
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ו סיון תש"פ
מסכת שבת דף ק"ה
דף ק"ה ע"א
נתכוין לכתוב חי"ת ועלו בידו שתי זיינין – אם צריך לזיינן בתגין שלהם פטור, ואם לאו חייב.
נוטריקון מן התורה – א. א"ב המו"ן גוים נתתיך – ר"ת אב בחור חביב (ה' מתחלף בח') מלך ותיק נאמן נתתיך באומות. ב. אנכי שבלוחות – ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, או: אמירה נעימה כתיבה יהיבא, או: יהיבא כתיבה נאמנין אמריה (למפרע). ג. כי ירט הדרך – ר"ת יראה ראתה נטתה. ד. כרמל – כר מלא. ה. קללני קללה נמרצת – ר"ת נואץ מואבי רוצח צורר תועבה. ו. מה נדבר ומה נצטדק – ר"ת נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים.
הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, או שכתב אחת שחרית ואחת בין הערבים (שיש שהות לידע בינתים, ונחשב כשתי העלמות), לר"ג חייב ולחכמים פטור. ונחלקו אם יש ידיעה לחצי שיעור.
פרק האורג
שיעור אריגה – לר"א בתחילת אריגה שלשה חוטין, וכשמוסיף על אריגה קיימת חוט אחד, לחכמים שתי חוטים בין בתחילה ובין בסוף.
הנותן שני חוטי שתי בתוך בתי נירין או בנפה או בכברה או בסל – חייב. התופר שתי תפירות, או הקורע על מנת לתפור שתי תפירות – חייב.
שיעור אריגה לר"א בתחילת אריגה – פעמים שתי חוטין ופעמים שלש. י"א עבים שלש, אבל שתים סתרי מתוך עביין, וחוטים דקים אפילו בשתים לא סתרי. י"א עבים שהם ניכרים, אפילו בשתים, דקים שאין ניכרים, בשלשה.
שיעור אריגת שפה שעושים סביב לבגד – שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין, וא"צ רוחב הסיט כמו שצריך באריגת בגד (כמבואר להלן), שזהו כל רוחב השפה, ודומה לאורג חגורה קטנה שא"צ יותר משלשה בתי נירין.
דף ק"ה ע"ב
כל המקלקלין פטורין. המקלקל על מנת לתקן – שיעורו כמתקן. שיעור מלבן, מנפץ, צובע, טווה – כמלא רחב הסיט כפול (סיט הוא כהפסק שבין אצבע לאמה, כמה שאדם יכול להרחיבו). שיעור אריגת שני חוטין ברוחב הבגד – כמלא הסיט (וא"צ לארוג בכל רוחב הבגד).
הקורע על מת בשבת: אם אינו משבעה קרובים שחייב להתאבל עליהם ולא חכם ולא אדם כשר ולא עמד אצלו בשעת יציאת נשמה – פטור, שהוא מקלקל. אם הוא משבעה קרוביו, או חכם, או אדם כשר, או שעמד אצלו ביציאת נשמה – חייב, שהוא מתקן (ולר"ש פטור משום שהיא מלאכה שא"צ לגופה). ואע"פ שחילל את השבת יצא ידי קריעה.
חכם שמת הכל כקרוביו שקורעין עליו, ויוצאין לפני מיטתו חלוצי כתף, והכל מברין עליו ברחבה.
בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. הבוכה על אדם כשר שמת,מוחלין לו על כל עונותיו. המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו.
העומד על המת בשעת יציאת נשמה – חייב לקרוע, שדומה לרואה ס"ת שנשרף, שאין לך אדם ריק בישראל שאין בו תורה ומצוות.
הקורע בחמתו בשבת כדי להשים אימה בביתו, לרבי יהודה הסובר מלאכה שא"צ לגופה חייב, חייב, לר"ש פטור.
המקרע בגדיו, משבר כליו, מפזר מעותיו, בחמתו – יהא בעיניך כעובד ע"ז. שכך אומנתו של יצה"ר היום א"ל עשה כך וכו' עד שאומר לו לך עבוד ע"ז.
המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, ואינו מאריך ימים מידה כנגד מידה.
***************
שבת קודש כ"ז סיון תש"פ
מסכת שבת דף ק"ו
דף ק"ו ע"א
אחד מהאחין שמת – ידאגו כל האחין מן המיתה. וכן באחד מן החבורה. י"א שזהו כשמת הגדול הואיל ושלטה מדת הדין בראש הבית, וי"א כשמת הקטן שבקללה מתחילין מן הקטן.
חובל ומבעיר: לרבי יהודה – כשצריך לכלבו חייב, שמלאכה שא"צ לגופה חייב. אם א"צ לכלבו פטור, משום מקלקל. לרבי שמעון – לשיטת ר' אבהו – חייב בכל אופן אע"פ שהוא מקלקל, שהרי הוצרכה תורה להתיר מילה ואסרה הבערת בת כהן (ואין לפרש הריבוי כשצריך לכלבו, שלשיטתו מלאכה שא"צ לגופה פטור, א"כ גם כשצריך לכלבו מקלקל הוא). לרבי יהודה אין ראיה ממילה שמתקן גברא, ומבישול פתילה שהוא בישול בעלמא ואינו מקלקלה.
שיעור סיט כפול – הוא כשני פעמים מריוח שבין אצבע לאמה, ופעם אחת מריוח שבין גודל לאצבע.
דף ק"ו ע"ב
הצד ציפור למגדל – חייב, שזו היא צידתו. הכניסו לבית – בציפור דרור שנשמט מזוית לזוית אין זו צידה, בשאר ציפרים צידה הוא.
הצד צבי – לרבי יהודה דווקא כשהכניסו לבית ונעל בפניו, אבל לחצר או לגינה לא. ולחכמים גם אם צדו לגינה ולחצר ולביבר (קרפף מוקף). לרשב"ג ביבר המחוסר צידה (שקשה לתופסו שם), פטור. וכן הלכה.
צידת חיות מן הביברין: לרבי יהודה – אין צדין חיה ביו"ט מן הביברין, שהרי התיר לצודן לביבר ואינו ניצוד ועומד, ולכן אסור לצודו משם. לחכמים – מביבר קטן מותר שהוא ניצוד כבר, מביבר גדול אסור. שיעור ביבר קטן: א. שיכול לתופסה במרוצה אחת. ב. שצל הכתלים נופל יחד באמצע. ג. שאין שם פיאות להישמט.
הצד צבי סומא וישן – חייב, שדרכן להישמט כשמרגישין יד אדם. הצד צבי חיגר או זקן או חולה מחמת עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו – פטור.
הצד חגבין גזין (מין חגב טהור ונאכל) – חייב. הצד צירעין ויתושין – לר"מ חייב, לחכמים, כיון שאין במינו ניצוד (שאינם לצורך) פטור.
הצד חגבים בשעת הטל – פטור, שעיניהם מתעוורות והם ניצודין כבר. בשעת השרב – לת"ק חייב, לרבי אלעזר בן מהבאי אם היו הרבה יחד ומזומנות ליקח, פטור.
צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו – חייב. נעלו שנים – פטורים משום שנים שעשאוה. נעלו שנים כשאחד אינו יכול – לת"ק חייבין, שכל אחד עושה מלאכה שבלעדיו לא היה נעשה. ולר"ש פטור (לשיטתו שגם כשכל אחד אינו יכול פטורים).
הצד ארי בשבת, אפילו תפסו אינו חייב, עד שיכניסנו לבית משמר שלו העשוי כתיבה.
***************