פגיעות בעלי חיים ארסיים והטיפול בהם

 

נחשים

 

בישראל ישנם מס' רב של בע"ח חיים ארסיים. רוב בעלי החיים בישראל הארסיים כמעט ולא פעילים בחורף .
בתקופה זו של הקיץ וגם בעונת האביב – רוב בעלי החיים הארסיים מתעוררים ,וכך עולה הסיכוי לבני האדם לפגוש יותר נחשים.

בתקופת האביב והקיץ זה חלק מעונת הרבייה של חלק מבעלי החיים הארסיים ,בעיקר נחשים ולכן התוקפנות של הנחשים וכמות הארס עלולה להיות גבוהה / קטלנית מהרגיל. ניתן להגדיר שלושה סוגים של בעלי חיים ארסיים שמהם ניתן להיפגע בישראל והם :
הנחשים, העקרבים, והעכבישים.

נחשים:
ישנם מס' רב של זני נחשים בעולם , אולם גם פה נהוג לחלק אותם ל 3 סוגים:

1. נחשים לא ארסיים .
2. נחשים תת ארסיים -עם שיני ארס אחוריות, ולכן תהליך הנשיכה בו מוחדר הארס לגוף לוקח זמן רב יותר.
3. נחשים ארסיים-  שיני ארס קדמיות חדות וחזקות שמזריקות את הארס לגוף הקורבן.

בישראל בעקבות הבדלי האקלים הברורים, בין המדבר, מישור החוף, השפלה, נגב, גליל, גולן והחרמון.
לכל אזור ואזור מהם יש מזג אוויר ייחודי משלו – לא כל הנחשים יכולים לחיות בכל מקום ולכן ישנה חלוקה גאוגרפית של הסתברות סוגי הנחשים האפשריים בכל מקום ומקום. לדוגמא נחש צפע הארצישראלי שנחשב לנחש הכי מסוכן הוא שכיח מהצפון ועד באר שבע.
באזורים המדבריים נמצאים הנחשים המדבריים כמו נחש עכן, מרכז הנגב והערבה יש את השפיפון והאפעה שנפוצים בכל האזורים המדברים.

אז מה הארס עושה לגוף? 

ניתן לסווג את סוגי הארס לנוירוטוקסי – ארס בעל השפעה עצבית, ולהמטוטוקסי – ארס בעל השפעה על מערכת הלב והדם, אך לא זו בלבד,
ישנם עוד השפעות רבות של הארס על הגוף. לרבים מן הנחשים הארסיים רעלנים רבים שמשפיעים על מספר מערכות גם יחד, אך למרות זאת התגובה הקלינית היא לרוב נוירולוגית או המטולוגית בעיקרה. ככלל צפע, ארס הצפעונים משפיע בעיקר על מערכת הדם, קרישה והרס רקמות מקומי, הרס הפתניים משפD7?ע בעיקר על מערכת העצבים המרכזית.

הארס עצמו מכיל רכיבים שלכאורה "גדולים מידי" ולכן הוא יכול לחדור לכלי הדם דרך הנימים. הרעלנים צריכים לעבור דרך כלי לימפה אל בלוטות הלימפה האזוריות ומשם הם יכולים לחדור למחזור הדם. כאשר הרעלנים כבר במחזור הדם חלקם אפילו פועלים מהר יותר.

• רעלנים המשפיעים על מערכת הדם (המטוטוקסינים) – פוגעים במנגנון הקרישה ע"י כך שהם נוגדים את האגרגציה או הורסים את הפיברינוגן שהוא חומר חשוב הנמצא בפלזמה של הדם ומסייעת רבות בתהליך הקרישה.
• ישנם רעלנים המשפיעים גם על הכליות (נפרוטוקסינים) ועל הלב (קרדיוטוקסינים) – גם הם משפיעים במהירות ברגע שמגיעים למחזור הדם.
• רעלנים המשפיעים על מערכת העצבים (נוירוטוקסינים) ועל השרירים (מיוטוקסינים) – צריכים לצאת ממחזור הדם או מהלימפה לתאי המטרה שלהם ולכן לרוב פועלים לאט יותר.

ניתן לסווג את השפעת הארס על הגוף לנזק מקומי ונזק מערכתי: 

הנזק המקומי של ההכשה נוצר בעיקר בגלל אנזימים ופעולתם על הרקמות של הנפגע, האנזימים האלו יכולים לעודד קרישה, ומצד שני גם לעודד "דיכוי של מערכת הקרישה" פירוק תאים (שלפוחיות), שטפי דם, המוליזה (פירוק כדוריות דם אדומות) והשמדה של חלקים בתא כמו ה DNA.

ישנו אנזים נוסף שנמצא ברוב סוגי ארס הנחש המכונה "פוספוליפאז "A והוא מדכא את כל תהליך ייצור האנרגיה של התא ולכן איברים שלמים פשוט יכולים להפסיק לעבוד, הוא גם יכול לפרק את רקמת השו9Eן שבקצות עצבים, לפרק את המכלים הקטנים של האצטילכולין בסינפסה (ואז נראה ברדיקרדיה, אישונים מכווצים, ריור, ועוד) הוא יכול גם לגרום לנמק של שריר ולפרק ממברנות של תאי דם אדומים.

הנזק המערכתי – לרוב מגיע מאוחר יותר אם כי בחלק מהנחשים הוא יכול להגיע גם יחד עם הנזק ה=D7?קומי ,תלוי בסוג הנחש.
לעיתים נזק מקומי אם לא מטופל יכול להוביל לבעיות סיסטמיות כמו מחלת קרישה כלייתית (DIC), בצקת ריאות, ואפילו להלם.
חלק גדול מן האנזימים גורמים לשחרור של ברדיקינין, היסטמין וסרוטונין מתאי הקורבן, דבר שיכול לגרום לאנאפילקסיס – התופעות המקומיות יופיעו מיד ויכללו: נפיחות שמתפשטת מעל ומתחת למקום הפגיעה, שטפי דם תת עוריים, בצקת מקומית וכאב. התופעות הסיסטמיות יופיעו אחרי פרק זמן קצר (לרוב עד חצי שעה) ועלולים לכלול אנגיודמה (נפיחת נרחבת של הלשון) כאבי בטן, שילשולים בחילות והקאות.

בנוסף, ישנה חשיבות גדולה גם למחלות רקע וגם לתרופות שהחולה נוטל באופן קבוע בכדי להעריך את יכולת הפיצוי
מבחינת הקליניקה היא תלויה בעיקר בסוג הרעל הדומיננטי בארס הנחש, המוטוקסי, נוירוטוקסי, קרדיוטוקסי ועוד …מי שיהיה החזק ביותר יעשה את רוב הנזק, והחלוקה באה להדגים שנחשים כמו הצפע שיש להם מכמה סוגי הארס יחד אולם מה שדומיננטי אצלם זה ההמוטוקסי, אצל הפטן זה הנוירוטוקסי וכ"ו

טיפול :
הכשה של נחש ארסי הנה מצב חירום רפואי מסכן חיים, אולם לא תמיד התגובה להכשה הנה מידית ובנחשים אחדים כמו לדוגמא האפעה ,השלב המסכן חיים יכול להופיע מספר שעות לאחר ההכשה. ולכן כל הכשה מחייבת ניטור קפדני, הגבלת התנועה של האיבר הפגוע ופינוי דחוף לבית חולים לשם המשך הערכה וטיפול מתאים.

פרק הזמן של 6-8 השעות הראשונות לאחר ההכשה נחשב לקריטי. והטיפול אותו יקבל הניפגע בשלב זה ישפיע מאד על סיכויי ההחלמה והנזק הבלתי הפיך בעתיד.

מבחינת הטיפול בשטח: קודם כל בטיחות – זהירות מהכשה חוזרת, או מהימצאות נחשים נוספים בסביבה, דיווח למוקד חירום,  הרגעת המוכש, קיבוע הגפה הפגועה, הפחתת תנועה,
יתכן ויהיה צורך טיפול גם באנאפילקסיס שעלול להגיע בעיקר מסוגי צפע ,עלול לגרום לבצקת קשה, והרחבת כלי דם משמעותית עד למצב של הלם אנאפילקטי,

אל תעשה:
אין לחתוך את אזור ההכשה , אין למצוץ את הארס , אין להניח חסם ורידים/ עורקים , אין לקרר או לחמם את אזור ההכשה!!!

הטיפול בחדר המיון עלול להיות מורכב מטיפול סימפטומטי בבעיות מהם סובל הנפגע ובנזקים הסיסטמים – מהם עלול לסבול הנפגע – כמו טיפול נשימתי ולבבי, נפגע זה חייב להיות מנוטר על מנת להעריך הפרעות קצב, מצבי שוק, ומצב נשימתי.

הנסיוב– (Antivenom) אותה תרופה נגד הארס שמזריקים לנפגע מופקת מדם של בעלי חיים להם הזריקו כמות קטנה של ארס על מנת שייווצרו נוגדנים, לאחר היווצרות הנוגדנים ,מפרידים את כל מרכיבי הדם במבחנה ומשאירים רק את "נוזל הדם – הפלזמה" שהיא מכילה את הנוגדנים, לעיתים כאשר הנפגע קיבל כבר נסיוב שכזה בעבר ישנה תגובה אנאפילקטית לפלזמה של בעל החיים, ולכן לא מומלץ לקבל יותר מהכשה אחת בחיים …

עקרבים עכבישים ושאר עוקצים 

 

עקרבים

 

שוכנים לרוב במקומות חשוכים ,מוצלים ומוסתרים, במקרה של חום מאוד גבוה בשטח הם יוצאים לשטח ומחפשים מקום מוצל יותר, או במקרה שמישהו בטעות חושף אותם, כמו בהרמה של אבן או קורה גדולה ואז הם מתגלים.

עקיצת העקרב מכילה ארס ולעיתים ארס שיכול להרוג גם אדם בוגר, הדעה הרווחת כי עקרבים שחורים אינם ארסיים אינה נכונה וגם עקרבים שחורים עלולים להיות ארסיים עד כדי מוות.

בעולם קיימים כ-1,000 מיני עקרבים. בארץ נפוצים כ 21 מיני עקרבים, ומהם רק חמישה שייכים לבני משפחת העקרבים המסכנים בני אדם, בין העקרבים היותר מסוכנים ניתן למצוא את העקרב צהוב מצוי- המסוכן מכל עקרבי הארץ ונפוץ כמעט בכל האזורים וכן את הקטלן הדרומי-מצוי בצפון אפריקה ובדרום סיני, את הקטלן עב זנב- עקרב שחור שנפוץ בכל שטחי הארץ, ועקיצתו מסוכנת כמעט כמו עקיצת העקרב הצהוב המצוי, ואפילו תוארו מקרי מוות בגללו (יתכן בגלל הדעה המוטעית שהוא לא באמת ארסי)
ישנו סוג נוסף של עקרבים שהעקיצה שלהם ממש כואבת אך הם פחות מסוכנים כמו הקטלן דו-גוני שנפוץ בעיקר במרכז הארץ ובדרומה. קטלן עברי שנפוץ מחולות מישור החוף עד הנגב וכן בסיני. עקרב שחור יהודה שנפוץ בארץ מבית גוברין עד לגבול הצפוני (עקרב זה ,הוא הפחות מסוכן מכל הקודמים).

מבחינת הקליניקה: ארס העקרבים משפיע על מערכת העצבים ועל מערכת הלב וכלי הדם. העקיצה מכאיבה מאוד וכאשר כמות הארס המוזרקת משמעותית, בתוך זמן קצר מאוד יחוש הנעקץ את השפעתו על מערכת הגוף.
יתכנו מס' סוגים של השפעות:
השפעות נוירולוגיות יכולות לכלול – אי שקט, ירידה במצב ההכרה עד קומה, פרכוסים, נימול וחוסר תחושה במקום העקיצה והלאה ממנו, תיתכן נשימה לא אפקטיבית, טונוס שרירים מוגבר, ובחלק מהמקרים ישנה השפעה על מנגנון וויסות החום בגוף והנפגע עלול להגיע להיפו או היפרטרמיה.
השפעות קרדיווסקולריות יכולות לכלול אי ספיקת לב שעלולה להחמיר ולגרום גם לבצקת ריאות, הלם קרדיוגני (קריסה של הלב בשילוב עם לחצי דם נמוכים משמעותית), תיתכן הפרעת קצב בגלל הפרשה מוגברת של דופמין ואדרנלין מהמוח.
בנוסף ארס העקרב עלול לגרום מצד אחד להפעלה של מערכת סימפתטית אך גם לצד השני בדיוק – גם להפעלה של מערכת פרה סימפתטית.
השפעות המערכת הסימפתטית יכולות לכלול טכיקרדיה, טכיפנאה, יתר לחץ דם הזעה, עצירת שתן ולעיתים גם בחילות והקאות, ואילו השפעות המערכת הפרה סימפתטית יכולות לכלול ההיפך, כגון ברדיקרדיה, ברדיפנאה, נזלת, דמעות, ריור ואפילו שלשולים, יתכנו גם אישונים מוצרים מאוד ותיתכן גם זקפה לא רצונית.

הטיפול בשטח במקרה עקיצת עקרב דומה לטיפול בהכשת נחש, אלא שכאן – נוסף על הרגעת הנפגע, קיבוע האיבר הנעקץ ופינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים –  אפשר לקרר את מקום העקיצה בשקית עם מי קרח. הקירור מקל את הכאב ומאט את קצב פיזור הארס.
בחלק מהעקרבים תיתכן תגובה מאוחרת ועל כן חשוב להגיע לבית חולים ולנטר את מצבו של הנפגע, יתכנו הפרעות קצב שיצריכו טיפול תומך, או נפיחות וכאב שיצריכו טיפול נגד כאב.
ככלל הדרך הטובה ביותר לטפל זה לא להיעקץ ולהימנע ככל האפשר מחשיפה, ולכן יש לפנות מהסביבה הקרובה למקום המגורים או מגרשי משחקים כל מיני ערימות גרוטאות, פסולת, גזם עצים וכ"ו.
להימנע מלהכניס ידיים ואצבעות לחורים וסדקים בטבע, לא להרים אבנים או קרשים גדולים בידיים חשופות, יש להיעזר במקל. בעת טיול יש לנער את שק השינה והנעלים לפני השימוש ולוודא שלא הזדחל לנו לשם איזה אורח לא רצוי.

 

עכבישים

 

באופן כללי כל העכבישים בעצם חיותם הם ארסיים, הם מחדירים ארס שמפרק את רקמות החיבור וקרישי הדם בגופם של חרקים שנתפסים בקורי העכביש ומזה הם ניזונים, ישנם אלפי זנים של עכבישים בעולם ,אולם רק כמות מצומצמת מצליחה פיזית להחדיר ארס לרקמת העור שלנו – בני האדם, מתוך זנים אלו קיימים רק שניים בישראל (למזלנו) והם השישן החום והאלמנה השחורה.
ששן חום. זה עכביש קטן, חום וארוך רגליים. הנשיכה עצמה בדרך כלל כמעט שאינה מורגשת והשפעתה ניכרת רק לאחר כמה שעות. הנשיכה גורמת לפגיעה מקומית, על פי רוב קלה אך לעתים מתפתח פצע נמקי קשה. לעתים נדירות גורמת הנשיכה למחלה מערכתית קשה שעיקרה הפרעה בתפקודי קרישה. הטיפול בנשיכת הששן החום ניתן לפי מידת הפגיעה – טיפול מקומי בעת הצורך וטיפול תומך כאשר יש מעורבות מערכתית.
אלמנה שחורה. זה מין עכבישים מסוכן. נשיכתו אינה מכאיבה ולעתים אינה מורגשת כלל. הנשיכה המסוכנת היא של נקבת העכביש. התגובה לנשיכה מתפתחת בתוך דקות, אך היא עשויה להופיע גם אחרי כמה שעות. התגובה מסתמנת בכאב ובצריבה באזור הנשיכה, המתפשטים בליווי אודם לאורך דרכי הלימפה. עם התפשטות הארס חש הנפגע הרגשה כללית רעה, אי-שקט, כאבי בטן עזים וקוצר נשימה.
בהמשך יעלה לחץ הדם וחום הגוף, תהיה הזעה מרובה וירבו התאים הלבנים בדם. שלב המחלה הקשה נמשך שלושה-ארבעה ימים, אך תסמיני חולשה כללית נמשכים לעתים מספר חודשים.

הטיפול בשטח –  לוודא שהעקיצה לא גורמת לתגובה אלרגית שתסכן את נתיב האויר, לוודא שהחולה נושם בעומק ובקצב המתאים ושומר על סטורציה, אם הוא לא נושם כראוי – מתקשה בנשימה או סטורציה נמוכה מ 94%  יש לתת חמצן. בבדיקת דופק להעריך את המהירות הסדירות והעוצמה להעריך גם את לחץ הדם ולתת טיפול תומך בהתאם. חשוב שנכיר שלארס של אלמנה שחורה יש כיום נסיוב בדיוק כמו לנחשים ועקרבים.

 

צריבת מדוזה

 

הבילוי בקיץ בים הוא אחת האטרקציות האהובות ביותר בעיקר על ילדים, בתקופה הקרובה יגיעו לחום ישראל ,המדוזות.
לישראל מגיעות לרוב מדוזות שלא מסכנות חיים, אך יש תיעוד על מקרים בעולם של מוות מצריבת מדוזות, הפגיעה מארס המדוזה היא כשאדם בא במגע עם תאי הארס של המדוזה הממוקמים בזרועות, הארס הזה בנוי מחלבונים שגורמים לכוויה כימית בעור, לעיתים חלקיקי מדוזות נשארים במים ואנו נחשפים אליהם, במקרים קשים יותר המדוזה נצמדת לעור ואז הכוויה קשה יותר.

טיפול מיידי בצריבה מומלץ להשתמש בחומץ, חומץ תפוחים או מיץ לימון אמיתי, המנטרלים את הרעל על ידי פירוק החלבונים. את אלו תוכלו בדרך כלל להשיג בסוכת המציל.
כיום כבר מוכרים מגבונים המכילים חומץ למקרים אלו. חשוב לזכור, אסור לשטוף את צריבת המדוזה במים מתוקים, משום שהם גורמים להרס של אותם תאי המדוזה שמכילים את הארס וככה הנפגע מקבל כוויה כימית נוספת, כמו כן, לא כדאי לשפשף את העור הפגוע , לא עם חול ולא עם כל חומר אחר.

עקיצת נדל 

הנדלים מופיעים במקומות פתוחים בעיקר מדשאות ו/או משטחי ירק. העקיצה נגרמת בעיקר מחוסר זהירות. במקום העקיצה מופיע גירוי קל, ותגובה מקומית המתבטאת באודם מסביב לעקיצה. המקום "שורף" ומגרד, יתכן כי הנפגע נעקץ ביותר ממקום אחד. (זאת בגלל מגע מתמשך ותנועות הנדל.)
עקיצת הנדל אינה גורמת בדרך כלל לתופעות מערכתיות. התופעות הנובעות מהעקיצה, הן מקומיות בלבד. ניתן להשתמש במשככי כאבים מקומיים. נפגעים אלה יכולים להסתפק בפניה לרופא המטפל בקופת חולים, במידה ומופיעים סימני קוצר נשימה, נפיחות בשפתיים, או שינויים בלחצי דם יש לפנות לבית חולים בהקדם, בכל מקרה של עקיצה שכזו יש צורך בחיסון של טטנוס.

בעלי חיים ארסיים – ימיים 

פגיעות אלו  נדירות באופן יחסי – נדיר למצוא את בע"ח האלו מחוץ למים .
אולם פגיעות מבעליי חיים כאלו בתאונות צלילה יכולות להיות קטלניות ביותר. בעלי חיים כגון כרישים עלולים לגרום לנזק נרחב, לדימומים קשים, פגיעות פנימיות וכו'. אולם בעלי חיים ימיים ארסיים עלולים לגרום לכאב עז, פרכוסים, חסכים שונים ואף אובדן הכרה. כשכל זה קורה במעמקי הים הסכנה הרבה יותר גדולה ומשמעותית.
הטיפול במרבית הפגיעות האלו יהיה דומה לטיפול בשאר עקיצות בעלי חיים ארסיים למעט הצורך בחימום האיבר הפגוע מבעל חיים ימי ארסי. משום שהארס של בעלי החיים הימיים רגיש מאוד לחום ולכן חימום האיבר הפגוע יביא לדנטורציה של החלבון בארס ויעכב את התפשטותו.

הבהרה:– כל מידע המופיע באתר זה נועד להשכלה/העשרת מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי !