לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ו' כסלו תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף ל"ב

דף ל"ב – ע"א

משנה . סדר ברכות של ראש השנה: לרבי יוחנן בן נורי – אבות, גבורות, קדושת השם וכולל מלכויות עמהם ואינו תוקע, קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, עבודה והודאה וברכת כהנים.אמר לו רבי עקיבא – כיון שהשתנה מלכויות מזכרונות ושופרות שאינו תוקע אינו אומר עשר פסוקים כזכרונות ושופרות אלא תשע פסוקים, אלא אומר – אבות, גבורות, קדושת השם, קדושת היום וכולל מלכויות עמהם ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע, עבודה והודאה וברכת כהנים.

אומרים אבות גבורות וקדושות ,אבות – שנאמר 'הבו לה' בני אלים', גבורות – 'הבו לה' כבוד ועוז', קדושות – 'הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש'.

'שבתון זכרון תרועה מקרא קודש' – לרבי אליעזר: שבתון – להזכיר קדושת היום, זכרון – זכרונות, תרועה – שופרות, מקרא קודש – קדשהו בעשיית מלאכה. לרבי עקיבא: שבתון – קדשהו בעשיית במלאכה (שהשביתה עיקר וקודמת לכולם), מקרא קודש – קדושת היום.

מנין שאומרים מלכויות – לרבי שסמוך 'אני ה' אלוקיכם' ל'חודש השביעי', לרבי יוסי בר יהודה – שנאמר 'והיו לכם לזכרון לפני אלוקיכם אני השם אלוקיכם' – לשון אני אדון לכם, זה בנה אב לכל מקום שנאמר זכרונות שיהיו מלכויות עמהם.

קדושת היום – לרבי אומר עם המלכויות שהיא ברכה רביעית, וקדושת היום לעולם בברכה רביעית, לרבן שמעון בן גמליאל עם הזכרונות שהיא ברכה אמצעית של תשע הברכות, וקדושת היום לעולם באמצע.

כשקידשו בית דין את השנה באושא ירד רבי יוחנן בן ברוקא לפני רבן שמעון בן גמליאל ולא תקע אחר מלכויות, אמר לו רשב"ג לא היו כן נוהגים ביבנה, לשנה הבאה ירד רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי ותקע אחר מלכויות ואמר רשב"ג כך היו נוהגים ביבנה.

משנה . אין פוחתים מעשרה פסוקים של מלכיות זכרונות ושופרות,

לרבי לוי – כנגד עשר הילולים שבמזמור 'הללו קל בקדשו' שנאמר בו 'הללוהו בתקע שופר',

לרב יוסף – כנגד עשרת הדיברות שכתוב בו שופר,

לרבי יוחנן – כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בראש השנה, ו'בראשית' הוא גם מאמר , שנאמר 'בדבר ה' שמים נעשו'.

אמר שבע פסוקים מכולם יצא כנגד שבעה רקיעים, לרבי יוחנן בן נורי – אם אמר שלש מכולם יצא אחד מתורה אחד מנביאים ואחד מכתובים כנגד תורה נביאים וכתובים, או כנגד כהנים לוים וישראלים, וכן הלכה.

דף ל"ב –  ע"ב

משנה . אין מזכירים פסוקים של פורענות, כגון, במלכויות – 'חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם', ואף על גב שאמר רב נחמן מי יתן ויבא לנו זה הכעס וימלוך עלינו, מכל מקום כיון שנאמר מתוך כעס אין מזכירים אותו בראש השנה, בזכרונות – 'ויזכור כי בשר המה', בשופרות – 'תקעו שופר בגבעה'.

פורענות של עכו"ם מזכירים, כגון, במלכויות – 'ה' מלך ירגזו עמים', 'ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו', זכרונות – 'זכור ה' לבני אדום', שופרות – 'וה' אלוקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן'.

פסוקים שמוזכר בהם פקדונות – כגון, 'וה' פקד את שרה', 'פקוד פקדתי אתכם', לרב יוסי הרי הם כזכרונות, ולרבי יהודה לא.

אין מזכירים זכרון של יחיד אפילו לטובה – 'זכרני ה' ברצון עמך', 'זכרה לי אלוקים לטובה', ואפילו שהפסוק 'ה' פקד את שרה' של יחיד הוא ולרבי יוסי הרי הוא כזכרונות – כיון שרבים יצא ממנה בזה פקידה כרבים דמיא.

'שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה' – לרבי יוסי 'מי זה מלך' ו'מי הוא זה מלך' נחשבים לפסוקי מלכויות, ונמצא סך הכל חמש פעמים מלכויות, לרבי יהודה אינם מן המנין ונמצאו רק שלש פעמים.

'זמרו אלוקים זמרו זמרו למלכינו זמרו כי מלך כל הארץ אלוקים' – לרבי יוסי נחשב לשתי לשונות של מלכות, לרבי יהודה – 'זמרו למלכינו' לא נחשב, מפני שלא המליכוהו אלא על אומה אחת.

'מלך אלוקים על גוים אלוקים ישב על כסא קדשו' – נחשב רק ללשון אחת של מלכות, ש'ישב על כסא קדשו' אינו לשון מלכות.

פסוקי תרועה – לרבי יוסי הרי הם כפסוקי שופרות, ולכן 'שבתון זכרון תרועה' אומר עם הזכרונות ועם השופרות, 'ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו' – אומרה עם המלכויות ועם השופרות, לרבי יהודה – תרועה אינו לשון שופרות.

מתחיל בפסוקים של תורה, לתנא קמא משלים בנביאים, לרבי יוסי מתחיל בשלש פסוקים מתורה ומשלים בסוף בפסוק של תורה, ואם השלים בנביא יצא.

'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים אין עוד', 'אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו' – לרבי יוסי הרי הם לשונות של מלכויות, לרבי יהודה לא.

משנה . העובר לפני התיבה ביום טוב שחרית אומר הלל, משום שזריזים מקדימים למצות, אבל תקיעות של ראש השנה הוא במוסף, שבשעת גזירת מלכות שלא יתקעו היו אורבים להם עד סוף זמן תפילת שחרית.

אין אומרים הלל בראש השנה – שאמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים, אמר להם: אפשר למלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה.

משנה . שופר של ראש השנה אין מחללים עליו יום טוב, שאין עשה של שופר דוחה עשה ולא תעשה של יום טוב, ואפילו איסור שבות אינו דוחה, כגון לעבור על התחום ולפקח עליו את הגל ולחתכו באיסור שבות, ואין צריך לומר שאין דוחה איסורים שיש בהם חשש שיבוא לידי איסור דאורייתא, כגון לחתכו או לעלות באילן ולרכוב על בהמה ולשוט על פני המים.

אם רצה ליתן בתוך השופר מים או יין מותר, ואינו נחשב למתקן מנא.

אין מעכבים את התינוקות מלתקוע, ומתעסקים עמהם כדי שילמדו.

המתעסק בתקיעה והשומע ממנו – לא יצאו.

***************

יום חמישי ז' כסלו תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף ל"ג

דף ל"ג – ע"א

אין חותכים ומתקנים השופר ביום טוב בדבר שיש בו משום שבות, כגון במגל שאין דרכו לחתוך בו שופרות והוא תיקון כלאחר יד, ואין צריך לומר שאסור לתקנו במלאכה גמורה כגון בסכין שדרכו בכך.

לא נותנים מי רגלים בשופר כדי לצחצחו, מפני הכבוד.

ממה שכתוב במשנה שאין מעכבים את התינוקות מלתקוע משמע שאת הנשים מעכבים, והיינו משום שפטורות הם כיון שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, ואם תוקעים יש בל תוסיף – זהו כדעת רבי יהודה שדרש את האמור במצות סמיכה 'בני ישראל' שבנות ישראל אסורות לסמוך, אבל רבי יוסי ורבי שמעון דרשו שהם פטורות אבל יש להם רשות לסמוך, ולדבריהם כן הוא במצוות עשה שהזמן גרמא שאינם אסורות לקיימם אלא הם רשות להם.

קטן שהגיע לחינוך מתעסק ביום טוב בשופר לכתחילה עד שילמד, ואפילו כשחל בשבת, ואם לא הגיע לחינוך – לכתחילה לא אומרים לתקוע, אבל אם תוקע לא מעכבים בעדו.

 דף ל"ג – ע"ב 

המתעסק לא יצא, והתוקע לשיר – לרבא אינו מתעסק הוא, כיון שמכווין לתקיעה בעלמא, ורק אם אינו מתכוון לתקיעה כלל אלא מנבח או נופח ועלתה בידו תקיעה – נחשב למתעסק.

שומע ממתעסק לא יצא, ולרבי זירא גם השומע מן המשמיע לעצמו לא יצא עד שמכווין להוציא השומע.

משנה . סדר תקיעות:  במלכיות זכרונות ושופרות בכל אחד מהם שלש – תקיעה תרועה ותקיעה.

שיעור תקיעה כתרועה, ושיעור שלש תקיעות כשיעור שלש תרועות.

שיעור תרועה – לתנא דמתניתין שלש יבבות כל שהוא, ולתנא דברייתא שלש שברים, ופליגי בפירוש 'יום תרועה' שתרגומה 'יום יבבא', ולומדים ממה שכתוב באם סיסרא 'ותיבב', אלא שנחלקו אם הם גניחות ארוכות כדרך החולים, או יללות קצרות סמוכות כאדם הבוכה.

פשוטה שלפני התרועה, ומשך בתקיעה שלאחר התרועה כשיעור שתי תקיעות כדי שתעלה גם לתקיעה שבאה אחריה – תקע ראשונה של סדר הבא, אין בידו אלא אחת, שאין מחלקים תקיעה לשתיים.

מי שהתפלל תפילת מוספים ורק אחר כך הזדמן לו שופר – תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים בשביל מלכויות זכרונות ושופרות.

כשם ששליח ציבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב, ולרבן גמליאל שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתם.

***************