לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי כ"ב כסלו תשפ"ב

מסכת תענית דף י"ד

דף י"ד – ע"א

עוברות ומניקות מתענות רק בתעניות האמצעיות, ולא בראשונות – שלא תקיף רוגזא כולי האי, ולא באחרונות – כיון שהם שבע תעניות אינם יכולות לעמוד בהם.

בשבע תעניות אחרונות מתריעים בשופרות י"ח התרעות, שמוסיפים ששה ברכות ושלש תרועות לכל ברכה, וסימן לדבר יריחו שהתריעו בשופרות (או שנענו ע"י שופרות). ולרב מתריעים גם בצעקת עננו אבינו עננו וכו'.

כשם שנחלקו האמוראים אם צעקה בפה היא בכלל 'התרעה' כך נחלקו התנאים, דתניא, על שאר כל מיני פורעניות כגון חיכוך, חגב, זבוב, צירעה, יתושין, שילוח נחשים ועקרבים – לא היו מתריעים אלא צועקים [הרי שצעקה אינה בכלל התרעה]. ותניא אידך, על אלו מתריעים בשבת [ובוודאי הכוונה לתפילה שהרי התרעה בשופר אסורה בשבת], על עיר שהקיפוה גייס או נהר ועל ספינה המטורפת בים, לרבי יוסי רק לעזרה שיבואו לעזרם מתריעים (ולפירוש אחר – לתפלה כל אחד בביתו), אך לא בתפילה בצעקה.

דף י"ד – ע"ב

לא גוזרים יותר משלושה עשרה תעניות על הגשמים, משום שאין מטריחים את הציבור יותר מדאי, ולרשב"ג – משום שכבר יצא זמנה של רביעה.

שאר מיני פורעניות – לרשב"ג מתענים והולכים עד שיענו מן השמים, וכן פסק רבי יוחנן, ולרבי אין גוזרים יותר מי"ג תעניות משום שאין מטריחים את הציבור יותר מדאי, וכן פסק רבי אמי.

סדר תעניות נתקן רק בזמן שהשנים כתיקונם, שהקציר בניסן והזריעה במרחשוון, וישראל שרויים על אדמתם – ארץ ישראל, אבל בזמן הזה הכל לפי השנים והמקומות והזמן.

שאילת גשמים בימות הקיץ במקומות שצריכים לכך – מחלוקת אם בברכת השנים כרבים, או בשומע תפלה כיחיד, והילכתא בשומע תפלה.

בשני מטין פתחי החנויות עם חשיכה, ובחמישי פותחים כל היום כולו מפני כבוד שבת, היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד, היתה אצטבא לפני דלת החנות – פותח כדרכו אפילו בשני.

עברו אלו ולא נענו – ממעטים בבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו, ונטיעה של שמחה כגון אבוורנקי של מלכים (-אילן שנוטעים בלידת בן המלך וכשמולך עושים לו ממנו כסא, פירוש אחר – אילן גדול המצל על הארץ לטייל המלך תחתיו).

וכן ממעטים בשאילת שלום – החברים אין שאילת שלום ביניהם, ועמי הארץ ששואלים מחזירים להם בשפה רפה ובכובד ראש. ומתעטפים ויושבים כאבלים וכמנודים כבני אדם הנזופים למקום עד שירחמו עליהם מן השמים.

אין אדם חשוב רשאי לבזות את עצמו בפני הציבור וליפול על פניו בתפילה, אלא אם כן יודעים בו שהוא חשוב כיהושע.

אין אדם חשוב רשאי לחגור שק, אלא אם כן יודעים בו שנענה כיהורם בן אחאב.

'ויפול משה ואהרן על פניהם… ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם' – לר' אלעזר משה ואהרן בנפילה ויהושע וכלב בקריעה, לר' זירא או לר' שמעון בר נחמני כיון שכתוב 'ויהושע' הרי שהוא גם קרע וגם נפל.

לקראת ישראל לעתיד לבא כתיב 'מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו' – לר' אלעזר מלכים בקימה ושרים בהשתחוויה, לר' זירא או לר' שמעון בר נחמני שרים בשניהם כיון שכתוב 'שרים וישתחוו'.

'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה' – לא הכל לשמחה ולא הכל לאורה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה.

***************

שבת קודש כ"ג כסלו תשפ"ב

מסכת תענית דף ט"ו

דף ט"ו – ע"א

פרק סדר תעניות

משנה . בשבע תעניות אחרונות מוציאים התיבה לרחובה של עיר, ונותנים עליה אפר מקלה (לת"ק בברייתא אפר בעלמא).

נותנים אפר בראש הנשיא ובראש אב בית דין על ידי אחרים – שיש יותר עגמת נפש, שמשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים. ואחרי כן  כל אחד נותן אפר על ראשו, ואפילו שבקללה מתחילים מן הקטן – כאן גדולה היא, שאומרים  להם אתם חשובים לבקש עלינו רחמים.

הזקן שבהם אומר לפניהם דברי כבושין: אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלוקים את שקם ואת תעניתם אלא 'וירא… את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה', ובקבלה הוא אומר ו'קרעו לבבכם ואל בגדיכם'.

עמדו בתפילה מורידים לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם – כדי שיהא לבו שלם בתפילה.

שליח ציבור אומר לפניהם י"ח ברכות שבכל יום, ומוסיף עליהם עוד שש – זכרונות, שופרות, אל ה' בצרתה לי, אשא עיני, ממעמקים, תפלה לעני כי יעטוף. לרבי יהודה לא היה אומר זכרונות ושופרות אלא אומר במקומם – 'רעב כי יהיה בארץ', 'אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות'.

חתימות הברכות בתפילת התענית:

בגואל ישראל – מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל.

 בזכרונות – מי שענה את אבותינו על ים סוף… ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.

 בשופרות – מי שענה את יהושע בגלגל… ברוך אתה ה' שומע תרועה.

אל ה' בצרתה לי – מי שענה לשמואל במצפה… ברוך אתה ה' שומע צעקה.

 אשא עיני – מי שענה את אליהו בהר הכרמל… ברוך אתה ה' שומע תפלה.

 ממעמקים – מי שענה את יונה ממעי הדגה… ברוך אתה ה' העונה בעת צרה.

 תפילה לעני – מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים… ברוך אתה ה' המרחם על הארץ.

דף ט"ו – ע"ב

מעשה בימי רבי חלפתא ורבי חנניא בן תרדיון שלא ענו אחרי שליח ציבור אמן אלא תקעו הכהנים ותקעו, ואמרו חכמים שלא נהגו לא לענות אמן אלא בשער המזרח ובהר הבית.

שלש תעניות הראשונות – לרבי יהושע אנשי משמר מתענים ולא משלימים ואנשי בית אב לא היו מתענים כלל, שלש שניות אנשי משמר מתענים ומשלימים ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים, שבע אחרונות אלו ואלו מתענים ומשלימים. לחכמים – ג' תעניות הראשונות אלו ואלו לא היו מתענים כלל, ג' שניות אנשי משמר מתענים ולא משלימים ואנשי בית אב לא היו מתענים כלל, שבע אחרונות אנשי משמר מתענים ומשלימים ואנשי בית אב מתענים ולא משלימים.

אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות ולא בימים, אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה.

אנשי משמר ואנשי מעמד אסורים לספר ולכבס, ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת.

כל הכתוב במגילת תענית שלא להספיד בו – ביום שלפניו אסור וביום שלאחריו מותר, ולרבי יוסי גם לאחריו אסור. ביום שכתוב שלא להתענות בו – לפניו ולאחריו מותר, ולרבי יוסי לפניו אסור ולאחריו מותר.

אין גוזרים תענית על הצבור בתחילה בחמישי, שלא להפקיע שערים, לרבי יוסי גם תעניות שניות ואחרונות אין מתחילים בחמישי.

אין גוזרים תענית על ציבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים, ואם התחילו אין מפסיקי אך לא משלימים, וכן תשעה באב שחל בערב שבת אין משלימים.

***************