
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"ג אייר תש"פ
מסכת שבת דף ע"ב
דף ע"ב ע"א
היו לפניו שתי חתיכות, אחד של קדש ואחד של חולין, ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו אכל – לר"ע מביא אשם תלוי על ספק מעילה, ואינו משלם קרן וחומש עד שיודע לו, ויביא עמה אשם מעילות ודאי. לר' טרפון יביא קרן וחומש, ויביא איל, ויאמר, אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי, ואם ספק שלא עתיד ספיקי להודע לי, אשם זה אשם תלוי, והמעות לנדבה. וכשנודע לו שמעל א"צ להביא אשם אחר. ושמענו מדבריו, שאשם וודאי א"צ ידיעה קודם הבאת כפרתו, שהרי מכפר לו אע"פ שכשהביאו עדיין לא נודע לו.
בעל חמש בעילות בשפחה חרופה: במזיד – מביא אשם אחד על כולם. בשוגג – אם היו בהעלם אחד ונודע לו אח"כ על כולם מביא אשם אחד, אם נודע לו בין ביאה לביאה, לר"ע הסובר באשם וודאי שצריך ידיעה תחילה – תלוי במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש (לעיל עא:), לרבי יוחנן מביא על כל ביאה ולריש לקיש אשם אחד על כולן. לרבי טרפון שא"צ ידיעה באשם וודאי בתחלה – גם לרבי יוחנן חייב רק אשם אחד.
בעל והפריש קרבן וחזר ובעל, לדברי הכל אינו מצטרף ומביא קרבן נוסף.
דף ע"ב ע"ב
נתכוין להגביה את התלוש (כגון סכין שנפל בערוגה) וחתך את המחובר פטור, שהוא מתעסק בהגבהה ולא בחתיכה, ומסעסק פטור. נתכוין לחתוך את התלוש וחתך מחובר, לרבא פטור, שלא נתכוין לחתיכת איסור אלא מתעסק בחתיכת היתר, לאביי חייב כיון שמתכוין לחתיכה.
חומר שבת מעבודה זרה, שבשבת אם עשה שתי מלאכות בהעלם אחד חייב על על אחת ואחת (וכן בכל עבירות שבתורה אם עשה כמה עבירות בהעלם אחד), ובע"ז אם זיבח וקיטר וניסך בהעלמה אחת חייב אחת.
שגג בע"ז ולא מתכוין – אם סבור שבית הכנסת הוא והשתחווה לה פטור, משום שלבו לשמים. ראה אנדרתא והשתחוה לה, אם לא קבלה לאלוה אינו כלום. עבד ע"ז מאהבת או מיראת אדם וסבר שמכיון שאין מתכוין לאלהות מותר, לאביי חייב חטאת, לרבא פטור (אם מפרש שעושה לשם אהבה ויראה, תוס'). 'האומר מותר', כגון גר שנתגייר וסבור שאין ע"ז בתורה, חייב.
***************
יום שני כ"ד אייר תש"פ
מסכת שבת דף ע"ג
דף ע"ג ע"א
סבר על החלב ששומן הוא ואכלו חייב, שהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה. וכן אם בלע חלב נימוח וסבר רוק הוא, חייב אע"פ שלא נתכוון לאכילה כלל (דרוק לאו בר אכילה אלא בליעה).
נתכוון לזרוק שתיים וזרק ארבע, וכן אם סבור שהוא רה"י ונמצא רה"ר – לרבא פטור, שלא כיוון לזריקת איסור, אלא מתעסק בדבר של היתר ועלתה בידו איסור, לאביי חייב, משום שכיון למעשה זריקה.
עשה כל ל"ט מלאכות בהעלם מלאכות וזדון שבת חייב על כל אחת ואחת. לאביי משכחת לה זדון שבת כששגג בכל המלאכות, כשידע שכל המלאכות אסורות וטעה בשיעורן, שנתכוון לפחות מכשיעור ועשה כשיעור וחייב חטאת (שאין דינו כמתעסק), ולרבא (שבאופן זה פטור משום מתעסק) משכחת לה לרבי יוחנן כששגג כרת והזיד בלאו, ולריש לקיש כשידע לשבת בתחומין וכרבי עקיבא.
משנה. ל"ט אבות מלאכות – א. זורע, ב. חורש, ג. קוצר, ד. מעמר, ה. דש, ו. זורה, ז. בורר, ח. טוחן, ט. מרקד, י. לש, יא. אופה, יב. גוזז צמר, יג. מלבן, יד. מנפץ, טו. צובע, טז. טווה, יז. מיסך, יח. עושה שתי בתי נירין (שנתן שתי חוטים בתוך הבית ניר), יט. אורג שני חוטין, כ. פוצע שתי חוטין (מנתק עודפי החוטין), כא. קושר, כב. מתיר, כג. תופר שתי תפירות, כד. קורע ע"מ לתפור שתי תפירות, כה. צד צבי, כו. שוחט, כז. מפשיט, כח. מולח עור, כט. מעבד עור, ל. ממחקו (מגרר שערו), לא. מחתכו, לב. כותב שתי אותיות, לג. מוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות, לד. בונה, לה. סותר, לו. מכבה, לז. מבעיר, לח. מכה בפטיש, לט. מוציא מרשות לרשות.
דף ע"ג ע"ב
מנינא דמתניתין קמ"ל – שאם נתעלמו ממנו כל הלכות שבת חייב קרבן על כל אחת ואחת, ולהשמיענו מנין החטאות שהוא חייב.
הטעם ששנינו במשנה זורע לפני חורש אע"פ שחורשין קודם זריעה, שהתנא מארץ ישראל שחורשין שם לאחר זריעה כדי לכסות הזרעים לפי שהארץ קשה, ומשמיענו שגם זה בכלל חרישה.
זורע זומר נוטע מבריך ומרכיב מלאכה אחת הן, ואם עשה כולן חייב אחת. וכולן אבות הן חוץ מזומר שהוא תולדה.
הזומר (להצמיח הגפן) וצריך לעצים להסקה חייב שתיים, משום קוצר ומשום נוטע. וכן הקוצר שחת שקוצרין וחוזר וצומח, או חותך תרדין שחוזרין וגדילין, חייב שתים.
חורש וחופר וחורץ כולן מלאכה אחת וחייב אחת, דכולהו לרפויי ארעא עבידי.
הייתה לו גבשושית ונטלה, בבית חייב משום בונה שמשוה את הקרקע, בשדה חייב משום חורש שמרפה את הקרקע. וכן אם היתה לו גומא וטממה.
החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור, ואפילו לרבי יהודה שמחייב במלאכה שא"צ לגופה, היינו כשמתקן אבל כאן מקלקל הוא.
הקוצר (תבואה) הבוצר (ענבים) הגודר (תמרים) המסיק (זיתים) והאורה (תאנים) כולן מלאכה אחת הן.
זרק פיסת רגבים על דקל ונפלו התמרים – לרב פפא חייב משום תולש ומשום מפרק, שמפרק התמרים מן המכבדות והוא תולדה דדש. לרב אשי פטור, שאין זה דרך תלישה ופריקה וכלאחר יד הוא.
הצובר מלח ממשרפות מים שהחמה שורפת שם המלח, לרבא חייב משום מעמר לרב אשי אין מעמר אלא בגידול קרקע.
דש, מנפץ (פשתן בגבעולין), ומנפט (צמר גפן בקשת), כולן מלאכה אחת הן.
***************