לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ט תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קל"ז

דף קל"ז ע"א

שלש שיטות במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לענין מילה בטעות של שתי תינוקות בשבת: שיטה א' – תינוק אחד שזמנו בשבת והשני לאחר שבת, ומל בשבת את זה שזמנו לאחר שבת, לדברי הכל חייב חטאת. אחד זמנו קודם שבת והשני בשבת, וטעה ומל בשבת את זה שזמנו קודם שבת, לר"א חייב, ורבי יהושע פוטר, שהטועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת. שיטה ב' – אחד זמנו קודם שבת והשני בשבת, ומל את של קודם שבת בשבת, לדברי הכל פטור. זמנו של אחד בשבת והשני לאחר שבת, ומל בשבת את זה שזמנו לאחר שבת, לר"א חייב, ולרבי יהושע פטור משום שטרוד להתעסק במצוה פטור גם אם בסוף לא עשה מצוה. שיטה ג' – אחד זמנו בע"ש והשני בשבת, ומל בשבת את זה שזמנו קודם שבת, אם כבר הקדים למול בע"ש את זה שזמנו בשבת, חייב חטאת לדברי הכל, שאין לו כבר תינוק שזמנו היום ולא היה לו לטעות. זמנו של אחד בשבת והשני לאחר שבת ומל בשבת את זה שזמנו לאחר שבת, לר"א חייב, ולרבי יהושע פטור, כיון שניתנה שבת לידחות אצלו וטרוד במצוה.

קטן נימול לשמונה, נולד בין השמשות לתשעה, בין השמשות של ע"ש לעשרה, יו"ט אחר השבת לי"א, ר"ה אחר שבת לי"ב. אין מוהלין קטן חולה עד שיבריא.

נשלף ממנו החולי נותנים לו שבעה ימים להברותו. ונסתפקו אם שבעה ימים מעת לעת או לא.

ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב גובהה של העטרה אפילו במקום אחד, ואינו אוכל בתרומה. אם היה בעל בשר מתקנו שלא יֵרָאה כערל. מל ולא פרע כאילו לא מל.

דף קל"ז ע"ב

קטן מסורבל בבשר ונראה כמכוסה לאחר המילה, לשמואל אם בזמן שנתקשה נראה מהול א"צ למולו, אם נראה ואינו נראה צריך למולו, לרשב"ג אפילו נראה ואינו נראה א"צ למולו, ואם אינו נראה מהול צריך למולו.

המל אומר – אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה, אבי הבן אומר – אשר קדשנו וכו' להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, העומדים אומרים – כשם שנכנס לברית וכו', המברך אומר – אשר קידש ידיד מבטן וכו'.

המל גרים או עבדים אומר – אשר קדשנו וכו' על המילה, המברך אומר – אשר קדשנו במצוותיו וצונו למול את הגרים (בעבד אומר: העבדים) ולהטיף מהם דם ברית, שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, בא"י כורת הברית.

פרק תולין

לרבי אליעזר תולין משמרת שמסננין בה שמרי יין ביו"ט, ומותח את פיה על חלל הכלי, אע"פ שעושה אהל ביו"ט. ובשבת אסור לתלות, אבל נותנין שמרים בתוך משמרת התלויה שאין דרך בורר בכך. לחכמים אסור לתלות ביו"ט ולתת בתוכה בשבת, אבל מותר לתת בתוכה ביו"ט.

אין עושין אהל עראי ביו"ט. ולהוסיף על אהל עראי – לרבי אליעזר אסור ולחכמים מותר.

מכשירי אוכל נפש – לת"ק אסור לעשותם ביו"ט, לרבי יהודה מותר לעשותם ביו"ט אם אי אפשר לעשות ערב יו"ט, לרבי אליעזר מותר לעשותם ביו"ט אפילו אם אפשר לעשותם ערב יו"ט.

***************

יום רביעי א' אב תש"פ

מסכת שבת דף קל"ח

דף קל"ח ע"א

תלה את המשמרת – לרב יוסף חייב חטאת, לאביי אסור מדרבנן משום עובדא דחול.

אוהל קבע – אם עשאו חייב חטאת. אהל עראי – כגון גוד (עור תפור שממלאין ביין או חלב ומותחין על יתידות, והרוח עוברת תחתיו לצנן את היין, ודומה לאהל),משמרת, וכילה שגגה טפח – לא יעשה מדרבנן, ואם עשה פטור מחטאת. כסא גלין – שמפרקין ומחזירין אותו – לא יעשה מדרבנן, שמא יתקע בחוזק. מטה מחוברת שהיתה זקופה או מוטה על צדיה, כסא טרסקל שמקפלים אותו, ואסלא – מותר לנטותן לכתחילה.

נתן יין למשמרת תלויה בשבת – לחכמים חייב חטאת, לרבי אליעזר מותר לכתחילה. לשיטת חכמים מתרין בו לרבה משום בורר, שנוטל את האוכל ומניח את הפסולת, לרבי זירא משום מרקד שהפסולת למעלה והאוכל למטה. (ולרבי זירא אם התרה משום בורר פטור, שבבורר הפסולת למטה. ולרבה אם התרה משום מרקד, חייב).

לא ישטח טלית ע"ג יתידות וראשיו מתכפלים לצדדים. ואםעשה כן פטור אבל אסור. נתנה מכופלת מבעוד יום, וכרך עליה חוט למשוך אותה ולפורסה בשבת, מותר לנטותה לכתחילה, שאינו אלא מוסיף על האוהל. וכן מותר לפורקה.

מטה שפורקה ומחזירה – אסור להקימה בשבת. מטה זקופה – מותר להושיבה על רגליה.

וילון מותר לנטותו ולפורקו, שאין נקרא אוהל אלא מי שעשוי כעין גג.

דף קל"ח ע"ב

כילת חתנים – שפרוסה על שני נקליטין שבאמצע המטה, וקנה נתון עליהם והבגד נופל לכאן ולכאן – אם אין לה גג טפח, ואין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח, ואין ברחבה למטה שתי טפחים, ואינה יורדת מן המיטה טפח, מותר לנטותה ולפורקה. ואם אין בה אחד מתנאים הללו אסור.

כובע – אפילו אם מתפשט מראשו ולהלן טפח אין בו משום אוהל. ואם אינו הדוק בראשו אסור לצאת בו, שמא יגביהנו הרוח ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר.

גוד ברצועותיו המונח על מקום קביעתו, מותר למותחו בשני בני אדם, שאינו נמתח יפה, אבל באדם אחד אסור. וכילה אפילו בעשרה בני אדם אסור.

כירה שנשמטה אחת מירכותיה, לפי הברייתא מותר לטלטל, ואם נשמטה שתים אסור. ולרב אסור אפילו נשמטה אחת, גזירה שמא יתקענה בחוזק וחייב משום מכה בפטיש.

רבותינו ביבנה אמרו 'עתידה תורה שתשתכח מישראל'. ורשב"י אומר, ח"ו שתשתכח, שנאמר 'כי לא תשכח מפי זרעו', אלא שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד.

שרץ שנמצא בתנור, התנור נעשה ראשון, והפת שבתוכו שני. ואין אומרים שהאויר מלא טומאה והפת נגע באב ונעשה ראשון. וכן כלים שהיו באויר כלי חרס טהורים.

***************