פנינים יקרים בענייני עמלה של תורה

מתוך "עריכת שולחן להרה"ג שלמה קורח שליט"א

איתא בילקוט שמעוני (ישעיה מא, תמה), כשנשתברו הלוחות נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער, ומתוך הטלטול, ומתוך הטירוף, ומתוך הדוחק, ומתוך שאין להם מזונות. ובשביל אותו הצער שמצטערין עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומוכפל, שנאמר הנה ה"א בחזק יבוא וזרועו משלה לו הנה שכרו אתו. ע"כ. ואע"פ שנשתברו הלוחות במעמד כלל ישראל, אבל דומה הדבר עלינו שהגזירה לא חמדה אלא את אבותינו וקדמונינו, ועם כל הצער והטלטול הטירוף ודוחק המזונות למדו ולימדו תורה, דקדקו במצוותיה ומסרו נפשם על האמונה, שימרו מסורת, ובנו אורחות חיים שלימים ומדוקדקים.

לוּ זכו אבותינו כפי שעתה עינינו רואות בגלויות שאר שבטי ישראל, לתקופות רגיעה וזוהר, שלוה ושגשוג, לוּ הוחזקו בני תורה ותלמידי חכמים בכבוד ובסיפוק כל צרכיהם, אפשר שהיו נקשרים עולמות עליונים בעולמינו זה.

צא ולמד שעל אף מוראות הגזירה אשר קיננה לה משכנם של אבותינו, אעפ"כ בכל דוד ודור קמו גדולי תורה וענקי יראה למאות, צדיקים וחסידי אמת לאלפים, תמימי דרך ואמונה לריבי רבבות, ואין פרץ ואין צווחה ברחובותינו.

ספרים רבים ותשובות לאין מספר נכתבו בחכמת התורה, במקרא ובמשנה, בתלמוד ובמדרשים, באמונה ובמחשבה, בקבלה ובמוסר, בשירה ועוד. מחוסר דפוס המשמר העתקים רבים, ומקשיי העתקה בכת"י, רבים נאבדו או אכלם העש, חלק מהם זכו להיזכר מהעתקה מלשונם בספרים שנשתמרו, אך גם הנשאר לפליטה עוד יעסיק רבים וטובים במשך כמה דורות לחשוף צפונותיהם ולהוציאם לאור עולם, כולל מה שנשתייר מספרות הראשונים והגאונים, נוסחאות מדוייקות בתלמוד במשנה ובכתבי הרמב"ם והמדרשים. ודורינו זה שעדיין שורשיו נעוצים בתפארת ראשונים יכול להציל הרבה ממלתעות הנשייה והכליון, ודי להם לאבותינו מצוקתם בחייהם, ואוי הוי אם ח"ו לא יזכו לפחות השרידים מפרי רוחם ועמלם שיוחקו על ספר להארתם במקורותיהן ובהבנת פירושיהן ודקדוקיהן למורשת לדורות, וזאת נחלתי מאבותי להיות כוסף וחרד על דברי אבותינו ומורשת רבותינו.

(הקדמה לספר עריכת שולחן – ילקוט חיים)

'הלואי תפילתי עזבו ועמל תורתי שמרו (עפ"י ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). והכוונה על אלה שבאים לבית הכנסת בשעת התפילה, ואינם באים לשמוע וללמוד תורה, ואינם יודעים שעדיף לעשות בהיפך, ושיבואו בהמוניהם יותר לתלמוד תורה. ולא רק משום שפגומה תפילתם שנאמר "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה", אלא אינם שמים על לב כי חז"ל שחייבו התפילה הם אמרו שת"ת עדיף יותר מן התפילה, שרובה ככולה מתקנה ומנהגים.

עד כדי כך שתלמוד תורה גדול ממצוה חמורה אחרת של כבוד אב ואם, וכמו שפסק מרן בשו"ע (יו"ד סימן ר"מ סעיף י"ג) וז"ל, תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם. ע"כ. וכתבו הט"ז והש"ך שם, דהכי ילפינן מיעקב, שכל אותן שנים שלמד תורה בבית שם ועבר לא נענש עליהן, אע"פ שביטל מצות כבוד אב ואם. והרי ת"ת אף שקול כנגד כל המצוות כולן, ומפורש שם בסי' רמו סי"ח, שאם היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה, אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו. עי"ש.

ובירושלמי בחגיגה ובילקוט שמעוני בירמיה (סימן רפ"ב) איתא, רבי הונא ורבי ירמיה ורבי שמואל בר רב יצחק, מצינו שויתר הקב"ה על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה. על מה אבדה הארץ על עבודת אלילים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא על עוזבם את תורתי. רבי הונא ורבי ירמיה ורבי חייא בר אבא, כתיב, ואותי עזבו, שמא תורתי שמרו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו. שאילו תורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה היתה מחזירן אצלי וכו'. עיש"ב. ופשט הלשון, שאילו עברו על ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים, והיו עדיין לומדים תורה, היתה תקוה שהתורה תחזירן בתשובה. אבל כיון שאין תורה אין להם תקומה.

(עריכת שולחן ח"א סימן פ"ט הערה י')

'חייב כל אדם להעמיק ולהבין בתורה כפי שכלו, וכל שחננו ה' יתברך ברוחב דעת ושכל, חובתו גדולה ממי שלמטה ממנו. וכ"ז מדקדוק לשון הרמב"ם בהל' ת"ת פ"א הלי"ב. ואשר לפי זה, לבד מה שישאלו את האדם ביום הדין הנורא עסקת בתורה, יבדקו אם קיים מצוה זאת לפי כשרונותיו, ואינו יכול לטעון למה פלוני זכה בדינו והרי הוא למד כמותו בדקדוק, כי ישיבוהו כאשר הוא שרוי בחרדה ובהלה נוראה, משום שרמת שכלך מתנה מיוחדת הוא משל חברך וגבוהה ממנה, וכיוצא בזה.

(עריכת שולחן חלק י"א סימן רמ"ו הערה י"ב)

'כתב מו"ז מהרי"ק בפירושו על פיוטו של הרש"ש, בַּרַק בְּרַיק אַלְחְמַא, וז"ל, אמנם אין אדם שיהיה צדיק בארץ ויוכל להשתלם בימי הנערות ועוד גופו חזק וטבעו מתגבר, והשכל גם כן כחוש, והשגתו עדיין כוזבת, ולחסרון יתחכם, וימשך אחר המעדנים והתענוגים וכו', שהגוף והשכל שני הפכיים, זה גשמי וזה רוחני. ולכך אמרו ז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שאז כשיחלש גופו, יתגבר שכלו ותתקיים תורתו. עכ"ל. ועוד כתב שם וז"ל, ואם כבר חטאת ונפגמת בילדותך, תבקש מחילה מאת ה' וימחול לך. והמשיל את האדם בילדותו לאיל מפוטם. והמשיל את החטא לסכין פגומה שמנבלת את האיל. וכשיחטא הרי נשחט בסכין פגומה, ופגול הוא לא ירצה לפני ה'. ולכלב, זה סך מים, ישליכון אותו, ואין תקנתו אלא תשובה. עכ"ל.

(עריכת שולחן חלק י"א סימן רמ"ו הערה י"ד)

'במדרש הגדול (דברים לב, ב) כתוב, כשעירים עלי דשא, אדם הולך ללמוד תורה תחילה, והיא נופלת עליו כשד הזה. ומניין שאין שעיר אלא שד, (שנאמר) ופגשו ציים את איים ושעיר אל רעהו יקרא (ישעיה לד, יד). ואומר ושעירים ירקדו שם (שם יג, כא). ע"כ.

(עריכת שולחן חלק י"א הערה כ')

'ובמדרש הגדול (ריש פרשת אמור), כשאדם שבע מדברי תורה הוא מואס בדברי מינות, שהן עריבין עליו כנופת. ואדם שאינו משביע עצמו מדברי תורה, כל מה שהוא שומע הוא נמשך אחריו. מי גרם לו, שהרעיב עצמו מדברי תורה.

(עריכת שולחן חלק י"א הערה כ"א)