לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ו אדר תש"פ

מסכת שבת דף ט"ז

דף ט"ז ע"א

כלי חרס וכלי נתר טומאתן שווה – נטמאים אם נכנסה טומאה לאויר כלי, ומטמאים אוכלים שנכנסו לאוירם, נטמאים מאחוריהם – אם נכנסה טומאה בתוך חקק שחוץ הכלי, ואין נטמאים מגביהם, ושבירתם מטהרתם.

כלי מתכות – פשוטיהם ומקבליהם נטמאים, נשברו טהרו, חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתם הישנה.

כלי עץ ועור ועצם וזכוכית – רק אם יש להם בית קיבול מקבלים טומאה, נשברו נטהרו, חזר ועשה מהם כלים מקבלים טומאה רק מכאן ולהבא.

כלי זכוכית – גזרו עליהם חכמים טומאה משום כלי חרס, אך כיון שדומים לכלי מתכת – שיש להן תקנה אם נשתברו, לכן דינם ככלי מתכת, שנטמאים מגבם, ויש להם טהרה במקוה. אך לא גזרו עליהם טומאה ישנה (אם נשתברו אחר שנטמאו וחזר ועשה מהם כלי), כיון שטומאה מדרבנן היא, וגזרוה רק על כלי מתכת שנטמאים מדאורייתא. ופשוטיהם טהורים (ככלי עץ ולא ככלי מתכת) – להכירא שלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים.

דף ט"ז ע"ב

לרב אשי כלי זכוכית דינם לענין טומאה ככלי חרס. שפשוטיהם טהורים, ואין בהם טומאה ישנה, אך מטמאים מגבם, כיון שנראה תוכו כברו והוי גבם כתוכם.

תקנת טומאה ישנה בכלי מתכות – י"א שגזרוה דווקא בטומאת מת, משום גדר מי חטאת שלא תשתכח תורתם, שישברוהו במקום להמתין להזאת שלישי ושביעי. וי"א שגזרוה בכל הטומאות, לאביי – גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו, לרבא – גזירה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה לה בלא הערב שמש, ונפק"מ בין אביי ורבא בשבר את כולו (שני פירושים ברש"י לאיזה טעם טהור ולאיזה טמא).

מגזירת י"ח דבר שהמניח כלים תחת צינור לקבל מי גשמים, בכל סוגי כלים, לב"ש הויין שאובין ופוסלין המקוה, אחד מניח ואחד שוכח, ומודים בשוכח בחצר שלא תחת הצינור, וב"ה מטהרים בשוכח אף תחת הצינור. ונחלקו ר"מ ורבי יוסי אם חזרו ב"ה והודו לב"ש.

פלוגתא דב"ש וב"ה בכלי תחת הצינור היא רק בהניח בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו, ונחלקו אם בטלה מחשבתו, אבל הניח בשעת קישור עבים לכו"ע טמאים, ובשעת פיזור עבים לכו"ע טהורין.

בנות כותים נדות מיום שנולדו מגזירת חכמים, שהכותים לא דרשו שתינוקת בת יום אחד אם רואה טמאה. ולר' יוסי גם גזירה זו מי"ח דבר.

***************

יום שני כ"ז אדר תש"פ

מסכת שבת דף י"ז

דף י"ז ע"א

כל המטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע, לרבי טרפון כלי אפילו כל שהוא, אב הטומאה משום שהאהיל על המת והאדם הנושאו אינו אלא ראשון וטמא עד הערב, לר"ע חכמים גזרו טומאה בעובי המרדע גזירה הקיפו שיש בו טפח משום עוביו, שיהא הנושא צריך הזאה כיוון דטמא מן התורה ויאמרו דאין טומאת מת צריך הזאה.

הבוצר לגת, לשמאי היין הנדלף מהן הכשירו את הענבים לקבל טומאה והלל כפף לדבריו. והטעם:

י"א גזירה שמא יבצרנו בקופות טמאות למ"ד כלי טמא מחשב להמשקה להכשיר הואיל וטומאתו והכשירו באים כאחד, ולמ"ד דאין כלי טמא חושב משקין גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות דהיין לא אזיל לאיבוד.

וי"א גזירה משום אשכולות הנושכות זו בזו שבשעה שמפרידן בידיים נסחט המשקה עליהם.

וי"א דפעמים הולך לכרמו לידע אם הגיעו ענבים לבצירה ונוטל אשכול לסוחטו ומזלף ע"ג ענבים והמשקה עודו עליהן בשעת בצירה.

דף י"ז ע"ב

גידולי תרומה הרי הן תרומה מי"ח דבר. לר' חנינא גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל שמא יזרענה לבטלה מתורת תרומה, לרבא מהימנינן ליה דהרי היה יכול לפטור בחיטה אחת ולא עשה כן ש"מ דאינו חשוד, אלא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן שרוצה לזורעה כדי להתירה, ודלמא משהי ליה עד זמן זריעה.

מי שהחשיך לו בדרך מי"ח דבר גזרו שיפקד ביד נכרי ולא יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות .

גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום ע"ז וכולן מי"ח דבר הן.

גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכר.

משנה. דברים שנחלקו ב"ש וב"ה בערב שבת. בשביתת כלים – לב"ש אסור שכליו יעשו מלאכה בשבת, ולכן אין שמים בתוכם בע"ש אלא אם כן עיקר מלאכתן יהא נעשה מבעוד יום, מכירה וטעינה והגבהה לנכרי אלא אם כן יגיע למקומו מבעוד יום, עורות לעבדו ובגדים לכובס נכרי אא"כ יעשו מבעוד יום דב"ש מחמיר וב"ה מתיר, ורשב"ג אומר שבבית אביו נתנו כלי לבן לכובס ג' ימים לפני שבת וכדברי ב"ש, ב"ש מודו דטוענין קורת בית הבד ועגולי הגת

 

***************