
פגיעות הקיץ
בין הסכנות המרכזיות זה פגיעות אקלים שיותר נפוצות בעונה זו אך גם פציעות וחבלות שונות שמתרחשות בכמות מוגברת בקיץ – בתקופת החופש הגדול.
מאמר זה נועד לתת תזכורת לדברים ידועים ולרענן את הראש לקראת הקיץ.
התייבשות – אחת מהפגיעות היותר נפוצות בתקופה הזו היא ההתייבשות, ובעצם ירידה בריכוז הנוזלים בדם,למרות שאנחנו לא שותים אנחנו עדיין מאבדים נוזלים רבים בזיעה, בדיבור, בפעילות מערכת העיכול ועוד ולא מכניסים את הכמות שאבדה וכך בקלות מגיעים למצב של התייבשות. הסימנים הקלאסיים בהתחלה עוד טרם הקריאה לעזרה יכללו חולשה, סחרחורות, בחילות, חוסר מוטיבציה ואנרגיה ולרוב הגורם המרכזי הוא חוסר בנוזלים. (בהמשך במידה ולא יטופל עלול המטופל להידרדר עד למצב של התייבשות בינונית ואפילו קשה.
צריך לזכור שהדרך הכי טובה ומומלצת לטפל בהתייבשות קלה זה לשתות דרך הפה, מערכת העיכול תספוג את זה הרבה יותר טוב מאשר דרך הווריד, אולם במקרים קיצוניים שבהם החולה כבר מקיא או לא מסוגל לבלוע אין לתת לו בכח מחשש להקאה או לאספירציה ולכן ניתן נוזלים דרך הווריד.
דבר נוסף מטופל שהגיע למצב של התייבשות לרוב איבד גם מלחים מלבד הנוזלים ולכן חשוב להמליץ לו להתפנות לחדר מיון לצורך בירור ובמידה ומסרב להמליץ על צריכה מתונה של מאכלים המכילים מלח.
מכת חום – החבר הטוב של ההתייבשות זה מכת החום, לרוב הם הולכים ביחד (חוסר בנוזלים מקשה על הקירור של הגוף, ומכת חום גורמת להזעה שגורמת להתייבשות = מעגל רשע), מתפקידנו לזהות את המצב בעיקר על פי אנמנזה התרשמות קלינית ומדדים, ולסייע לחולה גם להחזיר נוזלים וגם להוריד מטמפרטורת הגוף. חשוב להדגיש שלמרות ההבנה מה הבעיה ומה הטיפול – אין לזנוח את כללי הטיפול (ABCDE) וגם פה צריך לוודא שהוא אכן שומר על נתיב אוויר, ונושם כראוי וכ"ו ורק לאחר מכן לעבור לקירור של הגוף ומתן נוזלים (בשום אופן אין לתת נוזלים מקוררים – הדבר עלול לגרום לנזק חמור).
היפוטרמיה – נכון שעונת הקיץ ונורא נורא חם אבל עדיין לאוכלוסיות שבסיכון כגון ילדים קטנים, קשישים, חולי צהבת קשה לשמר ולייצר חום גוף והם עלולים להגיע להיפוטרמיה גם בקיץ – ניתן למצוא ילד שסיים רחצה בים או מסלול קייקים בירדן, כולו רטוב והוא יושב במזגן או קשיש שהחליק בבריכה והוא שוכב כמה דק' על הרצפה ומסרב לקום בעקבות שבר, יש לקחת בחשבון את כל האוכלוסיות בסיכון להיפוטרמיה ולתת את הדעת גם בקיץ שזה עלול לקרות.
מבחינת טיפול: הפשטה (תוך שמירה על צנעת הפרט) ניגוב, ייבוש, להלביש אותו בבגדים חמים ומתן שתיה חמה. אין לאפשר שימוש בסיגריות, אלכוהול או קופאין.
עקיצות – חלק מהתופעות היותר נפוצות בקיץ זה עקיצות מבעלי חיים שונים כמו עכבישים, נמלים, יתושים, דוברים, צרעות ועוד כל מיני זוחלים שונים .
יש להתייחס לדברים מסכני חיים: כעקיצות שגורמות לתגובה אלרגית הכוללת נפיחות של השפתיים, נפיחות של הלשון, קוצר נשימה, ירידה בלץ הדם, שלשולים בחילות והקאות. החשש המרכזי הוא מאנאפילקסיס, יש להתייחס לאפשרות שמדובר בעקיצה של בעל חיים ארסי, בעיקר בעקיצה מכאיבה במקומות חשוכים שלא ניתן לראות הבע"ח.
אנאפילקסיס – יכול להתרחש גם מעקיצה של בע"ח וגם מחשיפה למזון חדש, ילדים שהיו רגילים לסייעת צמודה בבית הספר או בגן שתדאג לטפל באלרגיה עלולים למצוא את עצמם בבית ללא אותה סייעת ולנסות כל מיני דברים "חדשים" שכל הזמן אמרו להם שזה אסור. הטיפול במקרה חשיפה שכזה יכלול חמצן, נוזלים, סיוע במתן מזרק אפיפן (יש מינון ילדים, ומינון מבוגרים – ולכן אנחנו מעדיפים את המזרק של החולה). כל מקרה שכזה חייב להגיע לחדר מיון מחשש לתגובת אלרגיה מאוחרת שתגיע כמה שעות לאחר מכן.
טביעה – טביעה מתחלקת ל4 חלקים מרכזיים שכוללים:
- טביעה יבשה– מצב שבו המטופל טבע אך רפלקס סגירת מיתרי הקול (לרינגוספאזם) היה חזק והצליח למנוע כמעט לגמרי חדירת מים לריאות.
- טביעה רטובה – מצב שבו אותו רפלקס לא הצליח לעמוד הן מחמת מחלות רקע וגורמים שונים והן כי הטובע שהה זמן ארוך מתחת למים ללא נוכחות חמצן, במצב שכזה כבר יש כניסה של מים לריאות בכמות גבוהה.
- טביעה במים מתוקים – המים הינם היפוטוניים ויספגו במהרה למערכת הדם או יכנסו למרווח הבין תאי, יגרמו למהילה של אלקטרוליטים, התפוצצות כדוריות דם אדומות, ודילול כמות ההמוגלובין.
- טביעה במים מלוחים – המים הינם היפרטוניים ובעקבות כך ישנה אוסמוזה הפוכה ממערכת הדם לתוך הנאדית מהמרווח הבין תאי, דבר שיוביל לבצקת ריאות קשה והיפוולמיה
מבחינת טיפול: החייאה חמצן ונוזלים ע"פ הצורך, לקחת בחשבון אפשרות לפגיעת עמ"ש עמש"צ ראש ופגיעות אקלים אחרות. (בנוסף לחשוב על גורמים לטביעה אם זה היפו, פרכוס, אירוע לבבי). לא לשכוח שנכנסים גם מים לקיבה וייתכנו הקאות ואספירציות
נפילות/חבלות – אלפי ילדים מבלים את שעות החופש בפארקים ובגני המשחקים, ריבוי של נפילות וחבלות יבשות, לרוב פגיעות "פשוטות" אלו מסתיימות במנוחה ובכאב שיחלוף לאחר מס' שעות, אולם מקרים קיצוניים ומיוחדים שנראים תמימים בהתחלה בדיוק כמו אותה נפילה פשוטה מנדנדה, תמיד לבדוק האם יש כאב חריג, לקחת מדדים ולוודא שאין משהו חריג או מחשיד לדימום פנימי, לוודא שאין סימנים מחשידים לפגיעת ראש כמו: כאבי ראש, אובדן זיכרון זמני, בחילה, הקאה, חוסר שיווי משקל, פזילה, ועוד … במידת האפשר במידה והילד או הוריו מסרבים להתפנות לחדר מיון יש להנחות את ההורים לסימנים אלו שעלולים להופיע בשעות הקרובות ומהוות סימן לחבלת ראש שמתהווה ויש להגיע לחדר מיון בהקדם.
אופניים והוברבורד – אחד הגרומים שמעלים משמעותית את אחוזי הפציעה וחומרת הפציעה בקרב ילדים ובני נוער אלו אותם כלים ממונעים שלא מצריכים רישיון נהיגה .
יש פה סכנה לרוכב עצמו בעיקר אם הוא מרכיב מישהו נוסף, המשקל גדל, המהירות בדרך כלל לא מוגבלת כפי שממליץ החוק, והילד וודאי שלא בקיא בחוקי התנועה מה שיוצר פה פצצה מתקתקת. אנחנו רואים את מקרי הפציעה הקשה שכוללים שברים קשים, דימומים, פגיעות ראש, ובחלק ניכר מהמקרים גם מוות.
באופן כללי הטיפול בילד פצוע מבחינת סדר פעולות דומה מאוד לזה של המבוגר אם כי ההתייחסות להלם היפוולמי מתהווה היא הרבה יותר חמורה היות ואין ממש סימנים של הידרדרות אלא היא פתאומית. בנוסף פגיעות ראש בעיקר בכלים הללו נפוצה יותר בעיקר בילדים קטנים (מורכבים) שהראש עדיין מהווה את רוב המסה בגוף, ומהסיבה היותר קשה וזה היעדר אמצעי בטיחות כמו קסדה, כפפות ומגנים.
התייחסות לכאב – קשה לתקשר עם ילד כאוב ובעיקר שאין בידנו כיצד לעזור תרופתית ולכן חשוב להרגיע כמה שאפשר, לעודד, להסביר כמה שאפשר על כל פעולה שאנחנו עושים ובעיקר בעיקר להירגע בעצמינו, כי ילד פצוע מזהה אם המטפל שלו לחוץ ולפי זה הוא מעריך את חומרת הפציעה שלו.
התייחסות לנפגעים – חשוב לזכור שבימים החמים האלו הרצפה רותחת ועלולה להגיע לטמפרטורות גבוהות ולגרום לכוויות קשות ולכן במקרים הפצוע או החולה שוכבים על רצפה חמה יש לבודד אותם במהירות ככל האפשר על מנת למנוע כוויות, בטיפול ממושך בפצוע בשמש יש להתייחס לכך שהחום משפיע לרעה על הפצוע ולכן לנסות לייצר צל, קירור, מתן נוזלים, שתייה, אם זה מתאפשר מבחינה רפואית.
מבחינה חברתית – שימו לב לחברים שלנו מי לא מרגיש טוב מי חלש אחרי יום עבודה עמוס . תעזרו לו במידת הצורך ותוודאו שהוא מגיע הביתה בריא ושלם .
איחוד הצלה – אגף רפואה