לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט"ו תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קכ"ג

דף קכ"ג ע"א

כלי שמלאכתו לאיסור – לרב יהודה אסור לטלטלו לצורך גופו (וכ"ש לצורך מקומו), לרבה מותר. ואם מקפיד עליהן שלא יתלכלכו ולא יתעקמו, אסור. לרבי נחמיה כל כלי אינו ניטל אלא לצורך תשמיש המיוחד לו.

קורנס של זהבים – אע"פ שמקפיד עליה קצת מותר לטלטלו לצורך גופו (לרבה). קורנס של בשמים – י"א שמותר כמו קורנס של זהבים, וי"א שאסור משום שמקפיד עליה.

תאנה שטמנה בתבן או חררה בגחלים – אם מגולה מקצתה שיכול להוציאה בלא להגביה התבן או הגחלים (שהם מוקצה) מותר. ואם לאו, לת"ק – טלטול מן הצד אסור, ולר"א בן תדאי מותר, ויכול לתחוב בה דבר חד להוציאה והתבן מתנערת מאליה. וכן פסק רב נחמן.

מחט שניטל חורה או עוקצה לענין טומאה – אין עליה תורת כלי, וטהורה. לענין טלטול בשבת – לאביי ורב יוסף מותר לטלטלה שראויה ליטול בה קוץ, ורק לענין טומאה טהורה, שאינה 'כלי מעשה'. לרבא גם לעניין שבת אינה כלי ואסור לטלטלה. מחט שעדיין לא עשו לה חור או עוקץ מותר לטלטלו, שפעמים נמלך ומניחה כמות שהיא ליטול בה קוץ.

דף קכ"ג ע"ב

איברי הולד שמתפרקין בשעת לידה – לר"נ אסור ליישבן בשבת שדומה למתקן. לרב ששת מותר. אסור לשתות משקה שגורם להקיא כדי להריק מעיו ויוכל לאכול, משום שמתקן גברא. (ר"נ מוכיח כדבריו מדין זה, ר"ש דחה שאין דרכו בכך, אבל יישוב איברים דרכו בכך והרי הוא כמאכילו).

קנה העשוי להפוך בזיתים ולבדוק אם נתבשלו – אם יש כעין פקק בראשו שמקבל בה קצת שמן, מקבל טומאה. ואם לאו, 'פשוטי כלי עץ' הוא ואינו מקבל טומאה. בין כך ובין כך ניטל בשבת, כיון שכלי הוא להפוך בזיתים.

לרבי יוסי כל הכלים ניטלין חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה, וכן שאר כלים שמקפיד עליהן ומייחד להן מקום שאין ראויים למלאכה אחרת.

בימי נחמיה בן חכליה זלזלו באיסורי שבת, וגדרו גדר לאסור בטלטול כל הכלים חוץ משלשה שתשמישן תדיר, כשראו שחזרו להזהר קצת חזרו והתירו, וכשנזהרו יותר התירו יותר.

כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו – לאביי אסור לרבא מותר. מחמה לצל (שלא יתבקע) – אסור. כלי שמלאכתו להיתר – מותר לטלטלו – לרבא – אפילו מחמה לצל, ואפילו כלים גדולים הניטלים בשני בני אדם.

***************

יום רביעי ט"ז תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קכ"ד

דף קכ"ד ע"א

סידור ונטילת הקנים המפרידים בין לחם הפנים אינו דוחה שבת. י"מ משנה זו קודם התרת כלים בימי נחמיה, שהרי מלאכתם להיתר ואסור לטלטלם לצורך גופן. י"מ שיתכן שאסור גם לאחר שהתירו, לפי שלא יתעפשו בזמן מועט כל כך.

קרבן פסח היה נתלה על מקלות דקין שעל כתפי שתי אנשים בשעה שמפשיט את עורו. אם חל בשבת לא יטלטל את המקלות אלא מניח ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו. י"מ משנה זו בימי נחמיה, ולאחר שהתירו לטלטל כלים מותר במקלות. וי"מ, שמא גם לאחר מכן אסור משום שאפשר בלא מקלות.

בריח שנועלין בו דלת וראוי לדוך בו שום לר' יהושע מטלטלו רק ע"י גרירה שהוא טלטול מן הצד, לר' טרפון אפילו טלטול גמור. י"מ שנשנה בימי נחמיה. אבל לרבי ינאי מדובר בחצר שאינה מעורבת, שאסור לטלטל לתוכה כלים ששבתו בבית, ומה שבתוך הפתח לרבי יהושע כלפנים דמי ואסור להוציאו לחצר (רק בטלטול מן הצד), ולרבי טרפון כלחוץ דמי וכאילו מונח בחצר.

כלי שמלאכתו להיתר: לרבה – לת"ק, ניטל לצורך גופו ומקומו, לר' נחמיה ניטל לצורך גופו – לתשמיש המיוחד לו – ולא לצורך מקומו. לרבא – לת"ק אפילו מחמה לצל, לר' נחמיה לצורך גופו ומקומו אבל לא מחמה לצל. כלי שמלאכתו לאיסור (לשיטת ת"ק): לרבה – ניטל לצורך גופו ולא לצורך מקומו. לרבא – ניטל לצורך גופו ומקומו אבל לא מחמה לצל. (אבל לרבי נחמיה אינו ניטל כלל, שהרי תשמיש המיוחד לו הוא תשמיש אסור).

קערות לאחר אכילה מטלטלים גם לרבי נחמיה לשיטת רבה (שאסור לטלטל כלי שמלאכתו להיתר לצורך מקומו), שהם גרף של רעי.

אין מטלטלין בקעת – אפילו לצורך גופו ומקומו, שאין עליו תורת כלי. וגם ביו"ט שמלאכתו להיתר אסור בטלטול, גזירה אטו שבת (לרב פפא – בית שמאי היא, אבל לב"ה מטלטלין בקעת ביו"ט).

דין אותו ואת בנו שנפלו לבור ביום טוב – נתבאר לעיל דף קי"ז ע"ב.

דף קכ"ד ע"ב

לבית שמאי אין מוציאין לרה"ר ביו"ט דבר שאינו צורך אוכל נפש, כגון קטן לולב וספר תורה. לבית הלל מותר. לרב פפא נחלקו גם אם מורידין ביו"ט פירות השטוחים על הגג דרך ארובה כשראה גשמים ממשמשין ובאים, וגם אם מותר לטלטל בקעת ביו"ט, שאיסור טלטול גם משום הוצאה היא.

מכבדות של בגדים שמכבדים בהם את השולחן, כלי שמלאכתו להיתר הוא, ומטלטלו מחמה לצל (לרבא). מכבדות של תמרה שמכבד בהם את הבית, מלאכתו לאיסור הוא, שאסור לכבד משום אשוויי גומות, ואסור לטלטלו מחמה לצל.

שברי כלים הניטלין בשבת – נשברו בע"ש, ועושים מעין מלאכה – אפילו אינו מעין מלאכה ראשונה – מותרים בטלטול, שהוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום. נשברו בשבת, אם עושים מעין מלאכה ראשונה, מותרים. אין ראוים למעין מלאכה ראשונה, לת"ק מותר, לרבי יהודה אסור משום נולד, שאתמול לא היה ראוי למלאכה זו.

לת"ק מסיקים ביו"ט בכלים ובשברי כלים שנשברו ביו"ט, לרבי יהודה מסיקים בכלים ולא בשברי כלים (משום נולד כנ"ל), לרבי נחמיה אין מסיקים גם בכלים שאין כלי ניטל אלא לתשמיש המיוחד לו.

לבנים שנשתיירו מהבנין מותר לטלטלן, שעומדים לישיבה ותורת כלי עליהם. סדרן זה על זה אסור, שהוקצו לצורך בנין אחר.

חרס קטנה: בחצר – מותר לטלטלה, שראוי לכסות בה כלים המצויים שם. בכרמלית – לשמואל אסור שאין כלים מצויים שם, לר"נ מותר שראוי לכסות בה רוק. ברה"ר – לר"נ אסור, לרבא מותר משום שיש עליה שם כלי בחצר.

***************