
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ו' ניסן תש"פ
מסכת שבת דף כ"ה
דף כ"ה ע"א
כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאה דדמיא לקדשים. ומשום תקלה.
בשעת ביעור שמן טמא מותר ליהנות ממנה, שנאמר נתתי לך משמרת תרומתי, ב' תרומות א' טהורה וא' טמאה שיהא שלך להיסקה תחת תבשילך, או מ'ולא בערתי ממנו בטמא' דכתיב במעשר שני דמשמע אבל אתה מבעיר שמן תרומה שנטמאת, או ממה שדרשו תתן לו ולא לאורו שיתן לכהן דבר הראוי לאכול, מכלל דמותר ליהנות מאורו.
שמן של קודש שנטמא אסור ליהנות ממנה דרק תרומה שנטמא מותר ליהנות ממנו אבל קדשים יש לה יותר חומרות מתרומה, או משום דקדשים חמור יותר דעונשו כרת משא"כ תרומה דאין ענשו אלא מיתה בידי שמים.
דף כ"ה ע"ב
הטעם שאין מדליקין בעטרן לרבי ישמעאל משום שריחו רע וגזרו שמא יניחנה ויצא, והדלקת נר שבת במקום סעודה חובה משום כבוד שבת.
רחיצת ידיים ורגליים בחמין בע"ש לרב רשות וי"א מצוה, שכך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי שהיה רוחץ פניו ידיו ורגליו בחמין ע"ש ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות.
ציצית בבגד של פשתן לב"ש כלאים, ולב"ה חייבין דילפינן מסמוכין דלא תלבש שעטנז לגדילים תעשה לך, ותלמידי רבי יהודה ב"א ס"ל דהגם דהלכה כב"ה גזרינן משום כסות לילה דאין חייב בציצית ופוטרין גם ביום משום שב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה.
ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר שבת שאם אין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה.
נשיתי טובה, לרבי ירמיה זו בית המרחץ, לרבי יוחנן זו רחיצת ידיים ורגליים בחמין, לר' יצחק נפחא זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, רב אבא זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים.
איזהו עשיר לר"מ כל שיש לו נחת רוח מעשרו, והיינו ששמח בחלקו אם הוא מעט אם רב. לר"ט שיש לו ק' שדות וק' כרמים וק' עבדים שעובדין בה. לר"ע שיש לו אשה נאה במעשים. לרבי יוסי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו.
***************
יום רביעי ז' ניסן תש"פ
מסכת שבת דף כ"ו
דף כ"ו ע"א
איןמדליקין בצרי (שמן אפרסמון. רמב"ם בפיה"מ). א) מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו וחייב משום מכבה. ב) מפני שעף ומדליק את הבית (ויבוא לכבות. תוס'). ג) לרבי שמעון ב"א דאין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי וצרי אינו אלא שרף העץ ואין השמן נמשך בו (רש"י ד"ה אין מדליקין בצרי לל"א).
אין מדליקין בטבל טמא בחול ואין צ"ל בשבת. דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, ב' תרומות טהורה וטמאה, מה טהורה אין לך אלא משעת הרמה (שהאוכל טבל במיתה) אף טמאה אין לך (להסקה) אלא משעת הרמה.
אין מדליקין בנפט לבן בין בחול בין בשבת מפני שהוא עף (אבל נפט שאינו לבן מדליקין בו אע"פ שריחו רע עי' במשנה לעיל כ"ד ע"ב וברש"י שם ובתוס' כ"ה ע"ב ד"ה מתוך).
כל היוצא מן העץ לרבי ישמעאל אין מדליקין בו. לרבי ישמעאל בן ברוקא אין מדליקין אלא ביוצא מן הפרי. לר"ט אין מדליקין אלא בשמן זית. לרבי יוחנן ב"נ מדליקין בכל השמנים – בשמן דגים, ועטרן היוצא מן העץ (אע"פ שריחו רע ולא כרבי ישמעאל כ"ד ע"ב) חוץ מפסולי שמנים דמתניתין. לרבי שמעון שזורי מדליקין בשמן פקועות ונפט. לסומכוס כל היוצא מן הבשר (חלב. רש"י) אין מדליקין בו, אלא בשמן דגים. נפק"מ בין סומכוס לרבי יוחנן ב"נ חלב עם תערובות שמן כל שהוא לחד כשר ולחד פסול. ולדידיה אין שמן דגים כשר אלא עם תערובות שמן (רש"י).
כל היוצא מן העץ לרשב"א אינו מקבל טומאה בג' על ג' אצבעות חוץ מפשתן. וכיוון דאינו מקבל טומאה מסככין בו.
דף כ"ו ע"ב
סתם בגד האמור בתורה בכל הטומאות ובציצית לרבי ישמעאל היינו צמר ופשתים כמו שפרט הכתוב בטומאת נגעים (ויש ברייתא אחרת בדעת רבי ישמעאל עי' להלן כ"ז ע"ב).
רשב"א דס"ל (לעיל ע"א) דבר היוצא מן העץ אינו מקבל טומאה, לאביי הוא משום דס"ל כרבי ישמעאל דרק בגדי צמר ופשתים מקבלים טומאה, ולפ"ז לאו דווקא יוצא מן העץ אלא כל דבר שאינו צמר ופשתים. ולרבא לרשב"א שאר מינים מקבלים טומאה בג' על ג' טפחים דראוי גם לעשירים, משא"כ ג' אצבעות דחזי רק לעניים (ועיין דף כ"ז עוד דעות).
והבגד לרבות ג' אצבעות על ג' אצבעות דצמר ופשתים מקבל טומאה, ואין לומר דבא לרבות רק ג' טפחים על ג' טפחים ולא ג' אצבעות, דג' טפחים ילפינן ק"ו משתי וערב דמקבל טומאה.
לאביי דג' טפחים בשאר בגדים ג"כ לא מקבל טומאה (דלא כרבא) לא אמרינן דריבוי דהבגד לרבות ג' טפחים דשאר בגדים, דתרי מיעוטי דבגד כתיב, והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בגד פשתים.
***************
יום חמישי ח' ניסן תש"פ
מסכת שבת דף כ"ז
המשך הסוגיא בביאור דברי רבי ישמעאל דילפינן מבגד צמר ופשתים דכתיב בנגעים לשאר דיני התורה
דף כ"ז ע"א
רבא דס"ל בג' טפחים על ג' טפחים מטמא בשאר בגדים, הגם דס"ל כרבי ישמעאל (כ"ו(: דילפינן מטומאת נגעים דרק צמר ופשתים מטמא, היינו משום דכתיב בטומאת שרצים – או בגד לרבות שאר מינים בג' אצבעות, ולאביי ילפינן מזה דג' אצבעות מטמא בשרצים דלא ילפינן מנגעים דחמירי דמטמא בשתי וערב, ולרבא ילפינן שרצים מנגעים דאין נגעים חמירי.
אידך תני דבי רבי ישמעאל – אין לי אלא בגד צמר ופשתים כדכתיב בטומאת נגעים מניין לרבות שאר מינים ת"ל בטומאת שרצים או בגד. לאביי האי תני חולק על תנא דבי ר"י הנ"ל (כ"ו ע"ב) דטומאת שרצים ילפינן מטומאת נגעים דמטמא רק צמר ופשתים. לרבא אינו חולק ובא לרבות דג' אצבעות מטמא בין בנגעים ובין בשאר טומאות, וחזר רבא ממה שאמר לעיל (שם) דרבי ישמעאל לית ליה טומאת ג' אצבעות בשאר בגדים.
לרב פפא תנא דבי ר"י הראשון (כ"ו ע"ב) דיליף כל בגד בתורה מנגעים דאינו אלא צמר ופשתים אינו לעניין שאר טומאות שהרי אידך תנא דבי ישמעאל למד מ'או בגד' שכן מטמאים, אלא שבא למעט לענין העלאת כלאים עליו דאסור רק בבגד ופשתים, אע"ג דבהדיא כתיב בכלאים צמר ופשתים ס"ד דהיינו רק דרך לבישה. ואמרו בגמ' דרב פפא בדותא היא, דק"ו הוא מה לבישה דנהנה כל גופו צמר ופשתים אין מידי אחרינא לא העלאה לא כל שכן.
דף כ"ז ע"ב
לרב נחמן בר"י תני דבי דר"י הראשון דממעט שאר בגדים בשאר דיני התורה בא לרבות ציצית דחייב רק בבגדי צמר ופשתים, ואע"פ שכבר הוקש ציצית לשעטנז, הפסוק בא להוציא מדברי רבא.
רבא דורש מיתור "הכנף" לרבות שאר בגדים דחייב בציצית, ולא תפטור מההיקש לשעטנז דרק בגדי צמר ופשתים, וההיקש הוא רק לענין חוטי הציצית, ולומר דצמר ופשתים פוטרים גם שלא במינן, אבל שאר מיני חוטין כשרים רק במינם כדכתיב 'הכנף' מין כנף.
אשר תכסה בה לרבות כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים, וקרינן ביה וראיתם אותו משא"כ כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים, אבל לא מרבינן מיניה שאר בגדים כיוון דסמך שעטנז לציצית דאינו אלא בצמר ופשתים.
שיטת רשב"א (לעיל כו.) שאין מסככין בדבר המקבל טומאת נגעים אע"ג דאינו מטמא בטומאת מגע, דאמר אין מסככין בפשתן ולא 'בבגד פשתן'. וכך סובר גם סומכוס, דאמר המסכך בשתי וערב פסולה דמטמא בנגעים.
שתי וערב שמטמאין בנגעים, לר"מ מטמא מיד שנטווה, לרבי יהודה השתי משישלה מן היורה, והערב מיד, ואונין של פשתן משיתלבנו בתנור. וכן ס"ל רשב"א (לל"ב ברש"י).
משנה, כל היוצא מן העץ אין מדליקין בפתיליו, אלא בפשתן (הנפוץ עיין לעיל כ:) דהאור נתלית בו (רמב"ם), (ודווקא לפתילות אבל שמן עי' לעיל כ"ו. ובתוס' שם ד"ה רבי ישמעאל), כל היוצא מן העץ אין האהל עצמו נטמא אלא הכלים שתחתיו, חוץ מפשתן שגם האהל נטמא.
***************