לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי ח' אב תש"פ
מסכת שבת דף קמ"ה
דף קמ"ה ע"א
לשיטת שמואל – מותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך קדירה שיש בה תבשיל כדי לתקן את המאכל, שמשקה הבא לאוכל אוכל הוא, ואין זה דרך פריקתו שמפריד אוכל מאוכל. אבל לתוך קערה (שאין בה תבשיל) אסור, ואע"פ שאין אדם שותה בקערה, לפעמים הוא עומד למשקה. וכן מותר לחלוב עז לתוך הקדירה שהוא משקה הבא לאוכל, ולתוך הקערה אסור.
זב החולב את העז, החלב טמא משום היסט הזב גם אם חולב לתוך הקדירה, ואע"פ שדינו כאוכל (למ"ד משקה הבא לאוכל כאוכל) וצריך הכשר, הוא מתכשר בטיפה ראשונה המלוכלכת ע"פ הדד.
טמא מת (או שאר טמאים המטמאים במגע) שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת, המשקין טהורים אם לא נגע בהם הטמא, שאוכל מטמא את אחרים רק בכביצה, וכשסוחט טיפה ראשונה חסר משיעור כביצה. אבל אם נגע הטמא במשקין הם טמאים, שלענין קבלת טומאה די בכל שהוא. אם סחט יותר מכביצה, המשקין טמאיםגם אם לא נגע בהם, שהאוכל מטמא אותם. ואם סוחטם לתוך תבשיל, למ"ד משקה הבא לאוכל כאוכל המשקין טהורים, שאין אוכל מקבל טומאה עד שיוכשר. זב שסחט אפילו פחות מכביצה, המשקין טמאים גם אם לא נגע בהן משום משא הזב.
נחתום המחליק ככרותיו במשקה, לת"ק הוכשר האוכל, שמשקה הבא לאוכל לאו כאוכל, ולרבי יהודה לא הוכשר, משום שמשקה הבא לצחצח את האוכל אין לו דין משקה.
המפצע (חובט) בזיתים – כדי שיהיו רכים – בידים טמאות, הוכשרו, שנוח לו בשמן הנוטף עליהם לפי שמרבים טעם. ואם כוונתו כדי שידבקו בהם המלח, לא הוכשרו, שאין כוונתו למשקה. וכשכוונתו לבדוק אם יש בהם שמן והגיע זמנם למסוק, לת"ק לא הוכשר ולרבי יהודה הוכשר, ונחלקו אם משקה העומד לאיבוד משקה הוא או לא.
מותר לסחוט ירק חי הכבוש ביין או ירק מבושל אם כוונתו לאכול את הירק בלא המשקה. ואם סחטם למימיהן: א. שיטת רב – בירק חי פטור מחטאת, שאין זה מפרק שהמשקה לא גדל בתוכו, אבל אסור מדרבנן אטו זיתים וענבים. ובמבושל מותר, שמימיו אינו משקה אלא אוכל. ב. שיטת שמואל – בין חי בין במבושל פטור אבל אסור. ג. שיטת רבי יוחנן – בין חי ובין מבושל חייב חטאת. (ודג לצירו, דינו כירק מבושל).
אין חייבים מן התורה אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד, אבל שאר פירות אין דרכם בכך ואין זה מלאכה.
דף קמ"ה ע"ב
עד מפי עד כשר רק לעדות אשה, לומר לה מת בעלך. ולעדות בכור שאירע לו מום ביד כהן, י"א שהוא כשר וי"א שהוא פסול. ולהלכה כשר.
זיתים וענבים שריסקם מע"ש ויצאו מעצמן, לת"ק אסורין, ולר"א ור"ש מותרין אע"פ שמתחילה הוא אוכל ולבסוף משקה.
כל דבר שנתבשל מערב שבת, שורין אותו בחמין בשבת כדי שיהא נימוח. ואם לא נתבשל, מדיחים אותו בחמין אבל לא שורין, חוץ מקולייס האיספנין (שם דג) שאסור להדיחו בחמין, לפי שמתבשל בכך. ואם הדיחו חייב חטאת.
עופות שבבבל – לרבי אסי אינם שמינים יותר מעופות של ארץ ישראל, ולרבי יוחנן שמינים יותר משום שלא גלו ועופות של א"י גלו נ"ב שנה. וכולם חזרו חוץ מקולייס האספנין.
בני בבל שמחים במועדים יותר מבני א"י, לרבי אסי מפני שהם עניים ואין להם בכל השנה מאכל ומשתה לשמוח ולא מרגוע לנפשם כמו במועדים, ולרבי יוחנן מפני שלא היו בכלל הקללה של 'והשבתי כל משושה חגה חדשה' וגו'.
תלמידי חכמים שבבבל מקושטין יותר מתלמידי חכמים שבא"י, לרבי אסי משום שבני בבל אינם בני תורה ואין מכבדים ת"ח מחמת תורתם רק מחמת מלבושיהם, ולרבי יוחנן מפני שאינם במקומם, והגולה למקום אחר מציין את עצמו במלבושים כדי שיהא חשוב.
עובדי כוכבים מזוהמים לרבי אסי משום שאוכלים שקצים ורמשים, לרבי יוחנן מזוהמא שהטיל הנחש על חוה, וישראל פסקה זוהמתן בהר סיני.
***************
יום חמישי ט' אב תש"פ
מסכת שבת דף קמ"ו
דף קמ"ו ע"א
י"א שפסקה זוהמתן של ישראל כשעמדו על הר סיני, וגם הגרים מזלם היה במעמד הר סיני, וי"א שכבר פסקה מיעקב שהוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהם שום דופי.
מותר לשבור חבית לאכול ממנה גרוגרת שאין איסור לקלקל, ולא יתכוון לעשות כלי (לנוקבה בפתח נאה). מגופת חבית שהיתה נקובה לא יתן עליו שעוה, שאם ימרח חייב חטאת משום ממחק.
לרבי נחמיה אסור לשבור חבית בסייף, שאיןי כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו, ואם יש בחבית גרוגרות דרוסות ומטלטל הסייף כדי לחותכם, מותר לטלטלו גם לשבירת החבית. ולחכמים מותר בכל אופן, שכל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך.
מותר להתיז ראש החבית בסייף, והיינו להרחיב פי החבית למטה ממגופתה, שכוונתו לעין יפה להרחיב יציאת היין. אבל אסור לתחוב רומח לעשות נקב בדופן החבית, משום שמתכוין לעשות פתח.
לר' יהודה אסור לעשות נקב בתוך מגופת חבית, ולחכמים מותר שאין דרך פתח של חבית בכך. לרב הונא נחלקו כשנוקב למעלה בראש המגופה, אבל מצד המגופה אסור גם לחכמים, שלפעמים עושה כן משום פתח. ולרב חסדא נחלקו בצידה, אבל מלמעלה מותר לדברי הכל.
דין נקב חדש בכלי: מן התורה פתח שאין עשוי להוציא ולהכניס אינו פתח, וחכמים גזרו גם בפחות מכך, שמא יבוא לעשות פתח בלול של תרנגולים שעשוי להכניס אויר ולהוציא הבל. דין הרחבת נקב ישן: לת"ק מותר, שבלול של תרנגולים לא ירחיב כדי שלא יכנסו בעלי חיים. וי"א שאסור, שגם בלול חוששים שיוסיף אם לא היה בגודל הראוי. וכן הלכה.
דף קמ"ו ע"ב
נקב ישן שנסתם: י"א שאם הסתימה למעלה מגובה היין, והוא עשוי לשמור את ריח היין, מותר לפותחו, ואם הסתימה למטה מגובה היין ועשוי לחזק את הכלי כדי שלא יצא היין, אסור לפותחו. וי"א שגם אם הסתימה למטה מן היין מותר, ורק אם הוא למטה מן השמרים שכל כובד היין נשען עליו, אסור.
אסור לחתוך קנה חלול ולתקנו כפי המדה של נקב החבית, כדי להכניסו בנקב ולהוציא יין על ידו. התקינו והכניסו מערב שבת ונפל בשבת, מותר להחזירו. חתכו מע"ש ועדיין לא התקינו בנקב לראות אם הוא כמדתו, לרב אסור להכניסו גזירה שמא יחתכנו כמדת הנקב, ולשמואל לא גזרינן ומותר. וכן סובר רבי יאשיה וכן הלכה.
י"א שאסור לסתום נקב של חבית בשמן עב גזירה שמא יעשה כן בשעוה. וי"א שאין גוזרים ומותר.
אסור ליתן עלה של הדס בנקב החבית ולעשותו כמין מרזב כדי שיזוב היין על ידו. והטעם: י"א גזירה שמא יכין מרזב, וי"א שמא יקטום, ולשיטתו אם יש לו הרבה עלים קטומים, מותר.
לבדים (שמשתמשים בהם במקום כר וכסת) – אם הם רכים שדרך בני אדם להתחמם בהם, מותר ללובשם דרך מלבוש ולהביאם ברה"ר. ואם הם קשין, אסור. ובבינונים – י"א שרב אסר ושמואל התיר, ולמסקנא מותר לדברי הכל.
נותנין תבשיל לתוך הבור לשמרו שלא יסריח מן החום, ואין גוזרים שיבוא להשוות גומות בבור. נותנין כלי מלא מים יפים במקוה של מים רעים כדי לצננם, וכן צונן בחמה כדי שיתחמם ואין חוששין שמא יטמין ברמץ.
נשרו כליו במים בדרך, מהלך בהן עד שמגיע לחצר ראשונה בעיר שהוא מקום המשתמר. ולתנא במשנתינו שוטחן בחמה ולא כנגד העם שיחשדוהו שכבסן, וסובר שדבר שאסרו חכמים משום מראית העין מותר לעשותו בצנעה, וי"א שאסור אפילו בחדרי חדרים.
***************