לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ד' ניסן תש"פ
מסכת שבת דף כ"ג
דף כ"ג ע"א
הדלקה עושה מצווה ולא הנחה, מדמברכים להדליק נר של חנוכה. ולכן עששית שהייתה דולקת מערב שבת למוצ"ש מכבה ומדליקה. ולכן גם אם חרש שוטה וקטן הדליקו אינו כלום. אבל אשה מדליקה, דנשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס.
אכסנאי חייב בנר חנוכה. ומשתתף בפרוטה. ונשוי שמדליקין עליו בביתו אינו צריך.
כל השמנים יפה לנר ושמן זית מן המובחר הן לנר חנוכה דצלול ומאיר, אע"פ שממהר לכלות יותר משמן שומשום, והן לדיו בין לעשן כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר, וגוררו ליתנו בתוך הדיו, והן לגבל בו אותו השחרורית ומייבשו בחמה לפני שנותנים בתוך הדיו.
מצוה דרבנן מברכים וציונו מלא תסור, או משאל אביך ויגדך, ספק דבריהם לאביי אין מברכים רק ביו"ט שני שלא יזלזלו בו, לרבא מברכים גם על ספק דרבנן חוץ מדמאי דרוב ע"ה מעשרין.
המדליק והרואה (שלא הדליק בביתו) מברכים, המדליק מברך יום א' ג' ברכות, ושאר הימים אינו מברך זמן, הרואה יום א' מברך שעשה נסים ושהחיינו ושאר ימים רק שעשה נסים.
בית שיש לה ב' פתחים פתוחים לחצר מב' רוחות צריכה ב' נרות משום חשדא דבני מתא שיאמרו כי היכי דלא הדליק בהאי לא הדליק בהאי.
בשביל ארבעה דברים אמרה התורה להניח פאה בסוף שדהו (בגמר קצירו ולא שיקצה קודם לכן). גזל עניים – שלא יראה בעה"ב שעה פנויה שאין עניים שם ויאמר לקרובו שימהר ליטול לפני שבאים אחרים, ביטול עניים – שלא היו יודעים מתי יקצור, חשד – שלא יאמרו העוברים ושבים תבוא מארה לאדם שלא הניח פאה בשדהו, רמאים – שאומרים כבר הנחוה.
דף כ"ג ע"ב
בכלי אחד מדליקין כמה בני אדם, אם מחולקים למעלה, דאל"כ הוא כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה.
נר שבת קודם לנר חנוכה וקידוש היום משום שלום בית דבני אדם מצטערים לישב בחושך, נר חנוכה קודם לקידוש משום פרסומי ניסא אע"פ שקידוש היום תדיר.
הרגיל בנר דשבת וחנוכה הו"ל בנים ת"ח, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ע"י נר מצוה זוכין לאור תורה. הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין.
רב הונא היה עובר תמיד על פתחו של רבי אבין חרש עצים וראה שמדליק הרבה נרות לכבוד שבת ואמר ששני גדולים עתידים לצאת ממנו ויצא ממנו רב אידי ורב חייא בניו, וכן ראה רב חסדא בבית אביו או חתנו דרב שיזבי ואמר שעתיד לצאת מבית זה אדם גדול.
לא יקדים להדליק מבעוד היום גדול דאין ניכר שהוא לכבוד שבת, ואין לאחר דאין זה דרך ארץ, ולמדים זאת ממה שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד אש לילה שהיו משלימים זה את זה.
מאן דאוהב רבנן הו"ל בניו רבנן, דמוקיר רבנן הו"ל חתנים רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופא הוי צורבא מרבנן, ואם אינו רגיל לעסוק בתורה משתמע מילתא כרבנן.
אין מדליקין שמן תרומה שנטמאה העומד לשריפה לרבה גם בשבת גזירה שמא יטה כדי שיתבער מהר, ויו"ט גזירה אטו שבת. לרב חסדא דווקא יו"ט שחל בע"ש דאין שורפין קדשים ביו"ט.
***************
יום שני ה' ניסן תש"פ
מסכת שבת דף כ"ד
דף כ"ד ע"א
הבא להזכיר של חנוכה בבהמ"ז מזכיר משום פרסומי ניסא אע"פ שחנוכה הוא מדרבנן. ומזכירו בהודאה כמו בתפילה.
להזכיר של ר"ח בבהמ"ז י"ל כיוון דאורייתא הוא עדיף מחנוכה או כיוון דלא אסור בעשיית מלאכה אין מזכירין. לרב מזכיר לרב חנינא לא. ולהלכה מזכירין.
ימים שיש בהן קרבן מוסף [ר"ח וחוה"מ] אומר מעין המאורע בעבודה בערבית שחרית ומנחה (לבקש רחמים להשיב העבודה לעשות קרבנות היום). לא אמר מחזירין אותו. ואין בהן קידוש על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון.
בתעניות של בה"ב בעצירת גשמים, ושל מעמדות אומר מעין המאורע בשומע תפילה בערבית שחרית ומנחה (בערבית של ליל כניסתו, אע"פ שמתחיל להתענות בבוקר ובמוצאי תענית אינו אומרה אע"פ שעדיין מתענה). לא אמר אין מחזירין אותו (דלאו דאורייתא הוא). ואין בהם הזכרה בברכת המזון (בליל כניסת התענית, וכ"ש ביציאתו).
להזכיר של חנוכה במוסף (של שבת ור"ח בתוך חנוכה) לרב הונא ורב יהודה אינו מזכיר דאין המוסף משום חנוכה, לר"נ ור' יוחנן מזכיר דיום הוא שחייב בארבע תפילות. ולהלכה מזכיר.
ראש חודש שחל בשבת לרב המפטיר אינו מזכיר של ר"ח שאילמלא שבת אין נביא בראש חודש. וכן יו"ט שחל בשבת א"צ להזכיר של יו"ט בהפטרה של שבת במנחה (שנהגו כן בימיהם) שאלמלא שבת אין נביא במנחה של יו"ט. ואין הלכה כמותו.
דף כ"ד ע"ב
יוה"כ שחל בשבת לרבי יהושע בן לוי מזכיר של שבת בנעילה שהיום נתחייב בארבע תפילות (ומה"ט מזכירין גם של חנוכה במוסף, ור"ח במפטיר של שבת, ויו"ט במפטיר בשבת במנחה). וכן הלכה.
יו"ט שחל בשבת אין ש"ץ של ערבית (המתפלל ברכת מעין שבע קונה שמים וארץ מגן אבות בדברו) מזכיר בה של יו"ט שגם בשבת לא נתקנה אלא משום סכנה.
אין מדליקין בחלב בין לת"ק ובין חכמים בין מבושל בין אינו מבושל, ונפק"מ ביניהם ע"י תערובת שמן כל שהוא. ואין ניכר מי אוסר ומי מתיר.
משנה אין מדליקין בשמן של תרומה טמאה. עטרן (פסולת הזפת) לרבי ישמעאל אין מדליקין בו שריחו רע ואינו כבוד שבת, וחכמים מתירין בכל השמנים, לר"ט אין מדליקין אלא בשמן זית.
טעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט. לדבי חזקיה מייתור 'עד בוקר' ליתן לו בוקר שני, שהוא חול המועד ולא ביו"ט. לאביי עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. לרבא הוא לבדו יעשה לכם, אוכל נפש מותר ולא מכשירין, לבדו ולא מילה שלא בזמנה דיכול לעשותה אחר יו"ט וה"ה שריפת קדשים. לרב אשי יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דשריפת קדשים דוחה ל"ת ועשה.
***************