לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ד' טבת תשפ"ב

מסכת תענית דף כ"ו

דף כ"ו – ע"א

פרק שלישי – בשלשה פרקים

משנה . נשיאת כפים –

לרבי מאיר – שלושה פעמים בשנה נושאים כפיים בכל התפילות: בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים, ויש מהם בארבע תפילות – ביום הכיפורים, שחרית מוסף מנחה ונעילה. ומה שאין נושאים כפיהם כל יום במנחה משום ששכיח שכרות ושתוי יין אסור לישא את כפיו, מה שאין כן בשעה שמתענים.

 לרבי יהודה – אין נושאים כפיהם אלא שחרית ומוסף שבכל יום שלא שכיח בהם שכרות, מה שאין כן מנחה ונעילה גזרו בהם רבנן אפילו ביום התענית.

 לרבי יוסי – נושאים כפיהם בשחרית מוסף ונעילה, אבל לא במנחה כיון שבכל יום שייך בו שכרות גזרו.

פסק ההלכה בדין נשיאת כפים – לרב יהודה אמר רב הלכה כרבי מאיר, ודרשינן כמותו. לרבא – מנהג כרבי מאיר, ולא דרשינן כך אך מורים כן. לרבי יוחנן – נהגו העם כרבי מאיר, ולא מורים כך, אלא אי עביד לא מהדרינן. לרב נחמן – הלכה כרבי יוסי שבמנחה אין נשיאת כפים אלא בנעילה, וכן היא מסקנת הגמרא, ועכשיו נהגו שנשיאות כפים גם במנחה כיון שמאריכים בה עד שקיעת החמה ודומה לנעילה.

'צו את בני ישראל… את קרבני לחמי… תשמרו…' – התמיד בא מהשקלים של כל ישראל, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו ? התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות מעמדות הקבועים בירושלים להיות במקום כל ישראל.

היו כ"ד משמרות של כהנים לוים וישראלים, הגיע זמן המשמר – הכהנים והלווים עולים לירושלים, הישראלים – הדרים בירושלים היו עומדים על קרבן אחיהם, והשאר היו מתאספים בעריהם, ומתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ומתענים.

ישראל שבאותו משמר המתכנסים בעריהם מוציאים ס"תביום תענית, וקוראים בכל יום במעשה בראשית לכל הפחות תשעה פסוקים, ביום ראשון – בראשית, ויהי רקיע, ביום שני – חוזרים וקוראים יהי רקיע, ויקוו המים, ביום שלישי – יקוו המים, ויהי מאורות, ביום רביעי – יהי מאורות, וישרצו המים, ותוצא הארץ, ביום שישי – ותוצא הארץ, ויכולו השמים.

פרשה גדולה שבפרשיות מעשה בראשית קוראים אותה בשנים וקטנה ביחיד.

אנשי מעמד היו מתענים ארבע ימים בשבוע מיום שני עד חמישי, ולא בערב שבת – מפני כבוד השבת, ולא ביום ראשון – כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וימותו.

בשחרית ומוסף קוראים הקריאה שבפרשת בראשיתמתוך ספר תורה, ובמנחה קוראים אותה בציבור כקוראים את שמע.

במנחה של ערב שבת לא היו נכנסים לבית הכנסת מפני כבוד השבת.

יום שיש בו הלל – לא היה מעמד בירושלים בשחרית, יום שיש בו קרבן מוסף – בתחילה סבר רבי עקיבא שאין בנעילה, ויום שיש בו קרבן עצים אין במנחה, אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה – קרבן מוסף אין במנחה, קרבן עצים אין בנעילה, וחזר רבי עקיבא לשנות כך.

זמני קרבן עצים – שהתנדבו העם להביא עצים למערכה, וקבעו ליום טוב:

א' ניסן – בני ארח בן יהודה,

כ' תמוז – בני דוד בן יהודה,

ה' אב – בני פרעוש בן יהודה,

ז' אב – בני יונדב בן רכב,

י' אב – בני סנאה בן בנימין,

ט"ו אב – בני זתוא בן יהודה, ועימם כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבט, וגם בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות,

כ' אב – בני פחת מואב בן יהודה,

כ' אלול – בני עדין בן יהודה,

א' בטבת – בני פרעוש פעם שנית.

א' טבת – לא היה בו מעמד כלל, מפני שהיה בו הלל וקרבן מוסף וקרבן עצים.

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז בתמוז – נשתברו הלוחות, בוטל התמיד על ידי גזירת המלכות, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, העמיד מנשה צלם בהיכל.

דף כ"ו – ע"ב

חמשה דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב – נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, חרב בית המקדש הראשון והשני, נלכדה ביתר, נחרשה העיר.

משנכנס אב ממעטים בשמחה, שבוע שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס, ואם חל תשעה באב בערב שבת מותר בחמישי מפני כבוד השבת.

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים, לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולרבן שמעון בן גמליאל ישנה מהרגלו, רבי יהודה מחייב בכפיית המטה ולא הודו לו חכמים.

אמר רבי שמעון בן גמליאל לא היו יום טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שכולם שואלות זו מזו שלא לבייש את מי שאין לו, וכל הכלים טעונים טבילה קודם שילבשום.

בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא נא וראה מה אתה בורר לך, אל תיתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה, שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה.

'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו' – ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

שיכור אסור בנשיאת כפיים – שנסמכה פרשת כהן מברך לנזיר, אבל בחרצן מותר שנאמר 'לשרתו ולברך בשמו' – מה כהן משרת מותר בחרצן, שלא נאסר אלא שתוי יין ממש, אף כהן מברך מותר בחרצן. אבל בעל מום נושא כפיו, ולא מדמים לכהן משרת – שהוקש לנזיר לקולא, שאסמכתא מדרבנן היא.

***************

יום חמישי ה' טבת תשפ"ב

מסכת תענית דף כ"ז

דף כ"ז – ע"א

'צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי… תשמרו…' – לפי שאין קרבנו של אדם נקרב והוא אינו עומד על גביו (וכיצד שומר אם אינו עומד ע"ג. רש"י מגילה דף ג'. סוטה דף  ח'.) התקינו נביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים.

הגיע זמן משמר לעלות – כהנים עולים לירושלים, לויים חציים עולים לירושלים וחציים ליריחו כדי שיספקו לאחיהם שבירושלים. (וישראלים היו חלק בירושלים וחלק התכנסו בעריהם במשנה דף  כ"ו.).

מעמד כהנים ולוים וישראלים מעכב את הקרבן, לרבי שמעון בן אלעזר גם כלי שיר מעכב, שסובר עיקר שירה בכלי, לרב יהודה אמר שמואל כלי שיר אינו מעכב שעיקר שירה בפה על ידי לויים.

עשרים וארבע משמרות כהונה, נחלקו התנאים מי תיקנם, יש אומרים שמשה רבינו תיקן שמונה משמרות ארבע מאלעזר וארבע מאיתמר, בא שמואל והעמידם על שש עשרה, בא דוד והעמידם על עשרים וארבע, ויש אומרים שמשה תיקן עשרים וארבע משמרות.

דף כ"ז – ע"ב

רק ארבע משמרות עלו מן הגולה – ידעיה חרים פשחור ואימר, הנביאים שביניהם חילקום על ידי גורל לעשרים וארבע משמרות כהונה, בא ידעיה ראשון נטל חלקו ועוד חמישה חלקים.

יהויריב היה ראש משמרות בבית ראשון, התנו הנביאים שבין העולים מן הגולה שאפילו יהויריב יעלה לא ידחה את ידעיה, אלא ידעיה יהיה של חמש משמרות ויהויריב יהיה משמר השישי.

'ויאמר, ה' אלוקים במה אדע כי אירשנה' – אמר אברהם: ריבונו של עולם שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו: לאו. אמר לפניו: רבש"ע הודיעני במה אירשנה. אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וכו'. אמר לפניו: רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו: כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראים בהם לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עוונותיהם.

אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שאלמלא הקרבנות היו כלים בחטאם, וכשהם כלים שמים וארץ העומדים בזכותם כלים, ולכן קוראים אנשי המעמד במעשה בראשית.

אנשי משמר שהיו עומדים בירושלים על התמיד היו מתפללים על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ואנשי מעמד מתכנסים בעירם בבית הכנסת.

אנשי מעמד היו יושבים ארבע תעניות – ביום שני על יורדי הים, ביום שלישי על הולכי מדבריות, ביום רביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות, ביום חמישי על עוברות שלא יפילו ומיניקות שיניקו את בניהם, בערב שבת לא היו מתענים מפני כבוד השבת כל שכן שבת בעצמה, באחד בשבת לא היו מתענים מפני שהוא יו"ט של נוצרים, או מפני שהוא שלישי ליצירה, או מפני נשמה יתירה שניטלת ממנו וחלש.

ביום ראשון קוראים אנשי המעמד בראשיתבשניים, הגם שהוא חמש פסוקים והקורא בתורה אל יפחות משלש פסוקים – לרב הראשון קורא שלש פסוקים והשני חוזר וקורא הפסוק שסיים בו הראשון, ולית ליה גזירת הנכנסים והיוצאים שיאמרו שדי בקריאת שני פסוקים, אבל אל יפסוק פסוק אחד לשניים שכל פסוק שלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. לשמואל – פוסק פסוק אחד לשנים, כיון שלא אפשר, אבל לא יחזור השני לפסוק של הראשון גזירה משום הנכנסים והיוצאים.

רבי חנינא אמר: הרבה הטרחתי את ר' חנינא הגדול עד שהתיר לי לפסוק פסוק אחד לשניים בשביל תינוקות של בית רבן כיון שלא אפשר.

פרשה של ששה פסוקים בקריאה של כל ימות השנה קוראים אותה בשנים ושל חמשה פסוקים ביחיד, ואם הראשון קורא שלשה פסוקים השני קורא שניים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת, ויש אומרים שלש מפרשה אחרת לפי שאין מתחילים בפרשה פחות משלש פסוקים.

***************