לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ז תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ה

דף קל"ה ע"א

ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק. כגון ספק בן שבעה או בן שמונה, נולד בין השמשות, אנדרוגינוס לת"ק. (ולרבי יהודה מלין אנדרוגינוס בשבת, וטעמו מבואר להלן קלו:).

נולד מהול: שיטת ת"ק – לבית שמאי יטיף דם ברית שמא ערלה כבושה היא, לבית הלל אין צריך. וכן פסק רב. שיטת ר"ש בן אלעזר צריך להטיף לדברי הכל, ונחלקו בגר שמל כשהוא גוי. וכדבריו פסק שמואל.

לסוברים שצריך להטיף דם ברית – אם חל שמיני שלו בשבת, י"א שלא יטיף דם ברית, שהוא ספק ערלה כבושה ואין מחללים על מילת ספק, י"א שצריך להטיף שוודאי ערלה כבושה היא, וי"א שבזה נחלקו ב"ש וב"ה.

מחללין שבת על מילת בן שבעה,ולא על בן שמונה שנחשב כמת ואין מילתו מצוה. ואסור לטלטלו משום מוקצה, אבל אמו שוחה עליו ומניקתו, מפני סכנת חולי שבא ע"י ריבוי החלב שבדדיה.

אם אין על האם טומאת לידה – כגון יוצא דופן או נכרית שילדה ולמחר נתגיירה היא ובנה – י"א שנימול מיד ולא ביום השמיני, ואין מלין אותו בשבת. וי"א שנימול בשמיני ומלין אותו בשבת.

דף קל"ה ע"ב

מי שיש לו שתי ערלות – (שתי עורות זה על זה, וי"מ שתי גידין) – נחלקו אמוראים אם מלין אותו בשבת.

זמן מילת עבד יליד בית ומקנת כסף:

א. קנה שפחה עם וולדה, נימול מיד. משום שנולד ברשות נכרי.

ב. קנה שפחה מעוברת וילדה אצלו – לת"ק נימול לשמונה, משום שנולד ברשות ישראל. לרב חמא, אם הטבילה קודם שילדה, נימול לשמונה, משום שאמו טמאה לידה. ילדה ואח"כ הטבילה, נימול מיד משום שאינה טמאה לידה. אם אחד קנה השפחה והשני עוברה, נימול מיד גם אם הטבילה ואח"כ ילדה.

ג. קנה שפחה ונתעברה אצלו וילדה – לת"ק נימול לשמונה. לרב חמא ילדה ואח"כ הטבילה נימול מיד, הטבילה ואח"כ ילדה נימול לשמונה. קנה את השפחה רק לעוברה, גם לת"ק נימול מיד למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף. (אבל למ"ד כקנין הגוף נימול לשמונה). וכן אם קנאה (לגמרי) ע"מ שלא להטבילה, נימול מיד אפילו לת"ק.

***************

יום שני כ"ח תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ו

דף קל"ו ע"א

לר"ש בן גמליאל תינוק פחות משלשים יום ספק נפל הוא. ולמד זאת ממה שאמרה תורה לפדות בכור מבן חודש, והוא משום שעכשיו נתברר שהוא בן קיימא.

מוהלין תינוק בן שמונה בשבת, ואין חוששין שמא נפל הוא ועושה חבורה, שאם הוא חי הרי חייב למולו, ואם נפל הוא מחתך בבשר. ומטעם זה מלין בשבת ספק בן שבעה או בן שמונה. אבל למכשירי מילה שלו אין מחללין – גם לרבי אליעזר – שמא נפל הוא ועושה מלאכה.

בהמה טהורה שמתה – נעשית נבילה ומטמאה. טרפה שנשחטה – שחיטתה מטהר אותה ואינה מטמאה. בהמה בת שמונה חדשים שנשחטה – י"א ששחיטה מטהר אותה כטריפה. וי"א שאין שחיטה מטהר אותה. ואינה דומה לטריפה שהטריפה היה לה שעת הכושר, ואפילו טריפה מבטן, הרי יש במינה שחיטה, שטריפות אחרות היה להם שעת הכושר.

בהמה תוך שמונה ימים ללידתה – לרשב"ג ספק נפל היא ואסורה באכילה, לחכמים מותרת באכילה. והלכה כרשב"ג.

עגל שנולד ביום טוב, שוחטין אותו בו ביום, ואינו מוקצה שהוא מוכן אגב אמו. ולרשב"ג היינו דוקא כשידוע שכלו לו חדשיו ואינו נפל.

בכור שנולד בוי"ט ומומו עימו, מותר לבקר מומו ביו"ט גם למ"ד אין מבקרין מומין ביו"ט, משום דלא אתחזק איסורא ואינו דומה למתקן ביו"ט, וכגון שבית דין ראו מומו מיד בשעת לידתו.

תינוק שפיהק ומת – שלא ראו אחר לידתו אלא מעט חיות – לדברי הכל חוששים שמא נפל הוא, ואין פוטר את אמו מחליצה ובבהמה אסורה באכילה. נפל מן הגג או אכלו ארי תוך ל' באדם או תוך ח' בבהמה, נחלקו רשב"ג וחכמים כנ"ל.

בהמה בליל שמיני יצאה מחזקת נפל ומותרת באכילה (גם לרשב"ג), שמקצת היום ככולו. ולהקרבה ראוי רק ביום שמיני, משום שאין מקריבין קרבנות בלילה.

תינוק שמת תוך שלשים יום, אם ידוע שכלו חדשיו נוהגים בו דיני אבילות, ואם לאו אין נוהגים (לרשב"ג שהלכה כמותו).

דף קל"ו ע"ב

מי שהיה לו בן אחד ומת, ומת הבן תוך שלשים יום, ונתקדשה אמו לישראל, חולצת מספק כרשב"ג. נתקדשה לכהן (ואם תחלוץ תיאסר עליו), י"א שא"צ חליצה (וסומכין על שיטת חכמים שאינו נפל), וי"א שצריכה חליצה.

לרבי יהודה מלין את האנדרוגינוס בשבת אע"פ שהוא ספק זכר, שנאמר 'המול לכם כל זכר' לרבות את האנדרוגינוס. אבל לערכין אינו נערך לא כזכר ולא כנקבה, וכן פסול לקדש מי חטאת.

***************