לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי י"ד כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף ו'
דף ו' – ע"א
יורה – א. שמורה להבריות להטיח גגותיהם ולהכניס את פירותיהם ולעשות כל צרכיהם. ב. שמרווה את הארץ ומשקה אותה עד התהום. ג. שיורד בנחת כאדם שמורה לתלמידיו בנחת. ואין לומר שיורה הוא לשון קללה (לשון ירה יורה או לשון חץ היורה) שמשיר הפירות ושוטף את הזרעים והאילנות, וכן מלקוש (מל וקשה) שמפיל בתים ומשבר אילנות ומעלה מין ארבה, שהיורה ברכה הוא שנאמר 'ובני ציון גילו ושמחו בה' אלוקיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון', ונלמד מלקוש ליורה שגם הוא ברכה.
מלקוש – א. דבר שמל קשיותיהם של ישראל, שכשאינו יורד חוזרים ישראל בתשובה. ב. שממלא תבואה בקשיה. ג. שיורד על מלילות וקשים.
'בעתו יורה ומלקוש' – עת היורה במרחשון ומלקוש בניסן, ולרבי יוסי יורה בכסלו.
ג' זמני יורה:
לרבי מאיר – רביעה ראשונה ג' מרחשון, בינונית ז' מרחשון, אחרונה י"ז מרחשון.
לרבי יהודה – ז' י"ז כ"ג,
לרבי יוסי – י"ז כ"ג ור"ח כסלו, ועד אז אין החסידים מתענים, ולגירסא ראשונה בדעת רב חסדא – הלכה כרבי יוסי.
גשמים שירדו שבע ימים זה אחר זה אתה מונה בהם רביעה ראשונה שניה וכן שניה ושלישית, והיינו רק לדעת רבי יוסי, אבל לרבי מאיר בין שניה לשלישית ולר' יהודה בין ראשונה לשנייה – י' ימים.
דף ו' – ע"ב
ג' זמני רביעה – ראשונה לשאלת גשמים, שלישית להתענות, שניה:
לר' זירא – לנדרים, שהנודר הנאה עד הגשמים אסור עד רביעה שניה, שאין בני אדם קוראים גשמים עד אז.
לרב זביד – שמאז מותר כל אדם בשכחה ופאה של זיתים.
לרב פפא – שעד אז מותר לילך בשבילי הרשות, אבל מכאן ואילך גדלה התבואה וקשה לה דישת הרגל.
לרב נחמן בר יצחק – לבער תבן וקש של שביעית שאז כלה לחיה מן השדה שהגשמים עושים אותם לזבל.
כל אדם מותרים בלקט בשכחה ובפאה – משילכו הנמושות (לרבי יוחנן זקנים ההולכים על משענתם, לריש לקיש לקוטי בתר לקוטי) שמכאן ואילך נתייאשו שאר עניים. בפרט ובעוללות של כרם – משילכו עניים בכרם פעם שניה. בשכחה ופאה של זיתים – משתרד רביעה שניה, שעד אותו זמן לקטו הכל.
'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול' – כל זמן שהחיה אוכלת בשדה האכל לבהמתך בבית, ונהנים ושורפים בתבן וקש של שביעית.
ירידת הגשם נקראת 'רביעה' על שם שהגשם בעלה של קרקע ורובע אותה, שנאמר 'כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים… והולידה והצמיחה'.
רביעה ראשונה – אם נמס הקרקע בעומק טפח יפים הם ואין צריך להתענות, שניה – עד שיכול לעשות מגופת חבית בלי תוספת מים – שוב אין בהם משום 'ועצר'.
גשמים שירדו קודם זמן אמירת 'ועצר' בערבית (זמן קריאת שמע) אין בהם משום 'ועצר', אבל קודם זמן קריאת שמע של שחרית ונתקשרו שמים בעבים קלושים יש בהם משום 'ועצר'.
גשמים היורד בבוקר בעננים עבים כשפותחים הפתחים – יקפל החמר המוכר תבואה את שקו ויכנס לישן, מפני שהשנה מתברכת ויהיה שובע ולא ישתכר במכירת תבואתו.
אשריה שנה שאין הגשמים יורדים בטבת, י"א דהיינו במקומות שמרביצים בהם תורה שכך הולכים התלמידים ללמוד תורה (וראה ברש"י פירוש נוסף), וי"א משום שאין השידפון נאחז בתבואה. וכל זה דווקא אם ירדו גשמים קודם לכך, אך אם לא ירדו עדיין – אשרי השנה שטבת מנוולת בגשמים (וראה פירוש הפוך ברש"י).
גשמים שירדו על מקצת מדינה ועל מקצת לא ירדו – אין בהם משום 'ועצר', שהן מוכרים מים לחלק המדינה שלא ירד בה גשם, ודווקא אם לא ירדו יותר מדאי שאז הוא לקללה.
מאימתי מברכים על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה, והיינו שירדו כל כך שכשהטיפה נופלת יוצאה אחרת כנגדה, פירוש שני – שהשוק מקלח וגשמים יורדים ומקלח כנגדו.
מברך על הגשמים – 'מודים אנחנו לך ה' על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו', לרבי יוחנן מוסיף 'אילו פינו מלא שירה וכו' עד ולא עזבנו ברוך רוב ההודאות', לרבא חותם 'קל ההודאות', לרב פפא יחתום בשניהם.
***************
יום שישי ט"ו כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף ז'
דף ז' – ע"א
גדול יום הגשמים:
לר' אבהו – מתחיית המתים שהוא רק לצדיקים, וגשמים גם לרשעים.
לרב יוסף – שקולה כתחיית המתים, ולכן קבעוה בברכת תחיית המתים.
לרב יהודה – כיום שניתנה בו תורה, שנאמר 'יערוף כמטר לקחי', ולקח הוא תורה שנאמר 'כי לקח טוב'.
לרבא – יותר מיום שניתנה בו תורה, מפסוק הנ"ל שקטן נתלה בגדול.
לרבי חמא בר חנינא – כיום שנבראו שמים וארץ.
לרב אושעיא – שאפילו ישועה פרה ורבה בו – שמליצי זכות נכנסים לפניו שעת רצון הוא.
'יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי' – אם תלמיד חכם הגון הוא – כטל (התנהג עמו בנחת כטל ולמד ממנו), ואם לאו – עורפהו (הורגהו) כמטר.
כל העוסק בתורה לשמה – תורתו נעשית לו סם חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות.
'כי האדם עץ השדה' – אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו – אותו תשחית וסור מעליו.
'ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו' – מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה.
'הלא כה דברי כאש נאום ה" – מה אש אינו דולק יחידי אף דברי תורה אינם מתקיים בלומד יחידי.
'חרב אל הבדים ונואלו' – חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בד בבד בתורה, 'ונואלו' – שמטפשים וחוטאים.
'עץ חיים היא' – נמשלה תורה לעץ, מה עץ, קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים ששואלים כל שעה – מחדדים את הגדולים.
רבי חנינא אמר – הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולם.
'לקראת צמא התיו (-הוליכו) מים' – אם תלמיד הגון הוא שרוצה ללמוד ממך מצוה לרב לילך אצלו, ואם לאו 'הוי צמא למים' – ילך הוא אצל הרב.
'יפוצו מעינותיך חוצה' – אם תלמיד הגון הוא אמור לו סתרי תורה ואם לאו – 'יהיו לך לבדך'.
'הוי כל צמא לכו למים' – נמשלו דברי תורה למים, מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אינו מתקיים אלא במי שדעתו שפלה.
נמשלו דברי תורה למים יין וחלב – שדברי תורה אינו מתקיים אלא במי שדעתו שפלה כמו משקים אלו שאין מתקיימים אלא בפחות שבכלים, או שמשתכחים בהיסח הדעת כמו שמשקים אלו נפסל בכך.
בת הקיסר אמרה לרבי יהושע בן חנניה אי חכמה מפוארה בכלי מכוער, והשיב לה שראוי שאביה יטיל יינו בכלים של כסף וזהב, ועשו כן והחמיץ, ורימז לה בכך שהחכמה מצויה יותר במכוערים שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה.
דף ז' – ע"ב
אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עוונותיהם של ישראל.
הגשמים נעצרים – א. אם נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה. ב. משום ביטול תרומות ומעשרות. ג. בשביל מספרי לשון הרע. ד. בשביל עזי פנים. ה. בשביל ביטול תורה. ו. בעוון הגזל.
כל אדם שיש לו עזות פנים – לרב סלא א"ר המנונא סוף נכשל בעבירה, לרב נחמן בידוע שנכשל בעבירה, לרבה ב"ר הונא מותר לקרותו רשע, לרב נחמן בר יצחק מותר לשנאותו.
אם נעצרו הגשמים התקנה היא שירבו בתפילה ובקשת רחמים, וכל שכן שמועיל אם הוכשרו מעשיהם מעיקרא.
***************
שבת קודש ט"ז כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף ח'
דף ח' – ע"א
אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל מרוב קושיות – לריש לקיש הוא מחמת שמשנתו אינה סדורה שקלקל במשנה שהיא קודם לגמרא, ותקנתו שירבה בישיבה לסדר משנתו, וכל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא. לרבא – הוא מחמת שרבו אינו מסביר לו פנים והראה לו פנים רעות, ותקנתו שירבה עליו רעים לפייסו שיסביר לו פנים, וכל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מקודם.
ריש לקיש היה מסדר משנתו ארבעים פעמים קודם שנכנס לרבי יוחנן ללמוד גמרא כנגד ארבעים יום שניתנה התורה, ורב אדא בא אהבה סידר קודם כניסתו לרבא עשרים וארבע פעמים כנגד עשרים וארבעה ספרי תנ"ך.
'אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון' – אם ראית דור שהשמים משתכין כנחושת ומאדימים פנים מלהוריד טל ומטר – בשביל לוחשי לחישות, שאין מתפללים תפילה בלחש, ותקנתם שילכו אצל מי שיודע ללחוש, 'ואין יתרון לבעל הלשון' – מי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו.
לחש ולא ענה – תקנתו שילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו תפילה, לחש ועלתה בידו ומגיס דעתו עליו – מביא אף לעולם.
שני תלמידי חכמים שיושבים בעיר אחת ולא נוחים זה לזה בהלכה מתקנאים ומתגרים באף ומעלים ומביאים עליהם.
'אין יתרון לבעל הלשון' – לעתיד לבא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרים לו: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, מה הנאה יש לך מנשיכתך. ועונה להם: מה יתרון לבעל לשון הרע שאין לו הנאה, ולפיכך מביאו הקדוש ברוך הוא בדין שיתבייש על שהשיא אדם הראשון לחטוא, ויתביישו עמו מספרי לשון הרע.
אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו ומכוון, ודווקא ביחיד אבל בציבור תפילתם נשמעת אף על פי שאין ליבם שלם.
אין גשמים יורדים אלא בשביל בעלי אמנה – בזמן שיש אמונה במשא ומתן.
כמה גדולים בעלי אמנה, כמעשה שהיה שהעמידו בור וחולדה לעדים ביניהם, וקל וחומר המאמין בהקדוש ברוך הוא ומעמידו עד בינו לבין חבירו.
המצדיק את עצמו מלמטה – מכשיר ומקשט מעשיו, מצדיקים ומדקדקים עמו אפילו כחוט השערה יותר ממי שמקלקל מעשיו – כדי למרק עוונותיו.
כל השמח ביסורים שבאים עליו ואומר הן אתה קצפת בשביל שחטאנו בהם – מביא ישועה לעולם.
'ועצר את השמים' – בשעה שהשמים נעצר מלהוריד מטר דומה לאשה שנאחזת בחבלי לידה ואינה יולדת, ויש לבקש עליהם רחמים.
דף ח' ע"ב
'פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה פלג אלוקים מלא מים' – כמין אהל מלא מים יש ברקיע שממנו גשמים יוצאים.
'אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאהו' – אם גזר השם יתברך רוב גשמים לרעה אז יורדים בכח כשבט שמכה בכח, חזרו בתשובה – השם יתברך מורידם על הרים וגבעות מקום שאין שם איש, אם לחסד ימצאהו לארצו בשדות ובכרמים לבורות שיחין ומערות.
בימי רבי שמואל בר נחמני היה רעב ומגפה, ואמר שאי אפשר להתפלל על שניהם, שאין מתפללים על שני דברים, אלא יתפללו שיתבטל הרעב וממילא תפסק המגיפה, שהשם יתברך נותן שובע הוא נותנו לחיים – שנאמר 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'.
בימי רבי זירא גזרו האומות גזירה על ישראל וגם גזרו שלא להתענות עליה, ואמר רבי זירא שיקבלו להתענות אחר שתתבטל הגזירה.
אפילו שנים שצריכים גשמים כימי אליהו, וירדו גשמים בערבי שבתות אינם אלא סימן קללה, שקשה יום הגשמים כיומא דדינא, שיש מהומות וקולות וקשה לבני אדם לעשות צרכיהם, ואמר אמימר שלולי היו הבריות צריכים לגשמים היה מבקש רחמים שיתבטלו.
שמש בשבת צדקה לעניים, שמתעדנים בה ונוח להם יום ברור, ומתחממים בה ביום הצינה.
גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס – מעשה ידיים שאינם צריכים לגשמים – מתברך, וגדול כיום קיבוץ גליות, ואפילו גייסות פוסקות בו.
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ואין העין שולטת בו.
הנכנס למוד את גרנו אומר: 'יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתשלח ברכה במעשה ידינו', התחיל למוד אומר 'ברוך השולח ברכה בכרי הזה', מדד ואחר כך בירך הרי זו תפילת שווא, לפי שאין ברכה מצוי בדבר השקול והמדוד והמנוי אלא בדבר הסמוי מן העין.
אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים.
***************