לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי כ"ו כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף י"ח
דף י"ח – ע"א
כ"ח אדר עשאוהו יום טוב על הבשורה שלא צריך להתבטל מתלמוד תורה, אחר שנגזר עליהם שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו בניהם ושיחללו שבתות.
יהודה בן שמוע וחביריו נטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויים אצלה שיפגינו בלילה ויצעקו בשווקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו, ואמרו: אי שמים (-למען הקב"ה), לא אחיכם ובני אב ואם אחד אנחנו, מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות, וביטלו.
הוצרכו לתקן יום טוב בא' ניסן אף שהוא ראש חודש – לאסור יום שלפניו, ואף שנאסר משום 'לאחריו' של כ"ח (לדעת רבי יוסי שהברייתא כמותו): לאביי – נפקא מיניה בחודש מעובר, שאז כ"ט אסור משום יום שאחר כ"ח ול' אסור משום יום שלפני ר"ח. לרב אשי – לאחריו ולפניו של יום טוב של מגילת תענית (גם לדעת רבי יוסי) אסור רק בתענית אך לא בהספד, וכ"ט אדר כיון שמוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב ואסור גם בהספד. לסתם של גמרא – שאם יבוטל יום טוב של כ"ח יהא אסור כ"ט משום יום שלפני א' ניסן.
ח' ניסן אסור בהספד משום יום טוב של ניצחון קביעות חג השבועות (דף י"ז:) הגם שבין כך אסור משום יום טוב של התמיד – נפקא מיניה אם יתבטל יום טוב של קרבן תמיד מחמת גזירה.
ימים שלפני ואחרי הימים טובים שבמגילת תענית:
לרשב"ג – מותרים בהספד ובתענית.
לרבי מאיר – ימים שאסורים בהספד אסור לפניו ולאחריו מותר, וימים שאסורים רק בתענית מותר לפניו ואחריו.
לרבי יוסי – ימים שאסור בהספד אסור לפניו ולאחריו, ימים שאסורים רק בתענית לפניו אסור לאחריו מותר.
הלכה: לרב – הלכה כרבי יוסי, לשמואל – הלכה כרשב"ג (ובתחילה שלא ידע משיטת רשב"ג – פסק כר' מאיר), לרבי יוחנן – בימים שאסורים בתענית הלכה כר' יוסי שלפניהם אסורים, ובימים האסורים בהספד הלכה כר' מאיר שרק לפניהם אסורים אך לאחריהם מותרים.
י"ב אדר הוא יום טריינוס, שביקש להרוג האחים לולינוס ופפוס בלודקיא, ואמר: יבא אלוקיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל חנניה מישאל ועזריה, ואמרו לו שהם היו צדיקים גמורים ונבוכדנצר היה מלך הגון וראוי לעשות נס על ידו, ואותו רשע הדיוט הוא ואנחנו נתחייבו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים דובים ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעים בנו והורגים אותנו, אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידיך אלא שעתיד להיפרע דמינו מידך, והרגם מיד, ולא זזו משם עד שבאו שני שרים מרומי ופצעו מוחו בגיזרים.
י"ג אדר הוא יום ניקנור שהיה אחד מאפרכי יוונים ובכל יום היה מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תיפול בידי וארמסנה, כשגברה מלכות בית חשמונאי קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים – שפה שהיה מדבר בגאווה וידיו שהיו מניפות על ירושלים תעשה בהם נקמה.
בטלו יום טוריינוס הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה, ומותר בהספד ובתענית, ואפילו שהוא יום לפני ניקנור כיון שביטלו יום טוב של אותו יום כל שכן שלא אוסרים בו תענית משום יום טוב של מחר.
דף י"ח – ע"ב
כפרים המקדימים וקוראים את המגילה בי"א ובי"ב אדר מותר בהספד ותענית בו ביום, אבל בי"ג אסור משום יום ניקנור, וכן אסור בי"ד וט"ו בין לבני המוקפים ובין לבני העיירות.
אין גוזרים תענית על הציבור בראשי חדשים ואם התחילו אין מפסיקים, לרב אחא היינו שהתענו ב' תעניות וראש חודש הוא תענית השלישית מג' התעניות, לרבי אסי – שהתענו כבר תענית אחת.
***************
יום רביעי כ"ז כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף י"ט
דף י"ט – ע"א
פרק סדר תעניות
משנה . סדר תעניות האמור בפרק ב' הוא בזמן שיצאה רביעה ראשונה ושניה ושלישית ולא ירד גשמים, אבל ירד גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו, או צמחו וחזרו ונשתנה, או שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום – מתריעים עליהם מיד, מפני שהיא מכה המביאה לידי בצורת.
זרעו וצמחו ויבשו אין מתריעים, ללשון א' ברש"י משום שלא יועיל, ואפילו עלו בקנה ונתקנו מעט לאחר שנתייבש שלאו מילתא היא, ללשון ב' ברש"י משום שממילא יחזרו ויצמחו אפילו שעלו בקנה ועדיין לא בישלו כל צרכם.
ירדו לצמחים ולא לאילן – כגון שירדו בנחת, לאילן ולא לצמחים – כגון שירדו בכח, לזה ולזה ולא לבורות שיחין ומערות – שלא ירדו הרבה, מתריעים עליהם מיד.
עיר שלא ירדו בה גשמים או שיש בה דבר (ג' מתים בג' ימים בעיר של ה' מאות רגלי) או מפולת, מתענה ומתריע. וסביבותיה – לתנא קמא מתענות ולא מתריעות, לרבי עקיבא מתריעות ולא מתענות.
כל השומעים שיש באיזה מקום שידפון, ירקון, ארבה, חסיל, חיה רעה, חרב – מתריעים עליה כדי שלא תבוא עליהם, מפני שהיא מכה מהלכת.
מעשה שירדו זקנים מירושלים לעריהם וגזרו תענית על שנראה כמלא פי תנור שידפון באשקלון.
גזרו תענית על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, לרבי יוסי לא שאכלו אלא על שנראו ובאו לעיר.
מתריעים בשבת בעננו על עיר שהקיפוה נכרים או נהר, ועל ספינה המטורפת בים, לשמעון התימני אף על הדבר, לרבי יוסי אין מתריעים בשבת אלא צועקים לבני אדם לעזרה (ולפי לשון ב' ברש"י דף י"ד. אין מתפללים בקול רם אלא כל אחד מתפלל בביתו).
מתריעים על כל צרה שלא תבוא על הציבור חוץ מאם ירדו הרבה גשמים ואין צריכים להם וטורח הם לבני אדם כל זמן שאינן מקלקלים התבואות.
אמרו לחוני המעגל שיתפלל שירדו גשמים, אמר שיכניסו תנורי פסחים שלא ימוקו, התפלל ולא ירדו, עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: ריבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפים, אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקונם עד שיצאו מירושלים להר הבית. אמרו לו: כשם שהתפללת שירדו כך תתפלל שילכו, אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטוען. שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל אתה מתחטא לפני המקום ועושה רצונך כבן המתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
היו מתענים וירדו להם גשמים קודם נץ החמה לא ישלימו, לרבי אליעזר – גם אם ירדו קודם חצות לא ישלימו, וכן היה בלוד ואמר להם רבי טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב וכן עשו, ובין הערביים קראו הלל הגדול.
דף י"ט – ע"ב
אין תבואה ואפשר להביא מעיר אחרת דרך נהר בספינה – בצורת היא ולא רעב, ואם אי אפשר להביא אלא ממדינה אחרת – הרי זה רעב. ללשון ב' ברש"י: אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר לכאן או להמתין עד שיגדל הנהר – הרי זו בצורת, אם יבשו כל הנהרות בעיר הרי זה רעב.
סאה בסלע שהוא ביוקר אך מצויה לקנות בכל עת – בצורת, אין מצויה לקנות – אפילו אם ארבעה סאין בסלע הוא רעב. לרבי יוחנן – כן הוא אם אין מעות מצויות להם, שאפילו ארבעה סאין בסלע מתריעים מיד שהוא רעב.
מתריעים על האילנות בימי הפסח באותו מלכות,על בורות שיחין ומערות להשקות זרעים ובהמות בימי סוכות, ואם אין מים לשתות – אפילו קודם לחג מתריעים עליהם בשני חמישי ושני.
אסכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה.
מתריעים על הגובאי אפילו לא נראה אלא קצת שידוע שעתידים לבוא לרוב, לרבי שמעון בן אלעזר אף על החגב.
מתריעים על האילנות בשאר שנים אך לא בשמיטה שהם הפקר, ועל הבורות שיחין ומערות אף בשביעית, לרבי שמעון בן גמליאל אף על האילנות – מפני שיש בהם פרנסה לעניים.
מיום שחרב בית המקדש יורדים הגשמים בקושי, יש שנה שגשמיה – מרובים, מועטים, יורדים בזמנם, לא יורדים בזמנם.
שנה שגשמיה יורדים בזמנם דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו באחד בשבת, שעיסה נאפית ונאכלת כתיקונה, אין גשמיה יורדים בזמנם דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת שאין העיסה נאפת ונאכלת כתיקנה.
שנה שגשמיה מרובים דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אחת, שנשתייר ברחיים מה שטוחנות מן הכור כמו שנשתייר מן הקב, כך הארץ בולעת מן הגשמים מן המיעוט כמו שבולעת מן הרוב, גשמיה מועטים דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו מעט מעט.
בזמן שגשמיה מרובים דומה לאדם שמגבל טיט, אם יש לו מים רבים מים אינם כלים והטיט מגובל יפה, מים מועטים מים כלים והטיט אינו מתגבל יפה.
***************
יום חמישי כ"ח כסלו תשפ"ב
מסכת תענית דף כ'
דף כ' – ע"א
נקדימון בן גוריון לוה מהגמון אחד שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, וקבע לו זמן שיחזיר או המים או שתים עשרה ככרי כסף, כשהגיע זמן הפירעון – בשחרית ותבעו שלח לו עדיין יש לי זמן, וכן בצהריים ובמנחה, לגלג האדון שאחר שכל השנה כולה לא ירדו גשמים – עכשיו ירדו ? ! ונכנס בשמחתו לבית המרחץ, ונקדימון נכנס בעצב לבית המקדש נתעטף ועמד בתפילה, ואמר לפני ה': 'ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך שיהיו מים מצויים לעולי רגלים'. מיד ירדו גשמים ונתמלאו והותירו. בעודו יוצא מבית המקדש יצא האדון מבית המרחץ, ותבעו נקדימון דמי המים שהותיר, השיבו, יודע אני שהרעיש השם יתברך עולמו בשבילך אלא כבר שקעה חמה ועבר הזמן שקבענו. נכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפילה, ואמר: 'ריבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך', מיד נתפזר העבים וזרחה החמה.
נקדימון היה שמו 'בוני' אלא נקרא נקדימון שנקדרה (זרחה בין העננים) החמה בעבורו.
שלשה נקדמה החמה בעבורם – משה במלחמת סיחון, יהושע במלחמת האמורי, נקדימון בן גוריון.
'והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר' – שתיהם לקללה שגם אותה שימטיר עליה – ימטיר רוב גשמים המקלקלים את התבואה.
'הייתה ירושלים לנדה ביניהם' – לברכה, כנידה שיש לה היתר.
'הייתה כאלמנה' – לברכה, שלא אלמנה ממש, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה.
'וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים' – לברכה, שמחמת שבזויים ישראל בעיניהם לא יעמידו מהם מוכסים וסרדיוטים (השנואים על העם).
'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא' – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכתו של בלעם הרשע.
אחיה השילוני קילל ישראל ואמר 'והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים', והוא לברכה – שהקנה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים, ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אינם מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהם, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו, וזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים.
בלעם הרשע בירך ישראל 'כארזים' – והארז אינו עומד במקום מים (ומה שכתוב 'כארזים עלי מים' – המלאך השיבו כן), ואין גזעו מחליף, ואין שרשיו מרובים, ורוח דרומית עוקרת אותו והופכת על פניו.
לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספרי תורה תפילין ומזוזות.
דף כ' – ע"ב
רבי אלעזר ברבי היה שמח ביותר והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד הרבה תורה, נזדמן לו בדרכו מבית רבו אדם שהיה מכוער ביותר (יש גורסים שזה היה אליהו זכור לטוב שנתכוון להוכיח), ואמר לו 'שלום עליך רבי', ולא החזיר לו אלא אמר לו: 'ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערים כמותך'. השיבו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית', כיון שהבין שפגע בו השתטח לפניו שימחול לו, אמר לו: 'איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית' היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו, יצאו בני עירו לקראתו ואמרו 'שלום עליך רבי רבי מורי מורי. אמר להם אותו האיש אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל, וסיפר להם המעשה, וביקשוהו שימחול לו משום שהוא גדול בתורה, ומחל בשבילם, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה וכו'.
עיר שיש בו מפולת מתריעים דווקא כשנפלו חומות בריאות ולא רעועות, ושאינם ראויות ליפול – שלא נפלו מחמת גובהם או מחמת שעומדות על שפת הנהר.
כותל רעוע היה בנהרדעא שלא היו רב ושמואל עוברים על ידו אפילו שעמד כבר י"ג שנים, חוץ מפעם אחת שאמר שמואל לרב עכשיו אין צריך לפחד משום שרב אדא בר אהבה עמהם ויש לו הרבה זכויות.
לרב הונא היה יין בבית רעוע ורצה לפנותו, הכניס את רב אדא בר אהבה לתוכו והאריך עמו בדברי תורה עד שהוציא כל היין ואחר כך יצאו ונפל הבית, והקפיד רב אדא בר אהבה משום שסובר שאין לעמוד במקום סכנה על סמך שיעשו לו נס – שמא לא יעשו לו נס, ואם עושים לו נס – מנכים לו מזכויותיו. כמו שאמר יעקב 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת' – הוקטנו ונתמעטו זכותי מחמת החסדים שעשית עמדי.
רב אדא בר אהבה אמר על עצמו שהאריך ימים – משום שמעולם לא הקפיד בתוך ביתו, ולא צעד בפני מי שגדול ממנו, ולא הרהר בדברי תורה במבואות המטונפות, ולא הלך ארבע אמות בלי תורה ותפילין, ולא ישן בבית המדרש שינת קבע או עראי, ולא שש בתקלת חביריו, ולא קרא לחבירו בכינוי שמו ויש אומרים שלא קראו בכינוי משפחתו.
רב הונא בזקנותו היו מוציאים אותו ביום המעונן במרכבה של זהב, והיה מסייר בכל העיר, וסותר כל כותל רעוע, והיה חוזר לבנותו משלו אם לא היה אפשר לבעליו לבנותו.
רב הונא היה שולח שליח לשוק לפני שבת לקנות הירקות שלא נמכרו, והשליכם לנהר, שאם ישתייר בידם ימנעו להביא בשבת הבאה, ולא נתנם לעניים – שלא יסמכו עליו ולפעמים לא ישתייר ולא יהיו להם ירקות לשבת, גם לא האכיל לבהמות – משום שאין מאכילים מאכל אדם לבהמה (משום שנראה כבועט בטובה שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולם.או משום שחסה תורה על ממונם של ישראל, אך כשזרק בנהר עולים במקום אחר ובני אדם מוציאים אותם ואוכלים).
רב הונא כשהיה לו תרופה היה ממלא ממנה כד ותולה אותה על פתחו לכל מי שצריך, ויש אומרים שהיה תולה שם מים לכל מי שצריך לנטילת ידיים ולא יסתכן מהשדים המזיקים למי שלא נוטל ידיו לסעודה.
רב הונא כשהלך לאכול היה מזמין לכל מי שצריך שיבא לאכול. רבא אמר שיכול לקיים כל מעשיו הטובים של רב הונא חוץ מזו, משום שבמחוזא יש הרבה עניים ויאכלו כל נכסיו.
***************