
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ב תמוז תש"פ
מסכת שבת דף ק"ל
דף ק"ל ע"א
לרבי אליעזר כל מכשירי מילה דוחין שבת, ולכן מביאים סכין בשבת, וכורתים עצים לעשות פחמים לעשות ברזל. לר' עקיבא כיון שאפשר לעשותם בע"ש אינו דוחה שבת, ורק המילה עצמה דוחה שבת.
כשמביא סכין בשבת – לרבי אליעזר – יביאו מגולה, להודיע שהמצוה חביבה עליו ומחלל שבת עליה. ובשעת סכנה מכסהו ע"פ עדים שלא יחשדוהו. ונסתפקו בגמ' אם שני עדים חוץ ממנו או הוא ועוד אחד.
רבי יוסי הגלילי מתיר לאכול בשר עוף בחלב, שנאמר 'בחלב אמו', יצא עוף שאין לו חלב אם.
מצוה שקיבלו בשמחה – כגון מילה, עדיין עושין אותה בשמחה. מצוה שקיבלו בקטטה – כגון עריות, עדיין עושין אותה בקטטה, 'דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא' (אין כתובה שאין בה מחלוקת).
מצוה שמסרו עצמן למיתה בשעת גזירת המלכות – כגון ע"ז ומילה, עדיין מוחזקת בידם. מצוה שלא מסרו עצמן למיתה בשעת גזירה – כגון תפילין, עדיין מרופה בידם, שאין נזהרין בהם כל כך שלא להפיח בהן.
תפילין צריכין גוף נקי – לאביי שלא יפיח בהן, לרבא שלא יישן בהם.
אלישע בעל כנפיים מסר נפשו להניח תפילין בשעת גזירה, וממונה שרץ אחריו מצאן בידו כשהן כנפי יונה, ומשום שישראל נמשלו ליונה והמצוות מגינות עליהם ככנפיים ליונה.
דף ק"ל ע"ב
לרבי אליעזר מביאים איזמל למילה אפילו דרך רה"ר. לחכמים אסור גם דרך גגות קרפיפות וחצירות שלא עירבו שאסור לטלטל מדרבנן, שהעמידו דבריהם במקום כרת. לרבי שמעון מותר לטלטל בגגות וקרפיפות כלים ששבתו בתוכן גם לדבר הרשות, אפילו הן של בעלים הרבה (אבל אם שבתו בתוך הבית כשקידש היום, מוציאן לחצר אם עירבו, ולא לחצר אחרת שלא עירבו עמה).
חצר שלא עירבו הבתים שבו, אסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר או מחצר לבתים, אבל מותר לטלטל כלים בתוך החצר. מבוי שלא נשתתפו בני החצרות הפתוחים לתוכו ע"י שיתוף מבואות, לרב אסי בשם ריש לקיש מותר לטלטל בתוכו. בשם ר' זירא אמרו שאסור לטלטל בתוכו, ופירשה אביי, שאם עירבו חצירות שבמבוי עם הבתים, אסור לטלטל בתוך המבוי ארבע אמות, אם לא עירבו חצירות עם הבתים, מותר לטלטל בתוך המבוי כלים ששבתו בתוכו (הטעם יתבאר בס"ד להלן קלא.).
***************
יום רביעי כ"ג תמוז תש"פ
מסכת שבת דף קל"א
דף קל"א ע"א
שיטת רב לענין טלטול במבוי שלא נשתתפו בו: אם עירבו חצירות המבוי עם הבתים, אסור לטלטל במבוי ארבע אמות, לא עירבו, מותר לטלטל בו. וטעמו למסקנא – שה'בתים' גורמים שיהיה אסור להוציא מהחצירות למבוי בלא שיתוף, שאם לא היו בתים בחצירות מוציאים מהם למבוי כשיטת רבי שמעון שמבוי וחצר רשות אחד הוא ומטלטלין מזו לזו בלא שיתוף, ולכן אם לא עירבו חצרות עם בתים הבתים כמי שאינם, ומוציאים מן החצרות למבוי כאילו נשתתפו, וכשנשתתפו פשוט שמותר לטלטל גם במבוי עצמו.
אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו שתי חצירות פתוחות למבוי, ושתי בתים פתוחות לכל חצר. (ולמסקנא – בין אם עירבו חצירות עם הבתים ובין לא עירבו, תורת מבוי עליו וניתר בלחי וקורה).
בעומר אם מצא קצור, צריך לקצור אחר לשמה. בשתי הלחם אין צריך.
גזירה שוה מופנה מצד אחד – לר' אליעזר – למדין ומשיבין, מופנה משני צדדין למדין ואין משיבין.
דף קל"א ע"ב
המצוות שמכשיריהם דוחה את השבת לרבי אליעזר: א. שתי הלחם – גזירה שוה מקצירת העומר שמכשיריה – כגון קצירה טחינה והרקדה – דוחה שבת, שנאמר 'בחריש ובקציר תשבות' מה חריש רשות כך קציר, יצא קציר העומר שהוא מצוה. לולב – שנאמר 'ביום' הראשון ואפילו בשבת. וחכמים דורשים 'ביום' ולא בלילה. סוכה – נלמד בגזירה שוה 'שבעת ימים' מלולב. מצה – נלמד ט"ו ט"ו מסוכה. שופר – שנאמר 'יום תרועה' אפילו בשבת, ואין לפרש לתקיעה שחכמה היא ואינה מלאכה. וחכמים דורשים 'יום' ולא לילה. מילה – שנאמר 'וביום השמיני' אפילו בשבת. ואין לפרשה על מילה עצמה שהרי הלכה למשה מסיני שהיא דוחה, ו'ביום' מיותר למכשירין.
תלה ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו בשבת – חייב גם לרבי אליעזר, ואע"פ שמכשירי מצוה הם, הרי בידו להפקירן ויפטר.
***************