לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ד אדר תש"פ

מסכת שבת דף ד'

דף ד' ע"א

הוציא ידו מלאה פירות מותר להחזירה לאותו חצר שעומד בה, שבזה אין מתקיימת מחשבתו, ולא לחצר אחרת שמתקיימת מחשבתו, וגזרו אטו רה"ר.

הדביק פת בתנור בשבת במזיד התירו למדביק לרדותה ולעבור על איסור דרבנן קודם שיבוא לידי איסור סקילה (וללשון אחת הסתפק בזה רב ביבי). אבל אחרים אסורים לעבור על איסור דרבנן כדי להציל חבירם מאיסור סקילה.

כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שיהיו מתחילה ועד סוף בשגגה, ולכן המדביק בשוגג פת בתנור, ונזכר קודם שנאפתה, אף אם לא ירדנה מהתנור ותאפה – אינו חייב חטאת.

רבי עקיבא סובר קלוטה כמי שהונחה דמי, ולכן מחייב את הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע, ולכן גם נתן לתוך ידו של עני או בעה"ב חייב, הגם דאין בו ד' על ד' הואיל ונקלט באויר הרשות. אבל עקירה גם לרבי עקיבא בעינן ממקום ד'.

דף ד' ע"ב

חכמים חולקים על רבי עקיבא וסוברים שקלוטה לאו כמי שהונחה, ובעינן הנחה במקום שיש בו ד' על ד'.

אם עבר החפץ ברה"ר בגובה למעלה מעשרה גם לר"ע פטור (למסקנת רבה), ולא ילפינן זורק ממושיט דחייב גם למעלה מעשרה.

אילן העומד ברה"י ונופו ברה"ר וזרק ונח אנופו, לרבי שדינן נופו בתר עיקרו, ועיקרו מחשב ליה לנוף, והוה כמונח על מקום ד', לחכמים לא שדינן ופטור.

זרק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע לרבי חייב שתי חטאות, משום הוצאה מרה"ר לרה"י, ומשום הכנסה מרה"י לרה"ר, ודווקא ברה"י מקורה, דס"ל ביתא כמאן דמליא דמיא. ולחכמים לא אמרינן ביתא כמאן דמליא דמי ופטור.

***************

יום רביעי ט"ו אדר תש"פ

מסכת שבת דף ה'

דף ה' ע"א

המעביר חפץ ד' אמות ברשות הרבים מקורה פטור, לפי שאינו דומה לדגלי המדבר.

לדעת אחרים, זרק חפץ וקבלו אחר העומד חייב, עקר אחר ממקומו וקבלו פטור הזורק, דלא איתעביד הנחה מכח הזורק. ואם הזורק בעצמו עקר ממקומו וקבלו – תיקו.

לרבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד', לדעת אמוראים אחרים אינה כד' על ד', והנחה ביד אינו חייב אלא אם פשיט כנפיה וקיבלה, או בטרסקל (ובר"ה למטה מי'), או שלשל ידו למטה מג', או עומד בגומא או ננס – וידו בתוך ג' מהקרקע.

נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל אם הוא גבוה י' ועמד ברה"ר וזרק לתוך הטרסקל חייב, מדין זריקה מרה"ר לרה"י.

הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקבל בה גשמים – פטור, שהרי הטעינו שמים, ואם קלט מגומא – חייב.

דף ה' ע"ב

היה יושב באיסקופת כרמלית וקורא בספר, ונתגלגל הספר מידו לרשות הרבים וראשו האחד עדיין בידו, גוללו אצלו. היה יושב בראש הגג (רה"י) וקורא ונתגלגל הספר לרשות הרבים, עד שלא הגיע לעשרה טפחים מהקרקע – גוללו אצלו, משהגיע לעשרה טפחים – אם לא נח – גוללו אצלו, אבל אם נח ע"ג כותל משופע – אסור לגוללו, והופכו על הכתב.

מים על גבי מים – היינו הנחתן, והעוקרם משם חייב. אגוז ע"ג מים – תיקו. שמן ע"ג יין (או מים) – פליגי חכמים ורבי יוחנן בן נורי בטבול יום שנגע בשמן של תרומה שע"ג יין של תרומה, אם נטמא גם היין, והוא הדין דפליגי לענין הנחה בשבת.

היה טעון אוכלין ומשקין ברשות היחיד (והטעינם שלא ע"מ להוציא, כגון שטען כדי להוליך מפינה לפינה, או שהטעינם מבעוד יום), ונכנס ויוצא כל יום השבת מרשות לרשות – אינו חייב אף בעומד לכתף, שלא הייתה עקירה הראשונה לשם הוצאה. אבל אם עמד לפוש, הוי עמידה, וכשחזר ועקר – עקירת גופו הוי עקירה וחייב.

המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית לבן עזאי פטור, דס"ל מהלך כעומד דמי, והוי עוקר מרה"י ומניח בכרמלית ושוב עוקרו מכרמלית ומניח ברה"ר, וחכמים מחייבים דלא ס"ל מהלך כעומד דמי. ואם עמד בכרמלית לפוש – לכו"ע פטור.

***************