לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי י"ג חשוון תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף י'

דף י' – ע"א

הנוטע, המבריך, המרכיב לפני ראש השנה – כדי שיהא נחשב ראש השנה לתחילת שנה שניה של ג' שנות ערלה, וכדי שיהא מותר לקיים הנטיעה בשביעית – שנינו בברייתא שצריך שיעשה זאת שלושים יום קודם.

אחד בתשרי ראש השנה לנטיעה לענין שנות ערלה, אמנם השנה השלישית לערלה אינו נגמר בראש השנה אלא בט"ו בשבט, ופירות שחנטו בשנה רביעית עד ט"ו בשבט – אסורים לעולם כדין פירות ערלה, מפני שבגמר שנה שלישית נעשה 'אילן' וראש השנה לאילן הוא בט"ו בשבט. ודרשו זאת מכך שנאמר 'ובשנה הרביעית יהיה…' ו' של 'ובשנה' מוסיף על ענין ראשון – ערלה הכתובה קודם לכן, והיינו שפעמים פירות שנה רביעית הם ערלה, והיינו אלו שחנטו קודם ט"ו בשבט. וכן שנה רביעית של רבעי – נגמר בט"ו בשבט של השנה החמישית, והפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט דינם כפירות רבעי. ודרשו זאת מו' של 'ובשנה החמישית…', ו' מוסיף על ענין ראשון – פעמים שפירות חמישית הם רבעי – שחנטו קודם ט"ו בשבט.

כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם היינו בן שנה, בן בקר – בן שתיים, פר – בן שלש. לרבי מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה (-פר היינו בן כ"ד חדשים ויום אחד), ולר' אלעזר שלושים יום חשוב שנה.

מה ששנינו שלושים יום קודם ראש השנה נחשב לשנה לשביעית ולערלה – לפי ההוא אמינא היינו דווקא כר' אלעזר – שלושים יום בשנה חשובים שנה, אבל לר' מאיר שיום אחד בשנה חשוב שנה – די בכך שהיה נטועה יום אחד קודם ראש השנה. ודחו – שאף כר' מאיר, ומודה שבתחילת שנה רק שלושים יום נחשבים לשנה. אך דחה רבא שאם בסוף סובר שמספיק ביום אחד כל שכן בתחילת השנה, כפי שיש ללמוד מנידה כדלהלן.

נידה אין אומרים ביום שביעי שלה מקצת היום ככולו שתוכל לטבול ביום, אבל ביום ראשון לראייתה אמרינן כן, ואף אם התחילה לראות בסוף היום נחשב ליום ראשון של ז' ימי נדות (ומזה למד רבא שלרבי מאיר הסובר שיום אחד בשנה חשוב שנה בסופה – כל שכן בתחילתה).

דף י' – ע"ב

ימי קליטה – לרבי מאיר שלושים יום, לרבי יוסי ורבי שמעון שתי שבתות, לרבי יהודה שלש ימים.

מסקנת הגמרא אימתי נוטע קודם לראש השנה ונחשב שנה – צריך שיהיו ימים החשובים שנה (לענין ערלה, וכן בשביעית – לתוספת שביעית) מלבד ימי הקליטה, וימים החשובים שנה (ותוספת בשביעית) – לר' מאיר יום אחד, ולר' אלעזר שלושים יום. ולכן לסובר שימי קליטה שלושים יום – צריך שלושים יום לקליטה ועוד שלושים יום (לר' אלעזר, ולר' מאיר די ביום אחד), וכן לשאר שיטות. והברייתא ששנינו שדי בשלושים יום קודם ראש השנה – כר' מאיר, ושלושים יום צריך לקליטה, ויום אחרון עולה לכאן – לימי קליטה, ולכאן – להיחשב שנה (לערלה, וכן די בכך לתוספת שביעית).

מקורם של ר' מאיר שיום אחד בשנה חשוב שנה ושל ר' אלעזר שדווקא שלושים יום – שנאמר לענין גמר המבול 'ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחודש', לר' מאיר אף שנכנס רק יום אחד בשנת השש מאות ואחת קראו התורה 'שנה'. לר' אלעזר 'שנה' של הפסוק נאמר על השש מאות שנה (שיום א' בשנה לא חשוב שנה), אך ממה שקראו הכתוב 'חודש' הגם שלא נכנס בו רק יום אחד שמעינן שיום אחד בחודש נקרא חודש, ומשחודש שנמנה לימים  – יום אחד נקרא חודש, שנה שנמנית לחדשים – חודש אחד בשנה נקרא שנה.

***************

יום רביעי י"ד חשוון תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף י"א

דף י"א – ע"א

לרבי אליעזר בתשרי נברא העולם, שנאמר 'ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי', תדשא הארץ – תתכסה ותתלבש בדשאים, עץ פרי – שגמר פריו, והיינו בחודש תשרי שבו הארץ והאילן מלאים דשאים ופירות, ואותו הפרק הוא זמן רביעה וירדו גשמים וצמחו – שכתוב 'ואד יעלה מן הארץ', והא שכתוב 'עושה פרי' (ולא פרי גמור) – ההיא ברכה לדורות.

לרבי יהושע בניסן נברא העולם, שנאמר 'ותוצא הארץ דשא' ולא כתיב 'ותדשא', 'ועץ עושה פרי' ולא עץ גמור, והיינו חודש ניסן שבו הארץ והאילנות מוציאים דשאים ופירות, והוא זמן שנזקקים בעלי חיים זה לזה, והא שכתוב 'עץ פרי' – שנבראו בקומתם וראויים לטעון פירות מיד.

'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם' – לצביונם נבראו – בטעם ובדפוס של כל אחד. וגם לדעתם נבראו – ששאלם אם חפצים להיבראות וענו הן.

'קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות' – הקדוש ברוך הוא דילג על הקץ בזכות האבות והאימהות.

לרבי אליעזר בתשרי נולדו אברהם ויעקב, ולכך נקרא 'ירח האיתנים' – שנולדו בו איתני (-תקיפי) העולם, וכתיב 'שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ' הרי שהאיתנים הם ההרים, והאבות נקראו הרים (ולרבי יהושע נקרא 'ירח האיתנים' – שתקיף במצוות).

לרבי יהושע בניסן נולדו האבות, ולכן נקרא 'זיו' – שנולדו בו זיותני העולם (ולרבי אליעזר נקרא זיו משום זיו האילנות).

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך 'ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות (ליהנות) בהן בני אדם'.

האבות מתו בחודש שנולדו בו (לר"א בתשרי לר"י בניסן), שנאמר במשה 'בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום' – יתור 'היום' מתפרש היום מלאו ימי ושנותי, שהקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר 'את מספר ימיך אמלא'.

בניסן נולד יצחק – שנאמר 'למועד אשוב אליך' – ביום טוב הבא ראשון – 'ולשרה בן', וכדי שיהיו בין המועדים ימי עיבור בהכרח שהבשורה הייתה בחג הסוכות, והייתה השנה מעוברת, וילדה בפסח לשבעה חדשים.

יולדת לשבעה – יולדת בחדשים מקוטעים (אפילו למ"ד יולדת לתשעה יולדת רק לחדשים שלמים), שנאמר 'ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן' – מיעוט תקופות (שכל תקופה ג' חדשים) שתיים, ומיעוט ימים שתיים, והיינו ששה חדשים ושני ימים, וגם שרה ילדה לשבעה חדשים שבין סוכות לפסח פחות ימי טומאה.

בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה – שאז בא זכרונם לטובה ונגזר עליהם הריון, שנאמר 'זכירה' ברחל וחנה ובראש השנה, ולומדים שרה מחנה שכתוב בשניהם 'פקידה'.

בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים – שכתוב 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו… עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים'.

דף י"א – ע"ב

בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים – שנאמר אחר הפסוק של עדות ביהוסף – 'הסירותי מסבל שכמו', ובמצרים כתיב 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים'.

בניסן נגאלו, וגאולה העתידה – לר' אליעזר בתשרי, שלומדים 'ביום ההוא יתקע בשופר גדול' מ'תקעו בחודש שופר', לר' עקיבא בניסן, שכתוב 'ליל שימורים' – ליל המשומר ובא לגאולה מששת ימי בראשית, (ולרבי אליעזר – משומר מן המזיקים).

מנין הדורות – לרבי יהושע מניסן, והמבול התחיל בי"ז אייר כשרגיל כימה (זנב של מזל טלה) לשקוע ביום ומעיינות מתמעטים, ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. לרבי אליעזר – מונים מתשרי, והמבול התחיל בי"ז מר חשון כשרגיל כימה לעלות ביום ומעיינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהם וקלקלו ברותחים נידונו במים רותחים.

***************