ספרי תורה ע"פ מסורת תימן לעומת שאר הספרים

מאמר מקיף מאת יואל גריידי

כידוע יהודי תימן שמרו על הרבה מנהגים שאין לאף קהילה (ניקוד ארמית, תרועות רועדות, הלל בקירוי, עטיפת ציצית, מרבים בהדסים, מונין לשטרות. ברכות ברוב עם, פורסין על שמע, ועוד הרבה רק שאכמ"ל). וכן בספר תורה שאנחנו היחידים שהיה לנו מסורת בכל תימן ספר זהה לחלוטין (עם 14 חילוקים המעכבים בין ספרינו לספריהם שלשאר העדות) והמהרי"ץ  כתב כבר על הספרים דלא כמנהגנו "הרי הוא פסול כחומש בעלמא", ויש שדחו שרק כתב  לשון חמור כדי שלא יכנסו לתימן שאר הספרים עיין קונטרס תגא דאורייתא, ובסוף ספר  מסורת יהודי תימן בעוף בתשובת מארי עזרי' זצ"ל מה שכתבו על הטענה הזו, וכן מארי עמרם קורח זצ"ל לא קיבל טענה זו שכתב,  (בסערת תימן דף קג) בזה הלשון "הנה משמרת הקודש שמרו, וסגולת קבלת אבות הראשונים במלא או חסר ושאר התיקונים, לא המירו ולא החליפו …. וכלם מסכימים כי בזולתם (שלשינוים י.ג.) יהיו ס"ת שלהם פסולים כחומשים" עכ"ל וכן הרב יוסף צובירי ז"ל גם כתב שפסול לדידן .

וזה נכון שמארי חיים כסאר זצ"ל (בתשובות חיים ושלום יו"ד יא) וכן מארי שלום יצחק הלוי זצ"ל כתבו שאפשר לברך על ספר דלא כמנהגנו עיין שם שכתבו שאפשר לסמוך על מסורת שלשאר עדות אבל לאחר המחילה אילו ידעו שאין מסורת לספרי ספרד ואשכנז לא היו כותבין כן.

וזה החלי בעזרת השם לבאר ענין ספרים דידן (ועזר לי בזה ר' ישראל דיקשטיין) כמה סיבות למה ספרים דידן היחידים במסורת ובדייקנות ואסור או עכ"פ לא כדאי להשתמש בספר דלא כמנהגינו . (אגב דיברתי עם סופר בענין אם אשכנזי יכול לברך על ספר דידן אחר שאמרתי לו מעלת ספרינו אמר לי השאלה הוא לא אם אשכנזי  יכול לברך על ספר תימני אלא אם אשכנזי יכול לברך על ספר אשכנזי). רק נקדים השתלשלות הדברים, הנה כידוע היו שתי מסורות בבלי וטברני, וקיבלו כלל ישראל מסורת הטברני שהיו יותר דייקנים, כמו שכתב המנחת שי בהקדמה בזה"ל "היו חכמים גדולים ובקיאים במקרא וצחי הלשון מכל שאר היהודים שהיו בדורותם ואחריהם לא קמו כמוהם כמו שהעיד עליהם ר' יונה המדקדק ור' אברהם אבן עזרא" עכ"ל עיין שיטה מקובצת (כתובות דף ה ע"א)  וז"ל "והשיב בבלי אחד ור' חייא שמו (ע"כ לשון הגמ' וממשיך הש"מ)   לכך האריך ולא קצר וקאמר השיב ר' חייא כדרכו בכל התלמוד, לאשמועינן שהיה בבלי טעה בזה דהבבליים לא היו בקיאין בחסרות ויתרות כדאיתא בפ"ק דקדושין," עכ"ל  וממשיך דרכם היה ר' אהרן ( נ"א בן משה)  בן אשר והרמב"ם כתב עליו בזה"ל "ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם, ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים  ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו כולם סומכים לפי שהגיהI בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו." עכ"ל (וי"א שאחר כך הגיע לידו  ספר עזרא (עיין באריכות בעריכת שולחן ח"יג דף קטז) אבל זה מוקשה מר' אברהם בן הרמב"ם סי' ז (צא) שכתב במפורש שאין לנו ספר עזרא ואכמ"ל) וכן כתב האור תורה (שעליו סמכו ספרי אשכנז כמו שנראה לקמן)  בזה"ל "ונהגו כל ישראל בגלילות אלו לסמוך על קריאת בן אשר כאלו יצאה בת קול ואמרה בן אשר ובן נפתלי הלכה כבן אשר" עכ"ל.

 והתימנים שלחו להרמב"ם להעתיק מספר הרמב"ם כמו שכתב  המהרי"ץ בפעולת צדיק (ח"א סימן כד) וז"ל "ומלבד זה ידוע ומפורסם כי העתק שלנו הועתק מספר שכתב רבינו הרמב"ם בכתב יד קודש שלו כמו שמעידים הסופרים בסופי התיגאן" עכ"ל משא"כ ספרי אשכנז וספרד לא היה להם שום מסורת והיו ספריהם מלא שינוים, ולא היו שני ספרים עם נוסח אחיד ק"ו קהילה אחד, עד שהגיע הרמ"ה ותקן לפי כמה ספרים וכן לפי ספר המסורה (שי"א שנכתב בזמן עזרא עיין בהקדמת מנחת שי)  ובמקומות שהסתפק הכריע האור תורה, עיין שם בהקדמה שלהם. ורק אחר שהמנחת שי הגיע התחילו לתקן הספרים ואז גם התחילו האשכנזים לשנות לנוסח הספרדים אפילו בדברים שהיה להם מסורת (כמו ויהיו ועוד) .

 

הנה עכשיו נביא כמה סיבות למה אין לנו לסמוך על ספריהם,

ראשית, לפי מה שכתבנו שספריהם בנוים על פי  הרמ"ה ואור תורה ומנחת שי  ואין אפילו ספר אחד שמצאו מתאים לנוסח שקבעו הם כיון שכל הספרים היו מלאים שינוים , וזה לבדו כבר מוכיח על המסורת שלנו שהיא חזקה יותר שכל הספרים מקצה תימן עד קצהו היו דומים בלי שינוים ולא היו צריכים להכרעות משום שאנו הולכים בכל דבר עם מסורת שלבן אשר (כמו שכתב מהרי"ץ מובא לעיל) וכל הספרים היו זהים בלי שום שאלות  (אפילו בצורת הדף היו זהים עיין להלן)  אע"פ שלא היה לנו ספר מודפס שהוא כמנהגינו ולא ספר כהמנחת שי משא"כ ספריהם היו מלאים שינוים, ורק אחר שהמנחת שי וספרי הדפוס הגיעו הצליחו לתאם הספרים, (ולפי זה מה שכתב הכף החיים סי' קמ"ג  שיש לילך אחר הרוב ולכן אשכנזי לא יכול לברך על ספר תימני צ"ע הלא רוב הספרים נמשכים אחר היחיד שהוא המנחת שי, ואין זה רוב, אדרבה ספרי תימן הם הרוב ודו"ק (הערת ר' ישראל דיקשטיין) .

ובאמת צ"ע איך באמת ספרי תימן מאות או אלפים שלספרים וכולם דומים לחלוטים בלי שום שינוי אות מה שלא היה בשאר העדות אפילו שני ספרים דומים. אפשר לומר אחד מהשנים. או מכיון שהסופרים בתימן היו ת"ח וידעו כל התנ"ך בעל פה עם כל הדיוקים כידוע כמו שכתב  באבן ספיר (דף סט ע"ב)  וז"ל "וגם זאת מצאתי שכח זכרונם רב מאוד ככח מראית עיניהם אשר לא ראיתי כמוהם בשאר ארצות" עכ"ל (עיין שם עוד על כח זכרונם)  או אפשר מכיוון  שהיה להם דרך בדיקת הספרים עיין שו"ע המקוצר (יו"ד קס"ה סעיף כ"ד) שהיו שנים מסתכלים אחד בספר זה ואחד בספר אחר וקורא לפי הכתיב ולא הקרי עיין שם.

שנית, עיין בכתר ארם צובה ונוסח המקרא (ברויאר) שלקח כמה כתבי יד מאוד ישנים ומדויקים וגם כתבי יד של הערות המסורה הגדולה והקטנה ויצא לו כמנהגינו ואביא כאן רק חלק מהמבוא והרוצה יראה בפנים במבוא ובספר עצמו לכל האריכות ועל חשיבות הכתבי יד  וז"ל “זו היא אפוא התוצאה של בדיקת נוסחות הכתיב של כתבי היד העתיקים.יש רק ששה מקומות, שקשה לומר בהם בוודאות, מה הוא הנוסח המתאים למסורה. בשאר כל המקומות יש נוסח כתיב ברור -הוא הנוסח שעל פי המסורה!

וזהו עתה היחס שבין הנוסח האקלקטי ההלכתי של הרמ״ה  (בעל מחבר יד רמ"ה בספר מסורת סייג לתורה י.ג.) לבין הנוסח המדעי של קאלה וחבריו . בנוסח כתב יד לנינגרד שנבחר על ידי קאלה יש כמאה ועשרים כתיבים המנוגדים למסורה; בנוסח המקובל בין האשכנזים בעקבות הרמ״ה יש ששה כתיבים המנוגדים, כנראה למסורה. 

נוסח זה שבידי האשכנזים מושתת כולו על הכרעות הרמ״ה. יש רק מקומות מועטים, שהרמ״ה הביא בהם את שתי הנוסחות ללא הכרעה; באלה הכריע אחר כך ר׳ מנחם די לונזאנו בספר אור תורה. נוסח זה של האשכנזים ראוי אפוא להיקרא נוסח רמ״ה־או״ת (שהנוסח האשכנזי חובר ע"י הרמ"ה ואור תורה). אולם נוסח זה שלרמ״ה-או״ת נתקבל רק בידי האשכנזים. ואילו העדה התימנית שמרה על נוסח אחר, השונה מנוסח רמ״ה-או״ת בתשעה מקומות שלושה מאלה כלולים בששת המקומות המסופקים שנזכרו לעיל. ששת המקומות האחרים הם אותם ששה מקומות, שבהם נוסח רמ״ה־או״ת שונה, כנראה, מנוסח הכתיב של המסורה. נוסח התורה של העדה התימנית מתאים אפוא למסורה בכל מקום- בלא יוצא מן הכלל.

כך עלו בידינו שלושה נוסחים של התורה: נוסח התימנים, נוסח רמ״ה־או״ת, הנוסח שנתלקט מתוך לבשש1ד (כ"י לניגרד כ"י המוזיאון הבריטי כ"י ששון 507 כ"י ששון 1053 דפוס רפ"ד-רפ"ו   י.ג.). שלושת הנוסחים האלה הם שונים זה מזה במקורותיהם, ואף על פי כן הם כמעט זהים בכל מקום. והרי מכאן אישור נוסף לשיטת הבדיקה שנקטנו בה.שהרי ברור, שנוסח התימנים לא הושפע כלל מהכרעות הרמ״ה; אלא זהו נוסח המקובל בידיהם מימים ראשונים; ואין ספק, שהוא הועתק כולו מכתב יד אחד– או מקבוצת כתבי יד שנוסחם זהה. גם המדען הקיצוני המתרחק מן האקלקטי ומן הדומה לו-היה מוצא את סיפוקו בנוסח הזה. כנגד זה נוסח הרמ״ה הוא נוסח אקלקטי, שנתלקט מכתבי היד שהיו לפניו. ואף הנוסח שהגענו אליו אנחנו הוא נוסח אקלקטי; אלא שכתבי היד שבידינו הם, כנראה שונים.והנה הנוסח שלנו שנתלקט מתוך לבשש1ד הוא כמעט זהה עם הנוסח האקלקטי של הרמ״ה־או״ת והוא זהה בכל מקום עם הנוסח הדיפלומטי של התימנים."  עכ"ל

ובהמשך כתב בזה הלשון "ואחרי כל אלה י"ל אילו ידע לשכת הסופר שנוסח ויהיו הוא הנוסח המקובל לכתחילה גם בידי הספרדים וגם בידי התימנים (וכן בספרי אשכנז, אבל זה ידע כמו שהוא בעצמו הביא את המנחת שי והמנ"ש כתב "ובספרי אשכנז ויהיו" לכן ר' ברויאר לא כתב ספרי אשכנז י.ג.) ספק אם היה פוסק כדרך שפסק ספק אם היה מורה לתקן ספר תורה על פי האור תורה ומנ"ש בלבד בניגוד למנהג ותיק שלעדות שלימות" עכ"ל.

יוצא לדבריו אילו הרמ"ה ואור תורה ומנחת שי היו יודעים כל זה ספק אם היו נשארים עם הנוסח שלהם ק"ו לנו שלא נשנה.

 

שלישית, שאצלינו בפרשת כל חלב (ויקרא ז כב) הוא פתוחה, ובהמקריב (ויקרא ז כח) אין פרשה, וכן הוא לפי כל כתבי היד שלהרמב"ם (שבמהדורת שבתי פרנקל וכן בספר החתום) שעליו נסמך האור תורה כמו שהסבירו המהרי"ץ בפעולת צדיק (חלק א' סי' כד) וזה לשונו "ומדי חפשי במחברי המסורות לידע על מה אדני ספרי תורה שלנו הטבעו ראיתי להרב אור תורה ז"ל שהאריך בזה ובתחלה כתב וז"ל זה שאתה רואה בספרי הדפוס שאין פסקא בוידבר דכל חלב גם בספרי ספרד אין בו פסקא וגם הרמב"ם לא מנהו אך מצאתי כתוב שנמצא בג' ס"ת ובחומשים מדוייקים פתוחה וכ"מ בהללי ובמצריים ובירושלמיים וגם בשני רמב"ם כ"י מצאתיו נמנה עם הפתוחות וכן כתוב שם וידבר דזה קרבן וידבר דדבר אל אהרן וזאת תורת האשם וזאת תורת זבח וידבר וכו' דבר אל בני ישראל וידבר דהמקריב וידבר דקח את אהרן כולן פתוחות והן שבע ע"כ ומיהו נוסחא זו היא גופה קשיא וכו' ושם הביא דברי הגמי"י שכתב וז"ל וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב שתים יש מהן ובדקתי בכל הספרים הטובים ומצאתי שתיהן פתוחות וכו' ע"ש וכתב על זה אור תורה וז"ל ובתחלה יש לתמוה איך אמר שתים יש מהן וזה שקר כי אין שם אלא אחת וצריך לומר שבהרמב"ם של בעל ההגהות לא היה כתוב מלת המקריב רק וידבר דדבר אל בני ישראל ולכן אמר שתים יש מהן הא' וידבר דכל חלב והב' וידבר דהמקריב ואגב אורחין שמעינן שבהרמב"ם של בעל ההגהות לא היה נמנה וידבר דכל חלב מסכים לנוסחת הדפום עכ"ל אור תורה

וקשה לי על דבריו ז"ל איך יאמר על נוסחא זו הסתומה וזה כנוסחת הדפוס והרי בדפוס הנוסחא וידבר דהמקריב א"כ נוסחא זו דהגמי"י ליכא למילף מינה אי מיירי בוידבר דכל חלב או בוידבר דהמקריב ולכאורה אין הכרח לא' משתי הסברות והנה עדות הרב אור תורה אמת ויציב כי כן הוא בנוסחתינו הרמב"ם כתיבת יד ישנות נושנות וגם אור תורה ז"ל זכרה אחר זה שכן מצא נוסחת הרמב"ם כ"י ומסיים בה והן שש יעו"ש וגם לשם רצה הרב אור תורה להכריח מנוסחא זו שהיא כנוסחת הדפוס ולדידי עבדו קשה להלום כן מטעם שכתבתי לעיל דמי מפיס אי מיירי בפרשה דכל חלב או בפרשה דהמקריב וכד דייקינן שפיר תמצא שהסברא מכרעת דמיירי בוידבר דכל חלב  שהרי מנה קודם לה וזאת תורת זבח א"כ כשהזכיר אח"כ וידבר דבר אל בני ישראל בודאי דמיירי בדסמיך לעיל מניה שהיא פרשת זבח השלמים ולזה לא הוצרך לפרש דבר אל בני ישראל דכל חלב ומינה שמעינן דוידבר דהמקריב אין בה פסקא כי אי אפשר לו לדלג האמצעי ולא יפרש בשני לומר דוידבר דהמקריב הא ניחא לנוסחת הדפוס דגרסי וידבר דהמקריב אך לגרסתינו דלא נזכר אהייא קאי פשיטא דמכרעא מלתא דקאי אדסמיך לפרשת וזאת תורת זבח וליכא לאסתפוקי בה אי מיירי בוידבר דהמקריב ועל פי זה כתבו הקדמונים ע"ה פרשת כל חלב פתוחה כי כן הסברא מסכמת בפירושם כפי סדר הדברים והפרשיות……

והנה כל משכיל ישכיל בעדות הרב אור תורה שכן נמצא בחומשים מדוייקים ואף גם זאת צירף לה עדות הכשרה ברחוקים ספר ההללי וספרי מצריים וירושלמיים וגם הרב המאירי ז"ל שזכר הרב אור תורה מסכים דוידבר דחלב פתוחה וחלק על הרמ"ה שכתב דאין בה פסקא וסיים בה המאירי שכן צוה לכתבה בס"ת שלו ע"כ ואע"פ שהרב אור תורה חלק עליו ותפסו במה שאמר כי אולי לדעת הרמב"ם ז"ל אין פסקא בוידבר דהמקריב וכתב עליו אור תורה וז"ל הנה הוא מכניס בלבנו ספק במה שלא נסתפק בו אדם מעולם אלא הכל מודים כי וידבר דהמקריב פתוחה וכו' עכ"ל אחר לחיכת עפר רגליו הם דברים תמוהים שבודאי כל קורא בספר הרמב"ם וידבר דבר אל בני ישראל בודאי שיסתפק ויסתפק אהייא קאי במושכל ראשון וכשיעיין כל הצורך יראה דליכא לאסתפוקי וקאי אוידבר דכל חלב והתימה על המאירי ז"ל איך אמר לזה דרך ספק שאולי לד' הרמב"ם וכו' דפשיטא היא לנוסחא דכ"י דילן שהיא שוה לנוסחא שזכר האור תורה ומכאן תבין דכך הוה גריס המאירי כגירסא דילן וכבר העיד אור תורה על המאירי ז"ל בפרשת לך לך דטעות בדברי המאירי היא מלתא דלא שכיחא דמסתמא דק ואשכח דלהכי נחת לברר האמת ע"ש" עכ"ל. (ושוב ראיתי בשערי יצחק (בפרשת אמור תשפ"ד) שיש כתבי יד תימנים שלהרמב"ם שכתוב  במפורש כל חלב וצ"ע שהמהרי"ץ לא הביאם)

וליישב דברי האור תורה צ"ל שכל הספרים שראה היה פרשה בהמקריב כמו שמשמע מדבריו (במה שהקשה על המאירי) לכן נדחק בהרמב"ם ופסק כהרמב"ם נגד הללי וכו' אבל אילו ידע שכן הוא מסורתינו שאין פרשה בהמקריב לא היה דוחק ברמב"ם ואז או היה פוסק כהרמב"ם נגד הללי וכו' רק כל חלב  או שהיה פוסק שניהם פתוחות כהללי וכו' אבל עכשיו אין  לו על מי לסמוך [שוב מצאתי בקובץ פעמי יעקב (לא דף ט) (הובא בשערי יצחק פרשת קדושים תשפ"ד)  שמנהג פרנקפורט, וס"ת איגר, (ויש אומרים שספר איגר  הוא של מהר"ם מרוטנבורג  מייסד מנהג אשכנז) בק"ק ורמישא וכן הברוך שאמר, רק כל חלב פתוח ובהמקריב אין פרשה]

רביעית, באבן ספיר (בדף סא עב) כתב שגם המאירי שידוע על דיוקו (עיין לעיל בסוף תשובת מהרי"ץ) גם היו לו  כהשינויים שלנו עיין שם (ומובא גם במבוא דברי שלום) . וכן הבית יוסף שלח לרמ"א תיקון סופרים והרמ"א כתב על פיו, ואבן ספיר (בדף יג עב) כתב שראהו בקרקא ומונה שם כל החילקים בן ספר הרמ"א לאשכנז ושישה מהם כמנהגנו וכמה חילוקים דלא כמאן (עיין שם עוד שיש לו ואוין מיותרין וזה לא מתאים עם מספר הואו שבתורה לפי חשבון חכמי תימן (עיין לקמן בטענה החמישית)).

חמישית, בפסוק ויהיו כל ימי נח כתב המהרי"ץ שהמסורה מנתה כל הואוין שבתורה ועמדו חכמי תימן ומנו הואוין ויצא להם שואו זה של ויהיו מן המנין וכן הביא את ר' סעדיה גאון (בסוף מחברת התיגאן במנין האותיות אות צ) שכתב ויהיו וכו' וכתב עליו מהרי"ץ שדבריו דברי קבלה הן עיין שם.

ומה שכתב מארי חיים זצ"ל בשם טוב על הרמב"ם שלא חסר הואו משום שלשאר ספרים יש להם מנשוא עם ואו, עדיין ראית מהרי"ץ קיימת שלספרי אשכנז יש להם גם מנשוא וגם מעינות, איפוד, בשמות,  בעור, כולם מלאים ואו, יוצא שהמספר לא מכוון ולהם אין המסורת איזה להוציא משא"כ לנו. ועיין בבעל הטורים (בראשית פרק מז פסוק כח) ובגר"א (באדרת אליהו בראשית פרק ה' פסוק לא) שכתבו מי שהאריך ימים נאמר ויהיו ומי שנקצר הימים נאמר ויהי עיין שם, ומסברא זו המרכבת המשנה בשו"ת לב שלמה (סימן כח) מכריע שצריך להיות ויהיו עיין שם. (ועיין לעיל מה שהבאנו מר' ברויאר)

ומה שמביאים מר' אברהם בן הרמב"ם שאין לפסול ספר עם מסורת אחרת משום שאין לנו ספר עזרא עיין בתשובת מארי עזרי' בסיס זצ"ל מה שכתב אבל אפשר לומר עוד שראב"ה מדבר כשיש שני מסורות בעיר אחת כמו שמשמע שם א"כ הרי למה הדבר דומה לשאלה בדאורייתא שכשיש מחלוקת ויש לנו את הפוסקים שלנו נקל על הדאורייתא ולא נעשה ספק אבל כשיש שני גדולים בעיר אחת ושניהם הפוסקים שלך הרי זה בגדר ספק כן גם כאן כשיש שני ספרים בעיר אחת ודאי שיכול להיות בגדר ספק אבל כשמנהגינו כמסורת אחת אין כלל ספק וכל זה על הצד שיש עכשיו שני מסורות ודו"ק.

ועדיין צריכים אנו לתשובת מארי עזרי' בסיס זצ"ל על ר' אברהם בן הרמב"ם שלא יחלוק על אביו עיין שם (ואולי יש ליישב את ר' אברהם בן הרמב"ם עם מה שנכתוב לקמן במהר"י מינץ ודו"ק).

ולחיבת הקודש אביא עוד סמך למסורותינו מה שאמר מארי יצחק רצאבי שליט"א בדרשה ומודפס בקונטרס נר יאיר (דף רמג) וז"ל בסדר הזה של הספרי תורה שלנו יש 226 דפים בכל הספר תורה. כתוב במסכת סופרים "וישחט" חצי התורה בפסוקים. וזה פליאה עצומה, בגמ' קידושין כתוב והתגלח חצי התורה בפסוקים…. ועוד קשה איך אפשר לומר "וישחט" הלא יש שני וישחט…. אבל גילינו דבר מענין בספר קדמון כמו תאג, כתוב חצי התורה בדפין. ואם נספור 113 מצד ימין ו 113 מצד שמאל , נמצא בראש העמוד "וישחט" . ואי אפשר לטעות, היות שיש רק אחד בראש העמוד,  כי השני נמצא באמצע העמוד וזה רק נמצא בספרי תורה לפי החלוקה שלנו של 51 שורות.

 כשאחז שרף את התורה, החביאו את ספר התורה שהיה בבית המקדש בקיר. ובזמן יאשיהו המלך כשעשו תיקונים בבית המקדש, מצאו אותו שהיה מגולל ובראש הדף פסוק יולך ה' את מלכך וכו'. (עיין מכלל יופי ומצודת דוד במלכים ב' כג ח' בשם רבותינו ז"ל) הלך שפן הסופר והראה למלך ושלחו לחולדה הנביאה ואמרה לו שזה לא יקרה בימיו. אם נחפש נראה שרק בספרי תורה שכתוב לפי המסורת שלנו, הפסוק הזה בראש הדף . אנו רואים שהמסורת שלנו, מיוסדים על אדני פז. זה המטמון שה' נתן לנו ואנו צריכים לשמור עליו ביותר. עכ"ל

 

ולענין אם מותר  לתקן ספר דלא כמנהגנו לכמנהגנו.

הנה רבינו הרמב"ם מתיר שכן כתב  הרמב"ם (שם) מפורש לתקן הספרים וז"ל "ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים  ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים" עכ"ל הרי זה ברור כמו שהבין מארי עזרי' בסיס זצ"ל שמותר לתקן ומה שכתב באדני פז שכוונת הרמב"ם רק לאלו שאין להם מסורת מותר להם לתקן ואם נניח שיש שתי מסורות יהיה אסור לתקן אינו נכון לשתי סיבות א' הרמב"ם  כתב מפורש כל הספרים ומשמע אפילו ספרים עם מסורת אחרת כבבלי וכדו', שנית המהר"י מינץ (סימן ח') לומד ברמב"ם בשתי מסורות כדלהלן.

הנה בשו"ת אדני פז (אבידר ח"א סי' סב) ושו"ת דברי חכמים מביאים ראי' שכל הספרים כשרים, וכן שאין לתקן, מהמר"י מינץ זצ"ל שהמהר"י מינץ הקשה על הרמב"ם איך כתב "שיבוש" בכל הספרים, ומשמע שפוסל ספר שלא כספרו הלא יש עוד מסורות שלבן נפתלי וכדומה והרמב"ם נקט נוסחת בן אשר אבל אין לפסול משום כך מסורות אחרות עיין שם א"כ משמע שכשר לדידן וכן שאין לתקן כי שניהם כשרים, וקשה טובא על דבריהם הלא אנו נוקטים כהרמב"ם שהוא מרא דאתרין ואם הרמב"ם פוסלו כמו שכתב מהר"י מינץ איך מביאין ראיה להכשיר ממהר"י מינץ  וצע"ג. וכן הקשה מארי עזרי' זצ"ל.

 שנית ממהר"י מינץ גופא משמע שמותר לתקן שכן צ"ע מדוע הקשה על הרמב"ם ממילת שיבוש שאינו אלא דיוק כמו שכתב רק שמשמע מהרמב"ם (ויש גם מקום לדחות ששיבוש שנקט הרמב"ם אינו אלא משום שיש שתי מסורות ואין אנו יודעים להיכן לנטות (עיין ספר השרשים לרד"ק (דניאל ה' ט') ובהרי"ד ובאבן עזרא והמלבי"ם שם)).

והיה לו להקשות מזה שהרמב"ם כותב לתקן כל הספרים לספרו, לכאורה משמע מהמהר"י מינץ כהמעיל צדקה והלשכת הסופר וז"ל לשכת הסופר אחרי שכתב שמותר לברך על ספר שכתוב בו ויהיו ולא חשש לברכה לבטלה משום ששניהם כשרים כותב בזה"ל "לכן היה נראה לפענ"ד מאחר כי האור תורה והמנחת שי העלו שהעיקר הוא כדעת הסוברים שצ"ל ויהי על כן לאחר השבת יש לתקן לגרוד את הויו היתירה וזהו כבוד התורה" עכ"ל, וכן צדד המעיל צדקה (סימן כט).

ונראה כוונתו אע"פ שאפשר שפוסל ספר בזה שמגרד והרי זה ספק של ביזוי הספר אבל משום כבוד התורה יש לנסות להגיע לספר היותר טוב על פי רוב וכדומה ומשום הכרעת המנחת שי אנו נתקנו ונגרוד את הויו ולפי זה מה שהביאו מר' אברהם בן הרמב"ם והמאירי שכתבו שכשר גם מסורות אחרות ומזה ראיה שאסור לתקן, מכאן רואים שאין ראיה כלל מכיון שהמהר"י מינץ אע"פ שסובר ששניהם כשרים עדיין אוחז שיהא מותר לתקן, ממסורה למסורה ודו"ק. ועכ"פ בלשכת הסופר מפורש כן ששניהם כשרים ואפשר לברך עליהם  אעפ"כ מותר לתקן.

 והרשב"א (המיוחס להרמב"ן סימן רלב) והרדב"ז (ח"ג סי' א' כ') הובאו בשו"ת אדני פז להדיא כתבו שאפשר לתקן משום רוב עיין שם. ולכאורה א"כ גם משום מסורת דידן מותר  משום שלדידן אין זה בגדר ספק כמו שכתב מהרי"ץ (שם) וז"ל "שבוודאי שאם עלה ירד כיון דלדידן מחזיקינן להו כמפי משה מפי הגבורה וכל שנמצא היפך מזה פסלינן ליה" עכ"ל ורק בספק צריך הכרעת הרוב ובפרט שהרדב"ז כותב שהרשב"א גם במחצה על מחצה  מתיר  (וכל זה אם ננקוט שאין אנו הרוב עיין לעיל)

 וכן בכף החיים כתוב שמותר לתקן. (והשלטי גבורים (דף קע"ט ע"ד) (הובא במהרי"ץ) שכותב (בשם מהר"ם מפאדאווה) שאין לשנות זה רק במקום שהסתפק אע"פ שהכריע לבסוף עדיין היה לו צד אולי טועה אבל במסורת ברורה לא ודו"ק) לפי זה יוצא שלנו  מותר לתקן לפי כל הראשונים.

 וצ"ע על הדברי חכמים והשם טוב שכתבו שאין לתקן הספר, ובפרט שהם נוקטים בדרך כלל כהרמב"ם.

שוב התבוננתי מפני הדוחק שאפשר שהם באמת סוברים שעדיף לא לברך על ספר שלשאר עדות וגם שמותר לתקן, אלא כשעלו לארץ ישראל כידוע היה מחלוקת גדולה מהספרדים נגד התימנים ומארי חיים ומארי שלום זצ"ל לא רצו לעורר שוב את המחלוקת  כשנפסול ספריהם ונשנה אותם ע"כ כתבו מה שכתבו (כעין מה שכתב מארי עזרי' בדברי ר' אברהם בן  הרמב"ם עיי"ש ) וסמכו על הרמב"ם בתשובה שמותר לברך על ספר פסול (אע"פ שהם לא פוסקים כתשובה אבל בדיעבד במקום מחלוקת אולי כן סמכו על התשובה) והיום שיצאו הרבה ספרים וכולם יודעים ערכינו אין מה לחשוש למחלוקת, ואם זה דוחק בדבריהם אז גם דוחק מה שכותבים על המהרי"ץ שכתב שפסול רק כדי שלא יכניסו שאר ספרים אלינו ודו"ק.