לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי י"ב כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף ד'
דף ד' – ע"א
צורבא דרבנן (–בחור חריף בתורה) דומה לגרעין הזרוע בקרקע – שכיון שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה, כך תלמיד חכם כיון שיצא שמו הולך וגדל למעלה.
צורבא דרבנן שכועס אורייתא הוא דקא מרתח, שהתורה נמשלה לאש שמחממת כל גופו, כך תלמיד חכם מפני שיש לו רוחב לב מתוך תורתו משים ללבו יותר משאר בני אדם, וחייבים לדון לכף זכות.
כל תלמיד חכם שאינו קשה וקפדן כברזל אינו תלמיד חכם, ואף על פי כן צריך להרגיל עצמו להתנהג בנחת ולהרחיק עצמו מן הכעס.
שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים מהם השיבו כהוגן ולאחד שלא כהוגן, אליעזר עבד אברהם – 'והיה הנערה אשר אומר אליה' וכו' ואפילו חיגרת וסומא, השיבוהו כהוגן – רבקה. שאול – 'והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו' ואפילו ממזר, השיבוהו כהוגן – דוד. יפתח הגלעדי – 'והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי… והיה לה' והעליתיהו עולה' ואפילו דבר טמא, השיבוהו שלא כהוגן ונזדמן לו בתו.
'ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש… אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי', אשר לא צויתי – זה בנו של מישע מלך מואב, ולא דברתי – זו בתו של יפתח, ולא עלתה על לבי – זה יצחק בן אברהם, שאפילו שצוויתי לא עלתה על לבי לשוחטו אלא לנסות את אברהם.
כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקדוש ברוך הוא השיבה כהוגן – שנאמר 'נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו', דבר שבקיץ אינו מתבקש, אמר לה הקדוש ברוך הוא, בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש, אבל אני אהיה לך כדבר המתבקש לעולם – 'אהיה כטל לישראל' שהטל מתבקש אף בימות הקיץ.
'שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך' – אמר לה הקדוש ברוך הוא, בתי, את שואלת דבר שפעמים אינו נראה, אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם – 'הן על כפים חקותיך'.
דף ד' – ע"ב
אין שואלים את הגשמים (–ותן טל ומטר) אלא אחר החג לפי כולם – ששאלה לחוד והזכרה לחוד. ומתי מתחילים: לתנא קמא – בג' מרחשון, לרבן גמליאל – בז' מרחשון, ופסק רבי אלעזר כדבריו. וראה להלן שיטת רבי יוחנן.
עד מתי שואלים את הגשמים: לרבי מאיר – עד שיצא ניסן. לרבי יהודה – עד שיעבור הפסח.
שיטות האמוראים בדעת רבי יהודה:
לרב חסדא – אף שמפסיק להזכיר (מוריד הגשם) ביום טוב ראשון ממשיך לשאול עד סוף החג.
לרב יוסף – כוונתו עד אחר שחרית של יום טוב ראשון של חג, שהמתורגמן של הדרשה אומר ביום טוב ראשון ברכת השנים ושואל הגשמים.
לרבה – כוונתו עד זמן שחיטת הפסח בערב פסח (חצות), ובמנחה של ערב פסח אינו שואל.
לעולא – תרי תנאי אליבא דר' יהודה, לרבי יהודה דמתניתין לקמן (דף ה'.) מזכיר ושואל עד שיעבור פסח, לרבי יהודה דמתניתין (דף ב'.) שואל רק עד הפסח, ומזכיר עד שחרית של יום ראשון של פסח.
רבי יוחנן פסק כרבי יהודה שהעובר לפני התיבה ביום טוב אחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר, והוא הדין לשאול בארץ ישראל בזמן הזה, אבל בזמן הבית שיש עולי רגלים אינו מזכיר עד ז' חשון, וכן בני בבל שיש להם תבואה ופירות בשדה כל חודש תשרי.
בחוץ לארץ שיש שני ימים יום טוב: לפי כולם מתחיל להזכיר במוסף של שמיני ספק שביעי. לרב – פוסק במנחה של אותו יום ובערבית ושחרית של יום הבא, וחוזר להזכיר במוסף של תשיעי ספק שמיני. לשמואל – ממשיך להזכיר גם במנחה, ורק בערבית ושחרית מפסיק, וחוזר במוסף שלמחרת. לרבא – כיון שהתחיל שוב אינו פוסק, וגם רב חזר להורות כך, וכן הלכה.
***************
יום רביעי י"ג כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף ה'
דף ה' – ע"א
משנה . עד מתי שואלים הגשמים – לרבי יהודה עד שיעבור הפסח (נתבאר שיטתו לעיל דף ד':), לרבי מאיר עד שיצא ניסן.
זמן יורה הוא בחשוון ומלקוש בניסן, ובימי יואל גם יורה היה בניסן בנס, שנאמר 'ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון'.
בימי יואל היה ארבה ורעב, יצא אדר ועדיין לא ירדו גשמים, וירדה רביעה ראשונה באחד בניסן, ורצו בני ישראל לאכול החיטים ושעורים שהיו להם ולא לזרעם שלא ימותו ברעב, ואמר להם הנביא שיזרעו, ונעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלים וחורי נמלים, ואכלו מה שמצאו וזרעו מה שבידם ב' ג' וד' ניסן, וירדה להם רביעה שניה בה' ניסן והקריבו עומר בט"ז ניסן, נמצא תבואה שגדילה תמיד בו' חדשים גדלה בי"א יום.
'הזורעים בדמעה ברינה יקצרו' נאמר על דורו של יואל הנביא, 'הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע' – שור כשהוא חורש הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם, שמיד התחיל לצמוח, 'נושא אלומותיו' – שהיה קנה זרת והשיבולת זרתיים, וזה נס גדול שתמיד הקנה גדול פי ג' וד' מהשיבולת.
אכילת שבע שני הרעב בימי יואל: שנה ראשונה מה שבבתים, ב' מה שבשדות, ג' בשר בהמה טהורה, ד' בשר בהמה טמאה, ה' בשר שקצים ורמשים, ו' בשר בניהם ובנותיהם, ז' בשר זרועותיהם.
'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' – אומר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' – ירושלים של מטה תהא בנויה כעיר שחוברה לה – שהיא כיוצא בה חבירתה ודוגמתה, והיינו ירושלים של מעלה.
'ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא' – בעבירה אחת יתבערו הרשעים בגיהנום, והיינו עבודה זרה.
דף ה' – ע"ב
'כי שתיים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים' – זו עבודה זרה ששקולה כשתיים, שעזבו אותי, ולא עוד אלא שהחליפו אותי בלא יועיל, והרעו מכותיים שעובדים לאש, וקדרים שעובדים למים, ואפילו שיודעים שהמים מכבים האש לא המירו אלוהיהם ועמי המיר כבודי בלא יועיל.
'ויהי כאשר זקן שמואל' – הגם שהיה רק בן נ"ב שנים כשמת, כיון שרצה הקב"ה להרוג שאול ואמר לפניו שמואל ריבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן ולא בטלו מעשה ידיהם (יהושע) בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי (שאול) בחיי, וכדי שלא יאמרו משמת שמואל כשהוא צעיר שמא ח"ו עבירה הייתה בו, לכן קפצה עליו זקנה והלבין שערו.
'ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה' – מי גרם לשאול לישב בגבעת בנימין שתי שנים ומחצה, תפילתו של שמואל הרמתי שלא ימות שאול בחייו.
'על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי' – לפעמים נהרגים מחמת 'אמרי פי' ולא מחמת מעשיהם, וכגון שמואל שמפני דבר שגזרתי משום מעשה שאול שהגיע זמנו של מלכות בית דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא הוצרך שמואל למות.
אין מסיחים בסעודה שמא יקדים קנה לושט, שכשמוציא קול נפתח הכובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן.
'ואתה אל תירא עבדי יעקב וכו' ואת זרעך מארץ שבים' – מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים כשמקבצם מארץ שבים, אף הוא בחיים, שיעקב אבינו לא מת רק נדמה כמת.
כל האומר רחב רחב מיד ניקרי אם יודעה ומכירה.
כשנפטר רב נחמן מרב יצחק ביקש ממנו שיברכו, והמשיל לו לאדם רעב עייף וצמא במדבר שמצא אילן שפירותיו מתוקים וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו ואוכל ושותה ויושב בצילו, כשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך וכו' אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך, אף אתה במה אברכך, תורה ועושר ובנים יש לך, אלא יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך.
***************