פרשת בא

מאת: הרב מנחם צדוק

מהו חרון אף המוזכר במקרא?

בפרשת "שמות" הוזכר עניין חרון אף כלפי משה מצד השם יתברך ולאור מה שכתבנו שם עולה השאלה מה מקום לתגובה שכזו מצד הקב"ה כלפי משה רבנו ע"ה? כמו כן בפרשתנו שוב מוזכר עניין חרון אף אלא שהפעם זה בא מצד משה כלפי פרעה לפני מכת בכורות וכפי שנאמר שם: "וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף" [יא' פסוק ח'].

לשאלה ששאלנו בכותר מהו חרון אף המוזכר במקרא. כותב על זה רבנו הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים ח"א פרק לו' [הוצאת הרב קאפח] וז"ל "…דע כי כאשר תתבונן בכל התורה וכל ספרי הנביאים, לא תמצא לשון חרון אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, כי אם בעבודה זרה דווקא, ולא תמצא שנקרא אויב ה', או צר, או שונא, אלא עובד עבודה זרה דווקא". ע"כ. ושם הביא על כך ראיות למכביר ממקראות בתורה ובנביאים ומהכתובים והרוצה יעיין עליהם שם. ולא הזכיר את עניין חרון אף האמור במשה בפרשת "שמות" כפי שנאמר "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בְּמֹשֶׁה", וכן במה שנאמר במרים ואהרון בפרשת בהעלותך "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ". כמובן שדברי הרמב"ם במורה מרפסין איגרי על פי אותו הכלל שקבע שבכל מקום שמוזכר עניין חרון אף הכוונה היא לעבודה זרה. אכן הרבה מהמפרשים על הרמב"ם העלו תמיהה הא כיצד? והרי לשון זאת נאמרה גם על משה ומרים ואהרון ועוד… וכי קשורים הם חלילה לאותו כלל שקבע הרמב"ם? ובהערה 4 שם גם כן הביע הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל את הקושי שבדבר והותיר אותנו ללא מענה ברור, יעוין שם.

לאחר השקעת מחשבה מרובה ומאומצת בשאלה הקשה הזו העליתי תשובה שאולי תניח את הדעת למבין, ולאחר זמן מה כשעיינתי בספרו של הרה"ג יונתן בלס שליט"א "נופת צוף" על המורה, גילתי שכיוונתי לדעתו בס"ד. מאחר ואין הספר כרגע לפני, אנסח את התשובה בלשוני כפי הנראה לענ"ד הדלה. וכה אומר:

עיקרי התורה

הרמב"ם קבע לנו ביהדות י"ג עיקרים, שכל הכופר באחד מהם חלילה אין לא חלק לעולם הבא. בעיקר השביעי קבע הרמב"ם את נבואתו של משה רבנו ע"ה באשר שהיא בדלה ומובדלת לחלוטין משאר הנביאים שקמו מאז ומתמיד, בכך שהוא בדרגתו זו הפך להיות מחוקק ואיש האלוהים מה שלא זכה שום ילוד אישה למן היום שבו נברא העולם ועד סוף כל הדורות, לא היה וגם לא יהיה נביא כמשה, ואף בהיות הכתוב מכנהו בלשון נביא אין זאת אלא על דרך ההשאלה בלבד מכיוון שאין שום יחס בין דרגתו של משה לשאר הנביאים. עיקר זה בא ללמדנו שתורת ישראל היא מן השמים וניתנה ע"י רועה נאמן שהגיע לדרגה הנעלה ביותר שאליה הגיע ילוד אישה ובה זכה לכינוי בחיר המין האנושי. וכדי להוריד תורה מן השמים כדי ליישר דרך בני האדם על מנת ליישב את העולם בדרכי השם יתברך, הוצרך להמציא אדם שכזה ["וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". שמואל א יב ו] אשר אתו ידבר השם פנים בפנים וללא שום אמצעי מתווך בינו לבין השם יתברך. כשבאה מרים עם אהרון בקובלנה על משה בכך שפרש מאשתו ציפורה, אמרו "…הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה–הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה". כאן בעצם הם השוו את נבואתו של משה לשאר הנביאים והרי זה נוגד את העיקר השביעי שקבע הרמב"ם מאוחר יותר בפרק חלק משנה מסכת סנהדרין. ואם היה כאן גילוי דעה מצד מרים ואהרון אשר טעות היא ביסודה, הרי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומשום כך בא חרון אף מצד השם כלפי מרים ואהרון כפי שעולה חרון אף על אותם שמנה הרמב"ם במורה הנ"ל. וכן על משה עצמו עלה חרון אף השם בכך שהוא ביקש מהקב"ה לשלוח שליח אחר במקומו כשלמעשה השם כבר עשה את משה מיועד מראשית יצירתו לשליחות שכזו, ואם מהשם יצא הדבר הרי שכל סירוב שכזה מצד משה עלול להוביל למחשבה שמשה מתכחש למה שהוא באמת מיועד מאתו יתברך. וייעודו הוא להביא את עם השם להר השם ולהוריד תורה מן השמים במעמד גדול ונורא שלא היה ולא יהיה עוד כמותו לעולם. יוצא אפוא, שהשמטת הפסוקים בעניינם של משה אהרון ומרים מאותו פרק במורה אשר ודאי לא נעלמו מעיני הרמב"ם, ייתכן והושמטו מפאת כבודם של הרועים הנאמנים, חסידיו של הקב"ה.

חרון אף משה בפרעה

מה כבר יש למשה כל כך לכעוס על פרעה לאחר שכבר נודע לו שהוא לא בר תשובה? ומדוע לא נאמר כפי שנאמר בתחילת הפרשה "וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה", ואילו לקראת המכה העשירית מכת בכורות נאמר "וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף"? לשאלה מדוע שינה הכתוב הלשון מובא במדרשי חז"ל שבראשונה, משה חלק כבוד למלכות, וכשהוא ביקש לסיים את הפגישה עם פרעה הוא היישיר מבטו כלפי פרעה תוך כדי יציאה מבלי להפנות גבו למלך. לאחר שהגיע לפתח היציאה, הוא הסתובב ויצא לו לדרכו. אבל כאן לקראת המכה הקשה ביותר, כשהבין משה שכבר כלתה אליו הרעה, הוא הסתובב ויצא כמי שמגלה כעס רב כלפי המלך. כאן כבר אין עוד מקום לחלוק כבוד למלך מרדן ועקשן שהביא טרגדיה על עמו. משה אינו כועס במובן הפשוט כפי שהמון העם מבין מהמקרא אלא שמשה בתנועתו זו בא לבשר מה עתיד לקרוא בימים הקרובים, ואיך יבוא לידי ביטוי בפועל מה שקרוי "חרון אף השם". אין הוא מסתפק באמירות קשות כלפי פרעה, אלא גם בשפת הגוף הוא מראה בפועל על מה שעומד להתרחש. אין יותר כבוד בין משה ולבין פרעה, כשם שאין פרעה מכבד את מאמר השם, ומתהלך כנגדו בשרירות לב עיקשת. ומשכך הם פני הדברים, הרי שמיד יעלה המוות בחלונם של כל בתי מצרים, והצעקה תשמע ותהדהד לכל הדורות למען ישמעו וידעו בני ישראל וכל אומות העולם שבגין אלילות ועבודה זרה ומרידה במלכות שמים המוות הפתאומי יופיע במספרים בלתי נתפסים, כשהגופות פזורות ומושלכות בכל מקום כשצחנת המוות ממלא את אויר העולם. אין המציאות משתנה, וכפי שאז בא חרון אף השם כנגד המתמרדים בו, כך עינינו  רואות ולא זר איך בפועל בא לידי ביטוי חרון אף השם על אומות העולם הרחוקים מאתנו, והקרובים בסביבתנו.  אסונות טבע כמו מפולות בוץ וצונאמי למיניהם, רעידות אדמה ושיטפונות הקוברים תחתם מאות אלפי בני אדם ועוד… הם רק חלק אחד כביטוי לחרון אף השורר בעולם. כשבחלק השני אנו מוצאים את חרון האף בא לידי ביטוי לא רק במה שקשור בטבע, אלא שבני האדם כמגפת צונאמי בלתי מוסברת, טובחים האחד בשני וממלאים ידיהם בדמים מרובים כחיות אדם מפלצתיות אשר איבדו את צלמם בכך שהם הפכו את מי שברא אותם, לשותף בכל מעשי הרצח והכל בשם ה-"אללה אכבר". אכן כן אחי ורעי, בהתחלה חלקנו כבוד למלכות בכך שלא הפננו גב לאותם שליטים עריצים שאיתם רצינו לדבר שלום. בקשתנו הייתה פשוטה אליהם. "תחיו ותנו לחיות" וזה מה שביקש משה מפרעה "שלח עמי ויעבדוני". פנינו שוב ושוב בכל לשון של בקשה… הפסיקו את הקטל ומעשי הרצח, הניחו את נשקיכם ושבו אתנו למשא ומתן כדי ליצור מצב שבו כל אחד יכול לחיות את חייו בשקט ולהגשים את חלומותיו. אבל התשובה שלהם היא לא! למה לא? מכיוון שהחלום שלנו הוא לא החלום שלכם, כך אומרים לנו אויבינו. אתם היהודים חלומכם הוא לפתח… לשגשג… לעזור לאנושות בטכנולוגיה וברפואה… ומעל הכול להביא את בשורת הגאולה העולמית על פי חזון הנביאים באחרית הימים. בעוד שהחלום שלנו הוא להרוס לחבל ולהשחית כל חלקה טובה כאן בארצכם ובכל מקום בעולם. ולכן אנו משיבים ואומרים להם שאם כך הם פני הדברים אף אנו ננהג כפי שנהג הרועה הנאמן משה רבנו ע"ה עם מורם ורבם הפרעוני, בכך, שאנו נצא ממחיצתם בחרי אף, וללא שום כבוד כדי לבשר להם ולכל באי עולם ולמנהיגיהם היושבים שם באו"ם את מה שעתיד השם ברוך אלוהי ישראל לפקוד עליהם ועל כל מחזקי ידיהם אשר תשברנה במהרה בימינו, ולכל ישראל השקט ובטח מאתו יתברך ונצח ישראל לא ישקר… אמן.