לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי ח' כסלו תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף ל"ד

דף ל"ד – ע"א

תוקעים בשופר בראש השנה, שלומדים מייתור של 'חודש השביעי' (שידוע שיום הכיפורים הוא בחודש תשרי) בפסוק 'והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש' – שיהיו כל תרועות חודש השביעי זה כזה, ולומד בגזירה שוה, ולולי גזירה שוה היינו למדים מהיקש.

המקור לתקיעה שלפני התרועה ושלאחריו: לברייתא ראשונה – ממה שכתוב ביובל 'והעברת שופר תרועה בחודש השביעי וכו' תעבירו שופר', והיינו העברת קול אחד לפני התרועה וקול לאחריה, ולומדים ראש השנה  מיום הכיפורים. לברייתא שניה – לומדים תרועה תרועה ממדבר, והתם כתיב 'ותקעתם תרועה' היינו תקיעה שלפניה (תקיעה בפני עצמה כמו שכתוב 'ובהקהיל העם תתקעו ולא תריעו'), ו'תרועה יתקעו' היינו תקיעה שלאחריה (אלא שבמדבר תקעו חצוצרות אבל בראש השנה תוקעים בשופר שנאמר 'תקעו בחודש שופר'). ולרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה – לאחריו לומדים ממה שנאמר 'ותקעתם תרועה שנית', זה בנה אב שכל מקום שנאמר 'תרועה' תהא תקיעה שניה לה.

המקור לפשוטה לפניו ואחריו ג' פעמים למלכויות זכרונות שופרות – שנאמר שלש פעמים 'תרועה', פעמיים בראש השנה ופעם אחת ביום הכיפורים, לברייתא ראשונה מן התורה מכח גזירה שוה שביעי שביעי ליתן האמור של זה בזה (שלש בראש השנה ושלש ביום הכיפורים), לתנא שניה – שתים מדאורייתא ואחת מדברי סופרים, שתרועה אחת של ראש השנה מופנה ללמוד ממנו גזירה שווה של תרועה תרועה ממדבר, ולרבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן – אחת מן התורה ושתיים מדברי סופרים.

לרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן  'יום תרועה יהיה לכם' אינו מיותר ללמוד לפשוטה לפניו ולאחריו שצריך ללימוד שתקיעת שופר הוא ביום ולא בלילה, ולסוברים שלומדים ממנו לפשוטה לפניו ולאחריו לומדים דין של  ביום ולא בלילה מ'ביום הכיפורים תעבירו שופר'.

לתנא דברייתא שניה שלומד פשוטה לפניו ולאחריו ממדבר אינו לומד מ'והעברת' ו'תעבירו' משום שדורש 'והעברת' שצריך לתקוע כדרך העברתו – כדרך שהבהמה העבירתו בחייה לאפוקי הפכו ותקע בו, ו'תעבירו' היינו אומרים שיעבירו ביד ולא שיתקע בו, ולסוברים שלומד ממנו לפשוטה לפניו ולאחריו לומדים מ'והעברת' גם דין של דרך העברתו ממה ששינה הכתוב לכתוב בדרך העברה, ו'תעבירו' היינו קול כמו שכתוב במשה 'ויעבירו קול במחנה'.

רבי אבהו התקין לתקוע תקיעה שברים תרועה תרועה, שמספקא ליה אם תרועה הוא גנוחי גנח (כדרך החולים המאריכים בנגיחותיהם) או ילולי יליל (כדרך הבוכה בקולות קצרים) או שניהם, ולכן עושים שניהם שאפשר צריך שניהם, ותוקעים שברים לפני תרועה אבל אין תוקעים תרועה לפני שברים שמסתמא גונחים ואחריו בוכים.

תוקעים גם תקיעה שברים תקיעה – שאפשר זו היא תרועה שבתורה, ו'תרועה' מפסיק בין השברים לתקיעה.

תוקעים גם תקיעה תרועה תקיעה – שאפשר זו היא תרועה שבתורה, והשברים מפסיקים בין התקיעה לתרועה.

דף ל"ד – ע"ב 

שמע תשע תקיעות במשך כל היום לרבי יוחנן יצא, לרבי שמעון בן יהוצדק ור' אבהו אם שהה ביניהם כדי לגמור את כולם לא יצא, וכן נחלקו בקריאת שמע והלל ומגילה.

שמע תשע תקיעות ותרועות מתשע בני אדם כאחד, יצא (לגירסת רש"י) ששתי קולות משני אנשים בדבר החביב שומעים.

ברכות ותקיעות בתעניות אינם מעכבים זו את זו שאם יכול לברך או לתקוע מקצת מהם יעשה כך, אבל בראש השנה אם אינו יכול לברך את כולם או אינו יכול לתקוע את של כולם לא יברך ולא יתקע, שאמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר (כ"מ מפרש"י כמ"ש הרא"ש ועי"ש).

חבורת ציבור המתפללים ביחד תוקעים לפי סדר הברכות של מלכויות זכרונות שופרות, ואם לא היה להם שופר מתפללים כל הברכות ואם נזדמן להם שופר יתקעו, אבל יחיד מברך את כל הברכות ואחר כך תוקע על הסדר.

יחיד שלא תקע – חבירו תוקע לו, יחיד שלא התפלל – אין חבירו יכול לברך בשבילו ולהוציאו (אלא אם הוא מוציא את הרבים ידי חובתם).

מצוה בתוקעים יותר מן המברכים – שמי שיש לפניו שתי עיירות באחת תוקעים ובאחת מברכים (–שיש שם מנין ושליח ציבור) הולך למקום שתוקעים שמדאורייתא הוא, ואפילו אם ספק שמא כבר תקעו, והמברכים ודאי לא התפללו.

שליח ציבור חייב בברכות, לרבנן גם כל יחיד ויחיד חייב שאם לא כן למה ציבור מתפללים, והשליח ציבור יורד לפני התיבה רק להוציא את שאינו בקי, לרבן גמליאל שליח ציבור מוציא כולם, והציבור מתפללים כדי שיסדר שליח ציבור תפילתו.

***************

שבת קודש ט' כסלו תשפ"ב

מסכת ראש השנה דף ל"ה

דף ל"ה – ע"א  

לרבן גמליאל שליח ציבור מוציא את הציבור ידי חובתם, לרבי יוחנן הודו לו חכמים, ולרב עדיין נחלקו. רבי אבא פירש דברי רבי יוחנן שמודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ראש השנה ויום הכיפורים, משום שיש בהם תשע ברכות והם ארוכות ומטעות שאין הכל בקיאים בהם, אך עדיין נחלקו בברכות של כל השנה, לרב נחמן בר יצחק רבי מאיר מודה לרבן גמליאל וחכמים נחלקו.

הפסוקים שבתפילת מוספים של ראש השנה אינם מעכבים, בין יחיד בין ציבור, ולכן אם אמר רק 'נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך' יצא ידי חובתו.

לעולם יסדר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל, ודווקא בתפילות הבאות לפרקים – של ראש השנה ויום הכיפורים ויום טוב שאינו רגיל בהם, אבל שאר תפילות לא. ורבי יהודה שהיה מתפלל פעם אחת בשלושים יום מפני שהיה מחזר על תלמודו  – תפילתו כשל פרקים.

עם שאחורי הכהנים בשעת הברכה אינם בכלל ברכה, כיון שאין הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים.

פוטר היה רבן גמליאל מתפילה את העם שבשדות שאנוסים מלבוא לבית הכנסת, ששליח ציבור פוטרם, אבל אלו שבעיר שאינם אנוסים מלבוא אינו פוטר.

הדרן עלך פרק יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה

הדרן עלך והדרן עלן דעתן עלך ודעתן עלן

לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי

***************