לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ"ז חשוון תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף כ"ד

דף כ"ד – ע"א

הלבנה בחידושה מתוך שהיא דקה וקטנה נראית רק סמוך לשקיעת החמה ביום השלושים בצד מערב בעוד שהחמה בגבורתה, ולעולם היא בקרן מערבית דרומית, הלכך בימות החמה שהחמה בעת השקיעה היא במערבית צפונית הלבנה היא בצד דרומית של החמה, ובימות הגשמים שהחמה בעת שקיעתה היא במערבית דרומית הלבנה היא בצד צפונית של החמה, ואם אמרו העדים בימות החמה שהלבנה הייתה בצפון או בימות הגשמים שהלבנה הייתה בדרום – לא אמרו כלום.

עד אומר גבוה שני מרדעות ואחד אומר שלש – עדותם קיימת, אחד אומר ג' ואחד אומר ה' – עדותם בטילה, אבל מצטרף כל אחד מהם עם עד אחר המעיד כמותו.

העידו שראו דמות הלבנה – משתקפת במים, בעששית, בעבים, וכן חציו ברקיע וחציו במים או בעבים או בעששית – אין מעידים.

ראינו בלי כוונה ושבנו לראותה מדעתנו כדי להעיד עליה ולא ראינו – לא מעידים, שמא ראו עיגול של עב לבן.

משנה . ראש בית דין אומר 'מקודש' – שנאמר 'וידבר משה את מועדי ה".

כל העם עונים אחריו 'מקודש מקודש' – לרב פפא שנאמר 'אשר תקראו אותם' קרי ביה 'אתם', לרב נחמן בר יצחק שנאמר 'אלה הם מועדי' – הם יאמרו מועדי.

'מקודש מקודש' – שנאמר 'מקראי קודש' שמשמעו פעמיים.

קידוש בית דין:

 לתנא קמא – בין נראה בזמנו ומקדשים ביום שלושים, בין שלא נראה בזמנו ומקדשים יום שלושים ואחד.

 לפלימו – בזמנו אין מקדשים אותו שאינו צריך חיזוק, ושלא בזמנו מקדשים אותו.

 לר' אלעזר ב"ר שמעון – בשניהם אין מקדשים אותו, שנאמר ביובל 'וקדשתם את שנת החמישים' – שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים.

לר' אלעזר ב"ר צדוק – בזמנו מקדשים, לא נראה בזמנו אין מקדשים אותו, שכבר קידשוהו שמים, וכן הלכה.

משנה . דמות צורות לבנה היו לרבן גמליאל – שבהם היה חוקר העדים.

'לא תעשון אתי' – דמות שמשי למטה תבנית היכל, אולם, עזרה, שלחן, מנורה של שבעה נרות.

דף כ"ד – ע"ב

מנורה כשרה מכל מיני מתכת – מכלל ופרט וכלל בפסוק 'ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה', ושל חשמונאים – לחכמים של שיפודים של ברזל וחיפו בבדיל, לרבי יוסי בר יהודה של עץ היתה. וכשהעשירו עשאו של כסף, העשירו עוד עשאו של זהב.

לא תעשון אתי – כדמות שמשי המשמשים לפני במרום במדור העליון, דמות ארבעה פנים לגוף אחד דהיינו חיות הקודש שכסא הכבוד רכוב עליהם.

לא תעשון אתי – אותי, שכל הפרצופים מותרים חוץ מפרצוף אדם.

לא תעשון אתי – כדמות שמשיי במדור התחתון, כגון חמה ולבנה וכוכבים ומזלות.

'לא תעשה לך פסל וכל תמונה' – לעבדם, 'אשר בשמים' – חמה לבנה כוכבים ומזלות, 'ממעל' – מלאכי השרת, 'אשר בארץ' – הרים וגבעות ימים ונהרות אפיקים וגאיות. 'מתחת' – לרבות שלשול קטן.

לא תעשון – אבל על ידי גוי מותר.

צורה בולטת אסור להניח אצלו אף שנעשה על ידי נכרים, משום חשד עבודה זרה. וטבעת עם צורה – אסור להניחה על אצבעו ומותר לחתום בה, צורה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה. ובשל רבים לא חיישינן לחשד, וכן נשיא דשכיחי רבים גביה.

'לא תלמד לעשות כתועבת הגויים' – אבל אתה למד להבין ולהורות.

היתרו של רבן גמליאל שיהיו לו צורות לבנה (שאף שנכרים עשו לו אסור להחזיקם) – א. נשיא הוי כרבים ואין חשד. ב. של פרקים היו, ורק כשהוצרך לחקור העדים חיברם. ג. כדי להתלמד מותר.

***************

יום רביעי כ"ח חשוון תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף כ"ה

דף כ"ה – ע"א

משנה . מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב – אמר ר' יוחנן בן נורי עדי שקר הם (שאינה ממהרת לרוץ בי"ב שעות שביום ממזרח למערב. פירוש שני ברש"י, ועיין פירוש רבותיו). כשבאו ליבנה קיבלם רבן גמליאל, שאמר כך קיבלני מבית אבי אבא – פעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה, שנאמר 'עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו' – שמש הוא שיודע מבואו וירח לא.

מעשה דרבן גמליאל ורבי יהושע:

מעשה שבאו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלם רבן גמליאל, ואמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הם, שאם לא נראה בליל עבורו בוודאי לא נראה אתמול, וכן סבר רבי יהושע, וגזר עליו רבן גמליאל שיבא אצלו במקלו ובמעותיו ביום הכיפורים שחל להיות לפי חשבונו.

רבי  עקיבא מצא את רבי יהושע בצער, באומרו שראוי לו ליפול למיטה שנים עשר חודש ואל יגזור עליו גזירה זו.

ר' עקיבא ביקש רשות מר' יהושע לומר לפניו דבר שלימדו בפסוקי המועדות שנאמר ג' פעמים 'תקראו אותם', ודרשינן שאפילו קידשו החודש שלא בזמנו בשוגג שסבורים שראוי להתעבר, ואפילו מזידים, ואפילו מוטעים על ידי עדי שקר אין לי מועדות אלא אלו, אמר לו: עקיבא נחמתני נחמתני.

רבי דוסא בן הורכינס אמר לר' יהושע: אם כן צריכים לדון אחר כל בית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, ולכך לא נתפרש שמותם של שבעים זקנים, ללמד שכל שלושה שיעמדו בית דין הרי הוא כבית דין של משה, ולא יוכל אדם לומר וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן כנדב אביהוא כאלדד ומידד, שהרי יש שלא נתפרש מי הם.

ר' יהושע נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך לרבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות כחשבונו, עמד רבן גמליאל מכסאו ונשקו על ראשו, ואמר לו שלום עליך רבי – שלמדתני תורה, ותלמידי – שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד, אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, ומתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נושאים קטנים קל וחומר בעצמם.

רבי חייא ראה את הלבנה הישנה בבוקר כ"ט אלול – זרק בה פיסת רגבים ואמר לה לכי תתכסי, שצריכים לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה כדי שלא יהא יום הכיפורים ושבת סמוך זה לזה. ואמר רבי לרבי חייא שילך ל'עין טב' לקדש את החודש, שלא ירננו עליו כאן כיון שכולם ראו הלבנה הישנה או משום ששם היו מקדשים החודש, וישלח לו סימן את הפסוק 'דוד מלך ישראל חי וקים' (שנמשל כלבנה) כדי שידע שקידשה.

פעם אחת נתקשר השמים בעבים ונראית דמות הלבנה בכ"ט לחודש ובקשו בית דין לקדשו, אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חידושה של לבנה פחות מכ"ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים מהמולד הקודם, ואותו יום מתה אמו של בן זזא והספידה רבן גמליאל הספד גדול אף שלא היתה ראויה לכך – כדי שידעו העם שלא קידשו את החודש.

'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו' – שקול שמואל כמשה ואהרן.

דף כ"ה – ע"ב

'ויאמר שמואל אל העם, ה' אשר עשה (נסים ע"י) את משה ואת אהרן וכו' את ירובעל (-גדעון שעשה מריבה עם הבעל), ואת בדן (-שמשון שמגיע מדן), ואת יפתח, ואת שמואל' – שקל הכתוב שלושה קלי עולם (גדעון שמשון ויפתח) כשלושה חמורי עולם (משה אהרן ושמואל), שירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלים שנתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שאבירים.

'ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם' – וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? אלא אין לך לילך אלא אחר שופט שבימיך.

'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה' – שהדורות הראשונים היו טובים וצדיקים מן האחרונים.

הדרן עלך פרק אם אינם מכירים

פרק שלישי – ראוהו בית דין

משנה . ראוהו בית דין וכל ישראל ביום השלושים, אפילו שהתפרסם שביום השלושים נראה לקדשו – אם לא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר.

נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר ולא אומרים שחקירת העדים כתחילת הדין ומקודש כגמר דין ולקדש בלילה כדיני ממונות שדנים ביום וגומרים בלילה – שנאמר 'כי חק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב', חק שגמר דין הוא (דהיינו אמירת מקודש) כמשפט מה משפט ביום אף קידוש החודש ביום.

ראוהו בית דין בלבד ביום – מקדשים בלא הגדת עדות שלא תהא שמיעה גדולה מראייה. אך אם ראוהו בלילה – יעמדו שנים ויעידו לפני ג', אבל לפני אחד מהם לא, שאין היחיד נאמן לומר מקודש בפני עצמו, אפילו שיחיד מומחה הוא ודן דיני ממונות יחידי, שאין לך מומחה לרבים בישראל ממשה רבינו ואמר לו הקדוש ברוך הוא עד שיהא אהרן אתך (ואין בית דין שקול ומוסיפים עוד אחד. תוס').

עד הרואה ואינו מעיד נעשה דיין, ובדיני נפשות – לרבי טרפון נעשה דיין, ולר' עקיבא אינו נעשה דיין, שנאמר 'והצילו העדה' ואין עד הרואה יכול להפך בזכותו.

***************