לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון א' טבת תשפ"ב
מסכת תענית דף כ"ג
דף כ"ג – ע"א
'ונתתי גשמיכם בעתם' – לא שתויה יותר מדאי, שגשמים מרובים מטשטשים את הארץ ואינה מוציא פירות, ולא צמאה, אלא בינונית.
'בעתם' – בלילי רביעיות ובלילי שבתות, שאין טורח לבני אדם שאין הולכים אז בדרכים.
בימי שמעון בן שטח ירדו גשמים בלילי רביעיות ולילי שבתות, והיה די בגשמים של שתי לילות עד שנעשו חיטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב, וצררו מהם דוגמה לדורות להודיע כמה החטא גורם, כמו שנאמר 'עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם'.
בימי הורדוס היו עוסקים בבנין בית המקדש והיו יורדים גשמים בלילה, למחר זרחה החמה ויצאו למלאכתם, וידעו שמלאכת שמים בידיהם.
הוספות למעשה חוני המעגל (המובא במשנה לעיל דף י"ט.)
המעשה היה כשיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, כשהתחילו גשמים מנטפים אמרו לו תלמידיו כמדומים שאין הגשמים יורדים אלא להתיר שבועתך.
כשירדו בזעף עד שכל טיפה כמלא פי חבית, ושיערו שלא היתה טיפה פחותה מלוג, אמרו לו תלמידיו כמדומים שאין גשמים יורדים אלא לאבד העולם.
אחר שעלו כל העם להר הביתמפני הגשמים, אמר לו רבי: כשם שהתפללת שירדו כך התפלל שילכו. השיב לו: כך מקובלני, שאין מתפללים על רוב הטובה, אלא הביאו לי פר לשלמים לסמוך ולהתוודות עליו, ואמר: ריבונו של עולם, עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינם יכולים לעמוד לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות… יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריווח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזר העבים וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו כמהין ופטריות.
שמעון בן שטחאמר – אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, על מה שאמר לקדוש ברוך הוא לא כך שאלתי. ועוד ששם שמים נתחלל על ידיך בשבועה שנשבעת שאין אתה זז עד שירדו גשמים, ושמא נגזרה גזירה כבימי אליהו שנשבע שלא ירדו גשמים. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום כבן המתחטא על אביו, ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורימונים.
שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל – 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכך נגה אור', אתה גזרת למטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך למעלה, דור שהיה אבל מרוב צער הארת בתפילתך.
'כי השפילו ותאמר גוה' – דור שהיה שפל, הגבהתו בתפילתך.
'ושח עינים ויושיע' – דור ששח בעוונו, הושעתו בתפילתך.
'ימלט אי נקי' – דור שלא היה נקי, מלטתו בתפילתך.
'ונמלט בבור כפיך' – מלטתו במעשה ידיך הברורין.
מעשה בחוני המעגל שישן שבעים שנה
'שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים' – חוני המעגל היה מצטער כל ימיו: מי איכא דניים שבעים שנה.
ראה אחד נוטע אילן של חרובים שאינו טוען פירות עד שבעים שנה, באומרו שיאכל ממנו בנו כשם שאביו נטע בשבילו.
נרדם ועלה סביבותיוסלע שכיסהו מעיני אדם, וישן שבעים שנה.
קם וראה בן בנו של הנוטע מלקט פירותיו, והוכיח לו שאפשר לישן שבעים שנה, ראה חמורו שנולד ממנה ולדי ולדות, הלך לביתו ומצא את נכדו שלא האמין שהוא חוני המעגל.
הלך לבית המדרש ושמע שהחכמים אומרים מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנו בחייו של חוני המעגל שהיה מפרק כל קושיא, ולא האמינו שהוא זה, ולא כיבדו כראוי.
היה לו חלישות הדעת וביקש רחמים ומת, והיינו או חברותא או מיתותא – שאם אין חבריו של אדם נוהגים בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות.
מעשה דאבא חלקיה בר בריה דחוני המעגל
כשהיו צריכים מטר היו החכמים שולחים לו לבקש רחמים, והיה מטר.
פעם אחת שלחו אליו זוג של חכמים ומצאוהו עודר בשדה, נתנו לו שלום ולא החזיר להם / בערב כשהלך לביתו נשא עצים על כתיפו ובגדו על כתיפו השני / כל הדרך לא נעל נעליו רק כשהיה צריך לעבור במים / כשעבר דרך מיני סנה הרים את בגדיו / כשהגיע לעיר יצאה אשתו כנגדו מקושטת / כשעלה לביתו עלתה אשתו קודם / כשישב לאכול לא כיבד את חכמים שיאכלו עמו / נתן לבנו גדול פרוסה אחת מהלחם ולקטן שני פרוסות / אמר לאשתו יודע אני שהחכמים באו שאבקש על המטר, נעלה לעלייה ונבקש רחמים ולא נחזיק טובה לנפשנו, ועלו / כל אחד עמד בזווית אחרת, ובאו עננים קודם מזווית אשתו / כשירד אמרו לו שבאו לבקש על מטר, אמר להם ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה / אמרו לו יודעים אנו שהמטר בא מחמתך / רצו לדעת טעם הדברים התמוהים שראו, והסביר להם / לא החזיר להם שלום כדי שלא להתבטל ממלאכה, ששכיר יום היה / לא הניח טליתו תחת משא העצים – ששאלה להתעטף בה ולא לישא עליה משאות שתקרע מהקוצים / נעל מנעליו במים – שאי אפשר לראות אם יש שם נחש / הרים בגדיו – שלהיזק הגוף יש רפואה ולא להיזק הבגדים / אשתו יצאה מקושטת – שלא יתן עיניו באשה אחרת / היא נכנסה ראשונה – שלא ידע אם כשרים הם או פרוצים / לא נתן לחכמים לאכול – שלא היה לו מספיק, ובין כך לא היו אוכלים, והיו מחזיקים לו טובה בחינם / נתן לבן הקטן שתים – משום שנמצא כל היום בבית הכנסת לפני רבו / עננים באו קודם בזווית אשתו – שמצויה בבית לתת לחם לעניים, וגם מקרבת הנאה לעניים יותר ממנו, שהיא נותנת לחם והוא נותן מעות, או משום שהיו בורים ועמי הארץ בשכנותם והוא ביקש רחמים שימותו והיא ביקשה רחמים שישובו בתשובה, וכן היה.
חנן הנחבא בן בתו של חוני המעגל כשהיה העולם צריך מטר היו חכמים שולחים אליו ינוקי דבי רב להמריך לבו שיכווין בתפילתו, והיו אוחזים בשולי בגדיו ואומרים לו אבא אבא תן לנו מטר, אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם עשה בשביל אלו שאין מכירים בין אבא בשמים הנותן מטר לאבא שאינו נותן מטר. וקרו ליה חנן הנחבא – שהיה מחביא את עצמו מרוב ענוה כשהיו צריכים רחמים על המים (וי"ג מפני שהיה צנוע בבית הכסא).
רבי זריקאאמר דחסידי בבל כשהיו מתפללים על מטר היו מפרסמים את הדבר ושל ארץ ישראל צנועים ולא מודיעים שבא המטר בשבילם.
רב הונא ורב חסדא היו מאספים הקהל להתפלל על הגשם, ור' יונה אביו של רב מני היה מבקש מבני ביתו שק כדי לקנות דגן, כשיצא נכנס למקום צנוע ועמוק שנאמר 'ממעמקים קראתיך ה", והתכסה בשק וביקש רחמים, ובא מטר, כשחזר לביתו ושאלוהו אם הביא דגן אמר הואיל ובא הגשם יהיה שובע ולא רצה לקנות בשעה שהיה יוקר.
רבי מני בן ר' יונה היו דבי נשיאה מצערים אותו, השתטח על קבר אביו וביקש רחמים, כשעברו בי נשיאה על מערת אביו נדבקו רגלי סוסיהם בקרקע ולא יכלו לזוז עד שקיבלו על עצמו שלא לצער את בנו.
רבי יצחק בן אלישיב אמר לרבי מני שעשירי בית חמיו מצערים אותו, אמר שיענו וכך היה, כשדחקו אותו ליתן להם פרנסה חזר ואמר שיעשירו וכך היה, כשאמר לו שאין אשתו מקובלת עליו אמר תתייפי חנה ונתייפת, כשהתגאתה עליו אמר תחזור חנה לשחרוריתה וחזרה. שני תלמידים בקשו שיבקש עליהם רחמים שיחכמו הרבה, אמר בעבר היה בידי שכל מה שאני מבקש היו נותנים לי אבל עכשיו אין תפלתי מקובלת כל כך.
***************
יום שני ב' טבת תשפ"ב
מסכת תענית דף כ"ד
דף כ"ד – ע"א
מעשה דרבי יוסי דמן יוקרת:
רבי יוסי בר אבין היה לומד לפניו / הניחו ובא לפני רב אשי / שמע שלומד השולה דג מן הים בשבת כיון שיבש בו כסלע אפילו שמפרכס, והחזירו למים – חייב משום נטילת נשמה / אמר לו רבי יוסי בר אבין שיוסיף שזה דווקא כשיבש בין סנפיריו שאז ודאי לא חי / שאלו רב אשי מדוע אינו אומר זאת בשם אומרו – רבי יוסי בר אבין / השיבו: אני הוא / שאלו רב אשי מדוע עזב את ר' יוסי דמן יוקרת / השיבו: אם אינו מרחם על בנו ובתו ירחם עלי / לר' יוסי דמן יוקרת היו שכירי יום שעבדו בשדה ואיחר ליתן להם לחם ואמרו לבנו שהם רעבים / היו יושבים תחת עץ של תאנים, אמר הבן: תאנה תאנה הוציאי פירותיך ויאכלו פועלי אבא, יצאו תאנים ואכלום / בינתיים הגיע אביו ואמר שלא יחשדוהו על שאיחר מזונותיהם כיון שהיה טרוד בדבר מצוה / אמרו לו: ה' ישביעך כדרך שהשביענו בנך, וסיפרו לו המעשה / אמר לבנו: אתה הטרחת את קונך להוציא תאנה פירות שלא בזמנה יאסף שלא בזמנו / היתה לו בת בעלת יופי, וראה שאדם אחד סותר גדר עצים כדי להסתכל בה דרך הנקב / אמר לבתו: הואיל ואת מצערת הבריות חזרי לעפרך ואל יכשלו בך בני אדם / היה לו חמור שהיה משכירו והיה חוזר כל יום מעצמו עם דמי השכירות עליו, ואם פיחתו או הותירו לא הלך / פעם אחת שכחו עליו זוג שלסנדלים ולא הלך עד שנטלו.
אלעזר איש בירתא כשראו אותו גבאי צדקה היו מתחבאים ממנו, שהיה נותן כל מה שיש לו / פעם אחת הלך לשוק לקנות נדוניה לבתו, והתחבאו ממנו גבאי צדקה, רץ אחריהם והשביעם שיאמרו במה עוסקים / אמרו לו שמחתנים יתום ליתומה / אמר: בשבועה שהם קודמים לבתי / נתן להם הכל חוץ מזוז אחד, וקנה בו חטים וזרקם לאוצרו / כששאלה אשתו את בתו מה הביא אביה, השיבה שמה שהביא זרק לאוצר / התרחש נס והתרבו החיטים מאוד עד שלא הצליחה אשתו לפתוח דלת האוצר, ובצבצו החיטים מתחת מפתן הדלת / אמרה לו בתו: בא וראה מה עשה לך אוהבך / אמר: בשבועה שהם הקדש עליך, ואין לך בהם אלא כאחד מעניי ישראל, לפי שלא רצה ליהנות ממעשה נסים.
רבי יהודה נשיאה בנו של רבן גמליאל בן רבי גזר תענית וביקש רחמים ולא בא גשם, אמר מה גדול ההבדל בין שמואל הרמתי לביני, שבשבילו ירדו גשמים ועכשיו הטילו עלי כל ישראל להתפלל עליהם ואיני נענה, אוי לו לדור שכך תקוע, או לו למי שעלתה בימיו כך, חלש דעתו וירד גשם.
דבי נשיאה גזרו תענית ולא הודיעו לרבי יוחנן וריש לקיש מבעוד יום רק בבוקר של תענית, אמר ריש לקיש לרבי יוחנן: הרי לא קבלנו עלינו התענית מבעוד יום, השיבו רבי יוחנן: אנו נגררים אחר בי נשיאה.
דבי נשיאה גזרו תענית ולא בא גשם, תנא להו אושעיא צעיר הישיבה: 'והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' – כלה שעיניה יפות כל גופה אינה צריכה בדיקה, עיניה טרוטות כל גופה צריכה בדיקה, וגם כאן עיני [מנהיגי] העדה רשעים לכך אין משגיחים בהם מן השמים. ציערו עבדיהם, עד שאמרו להם בני העיר שגם אותנו הוא מחרף ומגדף וכיון שראינו שכל דבריו הם לשם שמים שוב לא אמרנו לו שום דבר – כן תעשו גם אתם.
רבי גזר תענית ולא בא גשם, ירד אילפא וי"א רבי אילפי לפני התיבה, אמר משיב הרוח – נשבה הרוח, מוריד הגשם – ירד גשם. שאלו רבי: מה מעשיך, השיבו שדר בכפר עני ביותר שאין להם יין לקידוש ולהבדלה, והוא טורח לקנות יין להוציאם ידי חובתם.
רב הזדמן למקום שהיתה בו בצורת וגזר תענית ולא בא גשם, ירד שליח ציבור לפני התיבה אמר משיב הרוח – נשבה הרוח, מוריד הגשם – ירד גשם. שאלו רב: מה מעשיך, השיבו שהוא מלמד דרדקי, ומלמד לבני עניים כבני עשירים, ומי שאין לו אפשרות לשלם אינו לוקח ממנו תשלום, וילד שאיננו רוצה ללמוד הוא משחדו עם דגים שיש לו במחילותיו ומפייסו עד שלומד.
רב נחמן גזר תענית וביקש רחמים ולא בא גשם, אמר שיקחו את נחמן וישליכו מראש החומה לארץ, חלש דעתו וירד גשם.
דף כ"ד – ע"ב
רבא גזר תענית וביקש רחמים ולא בא גשם, אמרו לו: הלא כשגזר רב יהודה תענית ירד גשם, השיבם: אם משום תורה שהיה בזמנו – אנחנו עדיפים ממנו, שבזמנו למדו אלא בסדר נזיקין, ואנו לומדים כל ששה סדרים, וכשהגיע למשנה בעוקצין אמר שיש בה עומק גדול כהוויות רב ושמואל ולא היה בהיר לו, ובעירנו יש י"ג ישיבות הלומדים מסכת עוקצין, ורב יהודה כיון שהסיר נעל אחת משום עינוי התענית כבר בא מטר, ואני צווח כל היום ואין שומעים לי. ואם משום מעשים שאינני הגון כמותו – אם ראה בי אחד דבר שאינו הגון שיאמר לי, אלא הדור אשם בכך שאין מתקבלות תפילות גדולי הדור.
רב יהודה ראה שני בני אדם זורקים לחםזה לזה, אמר שמע מינה שיש שובע בעולם / נתן עיניו ונעשה רעב / אמרו החכמים לשמשו רב כהנא בנו של רב נחוניא שיכוונו לצאת בפתח בסמוך לשוק / ראה חבורת בני אדם עומדים לקנות מכלי מלא תמרים או פסולת של תמרים / אמר שמע מינה שיש רעב / אמר למשמש להוריד נעליו מעליו, וכשהוריד נעל אחת ירד מטר / בא אליהו ואמר שהקדוש ברוך הוא אמר שאם יוריד את הנעל השניה יחריב את העולם / רב מרי ברה דבת שמואל ראה באותו יום מלאכים בדמות מלחים ממלאים חול בספינות ונהפך לסולת / אמר להם שלא יקנו שמעשה ניסים הם / למחרת הגיעו ספינות חטים ממקום אחר.
רבא נקלע להגרוניא, גזר תענית ולא בא גשם, וציווה ללון בתענית, למחר אמר מי שחלם שיגיד, אמר ר' אלעזר מהגרוניא: קורא הייתי בחלום שלם טב לרב טב מטיב לעמיה, אמר שמע מינה שעת רצון היא, ביקש רחמים ובא מטר.
בבית דינו של רבא הלקובועל כותית, ומת / רצה שבור מלכא לצער את רבא / אמרה לו אמו שלא יהא לו עסק עם היהודים שכל מה שמבקשים מאדונם נותן להם, כגון מטר / השיבה שמה שיורד המטר הוא משום שזמנו הוא ואף אם לא ביקשו היה יורד, אלא נראה אם ירד כשיבקשו כעת בתמוז שאינו זמן מטר / מריבון טב דמטוביה שלחה אמו לרבא שיכווין דעתו ויבקש רחמים שיבוא מטר, ביקש ולא בא מטר / אמר: ריבונו של עולם, אלוקים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימי קדם שהיית מפליא להם נסים אבל אנו בעיננו לא ראינו / ירד מטר עד שקלחו מים מן המרזבות ושטפו בחוצות לנהר חידקל / ראה אביו בחלום ואמר לו: מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי, אל תשכב במיטתך הלילה / למחר מצא על מיטתו סימני סכין של שדים.
רב פפא גזר תענית, חלש לבו וטעם, לאחר כך ביקש רחמים ולא בא מטר, אמר לו רב נחמן שאם יטעום שוב יבא גשם, נתבייש רב פפא וחלש דעתו וירד גשם.
רבי חנינא בן דוסא היה הולך בדרך ובא מטר, אמר: ריבונו של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, הפסיק המטר, כשהגיע לביתו אמר: ריבונו של עולם כל העולם בצער וחנינא בנחת, ובא מטר. אמר רב יוסף, מה תועלת בתפילת כהן גדול ביום הכיפורים שלא יכנסו לפניך תפלת עוברי דרכים, שהרי רבי חנינא מבטלה.
תפילה קצרה של כהן גדול ביום הכיפוריםבבית החיצון: יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו שתהא השנה הזו אם שחונה [-חמה] תהא גשומה וטלולה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. לרב יהודה היה מסיים: לא יעדי עביד שולטן מבית יהודה, ואל יהיו עמך ישראל צריכים להתפרנס זה מזה ולאלעם אחר.
בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, שמחוסר לחם היה מאכלו כל השבוע חרובים.
***************
יום שלישי ג' טבת תשפ"ב
מסכת תענית דף כ"ה
דף כ"ה – ע"א
אשתו של רבי חנינא בן דוסאהיתה רגילה להסיק התנור בכל ערב שבת ונתנה בו דבר המעלה עשן שלא תתבייש מפני שכנותיה האופות לכבוד שבת כאשר אין לה כלום לאפות / שכינה רעה שידעה שאין לה כלום נכנסה לביתה, והתביישה ונכנסה לחדר חשוך / קרה נס וראתה השכינה שהתנור מלא לחם והעריבה מלאה עיסה / קראה לה שתביא מרדה להוציא הלחם שנשרף, והשיבה שאכן לשם כך נכנסה לחדר להביא מרדה / ובאמת זו היתה כוונתה שבטוחה הייתה שיארע לה נס שהיתה מלומדת בכך.
אשתו של רבי חנינא בן דוסאאמרה לו עד אימתי נצטער כך בעוני / ביקש רחמים ויצאה מלמעלה זהב של ג' רגלים והוא אוכל על שולחן של ב' רגלים / אמר לאשתו האם נוח לך שכך יהיה לעתיד לבא / ביקש רחמים ונטלו ממנו את הרגל / נס האחרון גדול מן הראשון, שלמדנו שמשמים נותנים ואין לוקחים אחר שנתנו.
רבי חנינא בן דוסא ראה שבתו עצובה בערב שבת מחמת שהדליקה נרות שבת בחומץ במקום בשמן, והרגיעה שמי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק, וכך היה שדלק כל היום עד שהדליקו ממנו נר להבדלה.
לרבי חנינא בן דוסאהיו עיזים, ובאו שכניו בטענה שהם מפסידים שדותיהם, השיבם שאם הם מפסידים יאכלום דובים, ואם לא – תבוא כל עז בערב עם דוב בקרניה, וכן היה שחזרה כל אחת עם דב.
'איכו' שכנתו של רבי חנינא בן דוסא בנתה בית, והקורות לא הגיעו מכותל לכותל, ואמר רבי חנינא: איכו יאריכו קורותייך, והתארך עד שבלטו אמה לכל צד, וי"א שנדבקו להם חתיכות קטנות בקצוות. פלימו סיפר שראה הבית והיו הקורות בולטות אמה מכל צד, ואמרו לו בית זה קירה רבי חנינא בן דוסא.
העיזים שהיו לרבי חנינא בן דוסאלא היו שלו, שהיה עני, וגם אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל / אלא אדם אחד עבר סמוך לביתו ושכח שם תרנגולים / הכניסם רבי חנינא לביתו ואמר לאשתו שלא לאכול הביצים / רבו הביצים והתרנגולים וציערו אותו / מכרם וקנה בדמיהם עיזים / פעם שמע שאדם אומר לחבירו כאן הנחתי תרנגולים / ביקש ממנו סימן והשיב לו העיזים.
רבי אלעזר בן פדת היה עני והקיז דם ולא היה לו מה לטעום אלא צלע של שום ונתעלף ונרדם / הלכו חכמים לבקרו וראהו בוכה ומחייך וניצוצות של אש יוצאים ממצחו / כשהתעורר אמר שהשם יתברך היה יושב עמו ושאלתיו עד מתי אצטער בעולם הזה, והשיבו: אלעזר בני האם נוח לך שאחריב את העולם ואפשר שתיוולד בשעה שמזונות בעולם / אמר אפילו אם כולי האי רק ספק אם יהיה לו מזונות / שאל לקדוש ברוך הוא: האם ימי חיי שחייתי הם רבים ממה שעתיד אני לחיות והשיבו הקדוש ברוך הוא שכן (ולכן בכה), אמר אם כן איני רוצה / אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשכר זה אתן לך י"ג נהרות של שמן אפרסמון טהורים שתתענג בהם (ולכן חייך) / אמר לו: וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים, אמר לו: ולחברך מה אתן / אמר לו: מבקש אני ממי שאין לו / הכהו המלאך באצבע צרדא עם הגודל והכה בציפורן האצבע על מצחו (ומזה יצאו ניצוצות האש) ואמר הקדוש ברוך הוא בחדווה: אלעזר ברי גירי בך גירי (הכיתי בך בחיצי).
רב חמא בר חנינא גזר תענית ולא ירד גשם, אמרו לו שרבי יהושע בן לוי גזר תענית ובא גשם / אמר להם הוא איש אחד ואני איש אחד והוא עדיף ממני / אמר להם שיקראו לר' יהושע בן לוי ונכווין דעתנו אפשר שישברו הציבור את לבם / ועשו כן ועדיין לא בא גשם / אמר להם: מקבלים אתם עליכם ומסכימים לדעת אחד שיבא מטר בשבילנו, אמרו הן / אמר: רקיע רקיע תכסה פניך, ולא כיסה / אמר: כמה עזים פני רקיע דלא מכסף מן הציבור, והתכסה ובא מטר.
לוי גזר תענית ולא בא גשם, אמר לפניו: ריבונו של עולם עלית במרום ואין אתה מרחם על בניך, ובא גשם, ומחמת שהטיח דברים כלפי מעלה נענש ונעשה חיגר.
לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי לוי נעשה חיגר .
לוי הראה לרביאיך עושים 'קידה' – שנועץ שני גודלין בארץ ושוחה ונושק את הרצפה, ובאופן זה נעשה חיגר כעונש על חטא הנ"ל.
רבי חייא בר לולייני שמע עננים האומרים נלך וניתן מים בעמון ומואב, אמר: ריבונו של עולם, כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל אומות העולם ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר, תן אותו כאן, וכן היה.
דף כ"ה – ע"ב
'צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה' – כתמר שעושה פירות כך לצדיק יש שכר לעתיד, כארז – שגזעו מחליף כך הצדיק קם בתחיית המתים.
הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביהו מן הקרקע טפח וקוצץ, שכך חוזר וצומח ועל דעת כן מכר לו, בסדן השקמה שכבר הזקין וכבר נקצץ – שני טפחים, בבתולת השקמה שלא נקצצה מעולם – ג' טפחים, בקנים ובגפנים – קוצץ מקשר התחתון ולמעלה, בדקלים – חופר למטה ומשריש לפי שבין כך אין גזעו מחליף, בארזים – יש מין שאין גזעו מחליף ודינו כדקל, ושאר מינים גזעו מחליף, שעשרה מיני ארזים יש.
מעשה ברבי אליעזר שגזר י"ג תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים, בתענית האחרונה התחילו העם לצאת מבית הכנסת, אמר להם: תקנתם קברים לעצמכם? שאין לכם אלא לקבור עצמכם מפני הרעב, וגעו כל העם בבכי וירדו גשמים.
מעשה ברבי אלעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא ואמר: אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה, למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. היו מרננים החכמים אחר רבי אלעזר, יצאה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו.
ירדו גשמים מפסיקים הציבור להתענות, לרבי מאיר – אם חדרו הגשמים בעומק הקרקע ומילאו שורת מענה המחרישה. לחכמים – בארץ יבשה טפח, בבינונית טפחיים, בחרושה ג' טפחים, שאפילו גשמים מועטים נכנסים בה טפח או טפחיים.
כל טפח של גשמים הנכנסים לארץ התהום מתגבר כנגדו ג' טפחים, ובקרקע חרושה ב' טפחים.
כשמנסכים המים בחג תהום אומר לחבירו אבע (לשון 'נחל נובע') מימיך, קול שני ריעים (ניסוך המים ויין) אני שומע – שנאמר 'תהום אל תהום קורא לקול צינורך'.
רבה אמר שראה מלאך 'רידיא' הממונה על הגשמים, ודומה לעגל, ונראה שפתותיו כשוחק בכל שעה, ועומד בין תהום העליון – הרקיע, לתהום התחתון – האוקיינוס, לתהום העליון אומר חשור מימיך, לתהום התחתון אומר אבע מימיך.
היו מתענים וירדו גשמים: לרבי מאיר – ירדו קודם הנץ לא ישלימו, כיון שעדיין לא חלה עליהם התענית, לאחר הנץ ישלימו. לרבי יהודה (וכן סוברים ר"א ור"ט במשנה דף י"ט.) – קודם חצות לא ישלימו, שעדיין לא הגיע זמן הסעודה, לאחר חצות ישלימו. לרבי יוסי – קודם ט' שעות לא ישלימו, שעדיין לא הגיע זמן סעודת בני מלכים, מט' שעות ולמעלה ישלימו, שאין לך אדם בעולם שאין תענית חלה עליו מתשע שעות ואילך, ופסק רבי אמי כרבי יהודה.
שמואל הקטן גזר תענית וירדו גשמים קודם הנץ החמה, סברו העם שבח ציבור הוא, אמר להם שמואל שדומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אמר רבו תנו לו ואל אשמע קולו. ופעם אחרת גזר תענית וירדו גשמים לאחר שקיעת החמה בסיום התענית, כסבורים העם לומר שבחו של ציבור הוא, אמר להם שמואל לא שבח של ציבור הוא, שדומה לעבד שמבקש פרס מאדונו, ואמר האדון המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ולאחר כן תנו לו, ושבחו של ציבור הוא שכשאומרים משיב הרוח – נושבת הרוח, מוריד הגשם – יורד גשם.
מעשה שגזרו תענית בלודוירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם רבי טרפון: צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, וכן עשו, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול, ולא אמרו קודם שאכלו, שאין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלאה, שנאמר בו 'נותן לחם לכל בשר'. ובמקום ששכיחה שכרות ואם יאכלו קודם יפשעו ולא יאמרו הלל – אומרים הלל ואחריו אוכלים.
***************