלא מיחו על בני מקום שלא נהגו כך.
רבא היה רגיל להתענות ביום הכיפורים שני הימים עם הלילות, שמא עיברו בית דין את החודש, ואכן כך היה פעם אחת שעיברו את אלול.
רב נחמן התענה כל יום הכיפורים, ולערב בא אחד מ'דמהריא' ואמר לו שיום הכיפורים בארץ ישראל למחרת, ואמר רב נחמן דם תהא אחריתו (נוטריקון 'דמהריא'), שהזקיקו להתענות שני ימים וגורם לו למות, וקרא על עצמו 'קלים היו רודפינו'.
'שמור את חודש האביב' – שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן, כן הוא שיטת אחרים, וכן שלח רב הונא בר אבין לרבא – שכשרואה שתקופת טבת נמשכת עד ט"ז ניסן יעבר את השנה, מפני שצריך שתקופת ניסן תתחיל לכל המאוחר בי"ד ניסן (-י"ד ימים מהמולד, שעדיין הלבנה בחידושה. אך אם נמשכת תקופת טבת עד ט"ו ניסן אין צריך לעבר השנה אלא מעברים את אדר).
רב נחמן אמר ליורדי הים שאינם יודעים קביעות החודש (והם בים – והעולם מגולה להם) – שכשיראו הלבנה של ניסן שזורחת עד נץ החמה ידעו שהוא ערב פסח וצריכים לבער החמץ.
דף כ"א – ע"ב
משנה . 'אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם' – 'מקראי קודש' היינו קידוש בית דין את החודש, והזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתם, מכאן שעדים שראו את החודש מחללים את השבת.
על ששה חדשים השלוחים יוצאים להודיע מתי קידשו החודש, אלא שבניסן ותשרי אין יוצאים עד שישמעו מפי בית דין מקודש, ובשאר החדשים אם יודעים שיקדשו בית דין החודש למחר יוצאים מבערב.
כשהיה בית המקדש קיים היו העדים מחללים השבת על כל החדשים, כדי להקריב קרבן ראש חודש בזמנו, אחר החורבן אסרו לחלל השבת בכל החדשים חוץ מניסן ותשרי כדי שלא לעכב הליכת השלוחים שמודיעים לסוריא מתי קידשו בית דין החודש, כיון שאינם יוצאים רק כששמעו מפי בית דין מקודש, והליכתם היא שבועיים חוץ משבת ויום טוב. (ואין זה עיקר הטעם, אלא סעד, והטעם הוא שבקידוש חדשים אלו תלוי זמן קביעות המועדים. רש"י).
משנה . לתנא קמא בין שנראה החודש בעליל בין שלא נראה בעליל מחללים עליו את השבת, לרב יוסי – אם נראה בעליל אין מחללים עליו את השבת, לפי שאין בזה צורך.
מעשה שעברו יותר מארבעים זוגות עדים, ועיכבם רבי עקיבא בלוד, ושלח לו רבן גמליאל שבזה נמצאת מכשילם לעתיד לבא. לרבי יהודה – חס וחלילה לומר שרבי עקיבא עיכבן, אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן, ושלח רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו.
עליל הוא לשון גילוי, שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ' – גלוי לכל.
'מזוקק שבעתיים' – שבע שביעיות, והיינו חמשים חסר אחת, חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם פחות אחד ניתנו למשה, שנאמר 'ותחסרהו מעט מאלוקים'.
'בקש קהלת למצוא דברי חפץ' – נחלקו רב ושמואל בפירוש הפסוק: א. ביקש קהלת להיות כמשה, יצאה בת קול ואמרה 'וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'. ב. בנביאים לא קם כמשה אבל במלכים קם, אלא ביקש שלמה לדון דינים שבלב שלא בעדים והתראה, יצאה בת קול ואמרה 'וכתוב יושר דברי אמת'.
***************