סיפורים וליקוטים נפלאים לפרשת וישב – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (לז, ב).

הרה"ק ה"חפץ חיים" זי"ע מפרש את הפסוק כי יעקב אבינו שלח את יוסף לרעות ולהתחבר עם בני הגבירות, אך הם ריחקו אותו ושלחוהו להיות נער ומשרת אצל בני המשפחות, וזה גופא היה "דיבתם רעה אל אביהם" – שהם מרחקים אותו כל כך. אך מששמעו השבטים על כך, הוכיחוהו ואמרו לו "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" – אם אינך מקבל על עצמך את הבזיונות הללו לא תוכל למלוך עלינו, כי כלל מסור בידינו, מבית האסורים יצא למלוך, כלומר מתחתית הדיוטא תצמח מלוכה, על דרך "מאשפות ירים אביון" . ולכן "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו", כי המה תרתי דסתרי, כי אי אפשר להתגדל ולזכות למלוכה אם לא ישפיל דעתו תחילה .

 

"מה בצע כי נהרג את אחינו" (לז, כו) .

מה בצע מה ממון (רש"י) כלומר, מה יצא לנו מהריגתו, בואו – נמכור אותו, כך לפחות נרוויח כסף מהעניין.. . יהודה שאל אותם שאלה: מדוע בעצם אנחנו כל כך רוצים שאבא לא ידע מהריגת יוסף? הרי סוף כל סוף אמורים אנו להרוג אותו להשליכו באחד הבורות, ולאבינו נאמר ש"חיה רעה אכלתהו". מדוע לא נבוא אל אבינו ונציג בפניו את האמת: אבא היקר, לא היתה ברירה, ישבנו היום לדין והחלטנו שיוסף הוא רוצח, רודף, פסקנו את דינו למיתה והרגנוהו, ברוך דיין האמת . מדוע באמת איננו עושים זאת? המשיך יהודה ואמר וכי מישהו שילם לנו על כך שלא נספר לאבא? ודאי לא! אם כן מדוע איננו אומרים לו זאת? הסיבה ברורה: כי איננו שלמים במאת האחוזים עם פסק הדין, ואם כך, "מה בצע כי נהרוג את אחינו", מדוע לנו לעשות מעשה בלתי הפיך, הבה ונמכור אותו! זו היתה כונת יהודה: "מה בצע מה ממון?" וכי מישהו שילם לנו כסף על כך? לא! – בהכרח אפוא שאיננו שלמים עם הפסק, ומדוע להרוג אותו?! (ומתוק האור )

 

"הכר נא הכתונת בנך היא אם לא… חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף" (לז, לב-לג).

כתב הרה"ק רבי יעקב אריה מראדזימין זי"ע שמהאי טעמא טבלו השבטים את כתונת יוסף בדם כדי שיתייאש יעקב אבינו מלחפש אחריו, ומלהתפלל על חזרתו בשלום לבית אביו, ביודעם שאם לא כן, יבטח יעקב בה' שיחזור יוסף לביתו, ומי שיש לו בטחון וודאי יעזרהו השי"ת שלא יחסר לו הדבר אשר בוטח בו, וכל שכן יעקב אבינו בגודל בטחונו היה גורם שיעזוב יוסף את ערוות מצרים ויחזור לביתו בשלימות גופו ונפשו . ומכיוון שלא רצו האחים הקדושים שיחזור, מחשש שמא יספר לאביו על המכירה, על כן אמרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו – בכדי להחזירו צריך "תחיית המתים", וממילא יתנחם בלבבו מלהתפלל ולבטוח בה' שיוסף יחזור לביתו, ולא יתוודע לו דבר המכירה .

 

"היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה" (לח, כה) .

לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו. אמרה, אם יודה מעצמו, יודה, ואם לאו ישרפוני, ואל אלבין פניו. מכאן אמרו, נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש, ואל ילבין פני חבירו ברבים (רש"י) . אחד המיוחדים בדורנו בזהירות המיוחדת בכבוד הזולת, היה הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל. הגר"א גניחובסקי ליווה פעם את אחד מתלמידיו לטיפול אצל פסיכיאטר בבית החולים תל – השומר. השניים יצאו מחדרו של הפסיכיאטר, והנה צועד לעבר החדר יהודי ממכריו של רבינו, וכעת כשיבחין ברב, בודאי תהיה לו בושה גדולה. בשבריר של רגע, מצא רבינו פתרון מבריק כדי למנוע את מבוכת האיש. הוא מיהר אליו ולחש באוזנו: 'אנא, אני מתחנן אליך, אל תספר לאיש שראית אותי כאן אצל הפסיכיאטר כי אני נורא מתבייש בזה…' וכך בגאונות מופלאה של מידות טובות, 'העתיק' הגר"א גנחובסקי את אי – הנעימות אליו… והיה רגיל הגר"א גנחובסקי לומר שצריך חכמה יתירה כדי לא לפגוע בזולת והיאך לעזור לו, והוסיף שחכמה זו באה מכח התורה . היה חביב לפניו מאוד הסיפור על הגאון הצדיק רבי יוסף ליס זצ"ל, שראה פעם ילד שעומד לעבור כביש סואן, והבחין הרב, שהילד בגאוותו לא מסכים שיעבירו אותו את הכביש… מה עשה? – פנה אל הילד וביקש: 'אולי אתה מוכן להעביר אותי את הכביש בבקשה?… ' אירע פעם שמחמת חולשתו, נפל הגר"א גנחובסקי והתעלף בבית המדרש. מכיון שלא רצה לצער את הרבנית, לא סיפר לה על כך. והנה, כמה ימים לאחר מכן, מתקשר אחד מתלמידיו לביתו, וכאשר עונה לו הרבנית, שאל אותה לשלום הרב והאם חש הוא כבר טוב יותר מאז שהתעלף.. . כך נודע הסוד לרבנית, והתלמיד הרגיש חובה להתנצל בפני רבו על שגילה את סודו. אך הגר"א, שדאג כל ימיו שאף יהודי לא ירגיש שלא בנוח בגללו, הקדים וניגש הוא אל תלמידו והרגיעו: 'אתה לא יודע איזה חסד עשית עמי!… מאז שהתעלפתי אינני יודע את נפשי כיצד אספר לרבנית על כך, ועל ידי שסיפרת לה פתרת לי את כל הבעיה, אני הוא זה שצריך להודות לך… '

 

"ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו" (לט, ה).

מעשה שהיה, אברך אחד נכנס אל רבו בקול תאניה ואניה, רבי קדוש, לבני ביתי הייתה עד עתה 'עבודה קבועה' אצל בעה"ב אחד, ומשם הייתה פרנסתי ופרנסת אנשי ביתי בהרחבה גדולה. אך זה עתה קיבלה 'מכתב פיטורין' ואני אנה אני בא… מנין יהא לנו לחם לפי הטף.. . שאלו הרבי, אמור נא, האם יש לך 'תיבת דואר' תלויה בפתח ביתך מבחוץ. האברך שלא הבין את השאלה – שלא ממין הטענה, נענה מפני הכבוד, אכן, יש ברשותי תיבת דואר . המשיך הרבי ושאל, האם מפעם לפעם הנך מקבל בה מכתבים וכדו'. נענה האברך שעדיין לא הבין שייכות ה'דואר' לצרתו – הן . שאל הרבי אולי יודע מר מיהו ה'דוור המביא לפתחך את המכתבים. נענה האברך לא ולא, וכי מה איכפת לי מיהו המביא את הדואר, העיקר שהמכתבים מגיעים אלי.. . עתה נענה אליו הרבי בקול תמיהה ומדוע כל כך תתעניין ב'דוור' המביא לך את הפרנסה ממשלחו – זה הקב"ה בכבודו ובעצמו הזן ברחמיו את הכל, מה איכפת לך מי יהיה שליחך מכאן ואילך. (באר הפרשה )

 

"ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (לט, ט).

מפרש הספורנו: "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת לשלם רעה – תחת טובה" . סיפר חתנו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל: "היה זה באמצע הקיץ של שנת תשמ"ג. ישיבת נר ישראל בבולטימור חגגה אז את שנת היובל שלה. אותו יום שרר חום כבד ומעיק. רבי יעקב קמינצקי שהיה זקן מופלג וחלש וכבר עבר את גיל התשעים, עם כל זאת הטריח עצמו במאמץ רב להשתתף בשמ חת הישיבה" . סיפר תלמיד מישיבת לומז'ה בפ"ת: פעם כאשר נסע הגאון רבי יחיאל מיכל גורדון זצ"ל לחו"ל, ביקש קודם צאתו מהגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל למסור שיחה בישיבתו לומז'ה. מספר התלמיד: "ליוויתי את רבי אליהו עד לתחנה המרכזית בתל אביב. כשהגענו אמר לי רבי אליהו: אני חייב לשלם לך, מיד עניתי, חלילה, אני מתבייש לקחת כסף על הזכות הזו" . אמר לי רבי אליהו: "לא התכוונתי לכסף, אלא להטיב עמך בעצה טובה ברוחניות. אתה הרי יודע שגיהנום הוא קשה, ירחם ה', נורא! וחז"ל אומרים: כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנום, אם כן רצוני להציע לך, כאשר אתה קורא קריאת שמע תדקדק באותיותיה". (מתוך מאמר )

 

"ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה" (לט, י)

רשע אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף, אמרו עליו על יוסף הצדיק, בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים… ולא רצה לשמוע אליה, נמצא… יוסף מחייב את הרשעים" (יומא לה, ב) לכאורה, שואל רבי איצל'ה בלזר, תשובת הרשע אינה מובנת כלל. שואלים אותו מדוע לא עסק בתורה, ומה הוא עונה? איך אלמד תורה, הלא "טרוד הייתי ביצרי" – הייתי עסוק בשטויות… נתאר לעצמנו שמשגיח בישיבה ניגש לבחור בישיבתו ושואל אותו: "היכן היית אתמול, מדוע לא באת ללמוד?" והוא יענה: "כבוד הרב, כ"כ רציתי ללמוד, אבל הייתי עסוק". – "במה היית עסוק?" – "ישבתי עם חבורת פרחחים על הברזלים ולא יכלתי לעזוב באמצע"… וכי תירוץ הגיוני הוא זה ? הלא ההתנשאות שבדבריו כבר גרועה יותר מעצם הטענה ! כדי לשבר את האוזן כמה לכאורה מגוחכת טענה זו, נזכיר מעשה שמספר ה'בן איש חי', על אדם שהגיע אל רב העיירה בערב יום הכיפור ואמר: "באתי לבקש דרך תשובה על מעשה עבירה שעשיתי". "מה עשית, איזו עבירה?" "כבוד הרב, לא נטלתי מים אחרונים". "נו, טוב, זה באמת לא בסדר, אך עדיין ביטול נטילת מים אחרונים אינו כה חמור"… "כבוד הרב, לא נטלתי מים אחרונים מפני שגם לא נטלתי מים ראשונים לפני הסעודה". "אכלת בלי נטילת ידיים?!" – "כן" . "מדוע?" – "כבוד הרב, אם אני אוכל מאכלי טריפה, היעלה על הדעת שאטול ידיים לפני הסעודה?" "אכלת נבילות וטריפות?! מדוע? הרי ישנן כל כך הרבה מסעדות כשירות, ומדוע הוצרכת לאכול מאכלי טריפה?" "כי כל החנויות היו סגורות, זה היה בשבת".. . ואדם זה בא לבקש תשובה על מים אחרונים… וכך, שואל רבי איצל'ה, כיצד זה שעל התביעה מדוע לא עסק בתורה, אומר הרשע: "טרוד הייתי ביצרי" – עברתי עבירות ולא היה לי זמן ללמוד גמרא. איזה מין תרוץ הוא זה? התשובה היא, שאכן כך הוא: עד כמה שמעשי העבירות גרועים הם, עוון ביטול תורה עולה עליהם בחומרתו! "טרוד הייתי ביצרי" פחות חמור מביטול תורה. לכן, אדם מעדיף שיענישוהו על העבירות שעבר מחמת יצרו, רק שלא יענישוהו של עוון ביטול תורה שהוא החמור מכל ! מנהג האשכנזים שבכל עניין שיש צורך להזכיר שמו של אדם, מזכירים אותו עם שם אביו, כגון כשקוראים יהודי לתורה אומרים: "יעמוד יוסף בן יעקב" וכן על הקבר כותבים: פה נטמן "ראובן בן יעקב" וכו'. המקום היחיד שמזכירים את שם האמא הוא בתפילה על החולה. מדוע? באר ה'בן איש חי': משום שלאביו יש גם עוון ביטול תורה, משא"כ הנשים שאינן חייבות בלימוד תורה ואין להן עוון זה. לכן כשבאים להתפלל על חולה, מזכירים את שם אימו, כי הזכרת שם האב עלולה לפעמים אף להזיק יותר כי יש בידו ביטול תורה. (ומתוק האור )

 

"כי אם זכרתני אתך" (מ, יד).

הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע סיפר, כי פעם אחת למד מוסר השכל ממשרתת. מעשה שהיה במשרתת שהגיע אליה בשורה לא נעימה מהוריה, וכשעברתי דרך ביתה, שמעו אזני את דברי עקרת הבית באומרה אליה, חזקי ואמצי לבך ואל תבכי, כי מה יאמרו הבריות בודאי בעל הבית עשה לך רעה וצער אותך . מזה למדתי מוסר, כי מה שיארע לאדם וכל הרפתקאות אשר יעברו עליו, אל יתרעם ויקבל באהבה, כי מה יאמרו הבריות בודאי בעל הבית של עולם ומלואו עשה לו רע חלילה, ובאמת מאתו לא תצא הרעות, וכל מה דעביד לטב עביד . (ישא ברכה פר' קדושים )

 

"זכרתני"… "והזכרתני" (מ, יד).

יהודי חסידי בוורשא פנה אל רבו פעם בשאלה: היות והוא סובל מחמצן בקיבתו, פקדו עליו הרופאים לאכול רק מאכלים קלים ותכופים לבשולם, הרשאי הוא איפוא לאכול פשטידה (קוגל) בשבת? ענה לו הרב – רשאי הנך לאכול פשטידה בשבת ולא יזיק לך מאומה בעזרת ה' יתברך, שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא אין לך איפוא ממה לחשוש . שוב חזר האיש ושאל האמנם, רבי, לא יזיק לי? והיה בטוח שיקבל הבטחה נוספת. אמר לו הרב, לא, שוב אסור לך לאכול! הישנות שאלתך מוכיחה שאמונתך בכחה של השבת רופפת היא, משום כך אסור לך לסמוך על זאת, אלא עליך למלא בדיוק אחרי הוראות הרופא . בזה מובן גם אצל יוסף, אלמלי הסתפק יוסף בבקשה אחת משר המשקים "כי אם זכרתני" לא היה בכך משום עוול, השתדלות שכזו לא היתה מהווה סתירה לבטחונו, ואילו הוא שנה פעם נוספת "והזכרתני אל פרעה" פעמיים שטח את בקשתו לפני שר המשקים, בכך היתה משום הגדשת הסאה לבעל בטחון כ יוסף הצדיק, בכך מתח על עצמו חשד שאף הבקשה הראשונה נובעת היתה מחוסר בטחון דק מן הדק לפי ערכו בבחינת "הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה" ונענש בשתי שנים נוספות .