פרשת בהעלותך

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

החצוצרה – צורת הנפש באדם השלם

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת

חצוצרה – חצי צורה – "עשה לך",  שאין לאחרים רשות להשתמש בחצוצרות שעשה משה אלא הוא בלבד ולכן גם נגנזו עוד בחייו. ומהיכן לומדים זאת?

"עשה לך", לך אתה עושה ואין אחר משתמש בהן, תדע שאפילו יהושע תלמידו לא נשתמש בחצוצרות אלא בשופרות כשבא להילחם ביריחו שהיא תחילת כבושה של ארץ ישראל מה כתיב שם (יהושע ו) וירע העם ויתקעו בשופרות, ולא עוד אלא אפילו משה עצמו בחייו נגנזו, שכן הוא אומר בשעת פטירתו (דברים לא) הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם, והיכן היו החצוצרות שהוא אומר להם הקהילו ולא אמר תקעו בחצוצרות ויתכנסו, אלא שנגנזו, לקיים מה שנאמר (קהלת ח) אין שלטון ביום המוות. וצווה הקב"ה בזה לכבוד משה, כי כן תכסיס המלך שתוקעים לפניו בשופר כי כן יצווה לאסוף חיילותיו, ולפי שלא עלה שום נביא למדרגה זו בנבואה לשמוע מן השם המיוחד אלא הוא לבדו לכך צווהו שלא ישתמש בחצוצרות אלא הוא לבדו לא זולתו, הוא שכתוב עשה לך ודרשו רז"ל לך אתה עושה ואין אחר משתמש בהן. והוסיף עוד ואמר והיו לך כלומר והיו המידות לך לבדך ולא לאחר זולתך, ומרוב קדושות החצוצרות ובהיותם כלי שההשגות נרמזו בו היו טעונים גניזה ונגנזו בחייו של משה" [רבנו בחיי על התורה ].

ארבע השלמויות להרמב"ם [מורה הנבוכים ח"ג פרק נד]

יש לו לאדם ארבעה שאיפות להגיע לשלמות והם: א. שלמות הרכוש – שבו האדם ישיג ממון רב כדי להגיע לשלמות רכוש עושר וכבוד. ב. שלמות בריאות הגוף וחוסנו – כדי שיביא לעצמו תועלת לחיים טובים ובריאים יותר. ג. שלמות המידות – שבה ישיג תועלת לבני אדם שבסביבתו, שאם לא כן ירבו הנזקים בתוך החברה ויושחתו המידות וחרב תבוא לעולם, 'ורוב המצוות אינן אלא להשגת המין הזה מן השלמות'.

והשלמות הרביעית היא כלשונו שם "היא השלמות האנושית האמיתית, והיא השגת המעלות ההגיוניות, כלומר: ציור מושכלות המביאות להשקפות אמיתיות בעניינים האלוהיים, וזו היא התכלית הסופית, והיא המשלימה את האדם שלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא המעניקה לו  הקיום הנצחי ובה האדם, אדם".

בשלושת השלמויות הראשונות ציין הרמב"ם שהן אינן לו לבדו לאדם על אף שנניח והגיע לפסגת השלמות, אלא שלא תנוח דעתו ולא תהיה דעתו שלמה של העשיר – והגיבור – ובעל המידות בגלל שיש לו שותפים לאותם הישגים ולאותן שלמויות. אם זה הממון, הרי שגם אחרים נהנים מזה ואף שותפים לו, ואם זה בריאות הגוף הרי שגם אחרים נהנים מכך בהיותו בריא וחסון, כגון בעבודה שיעבוד או אם ירים משא כבד כדי לעזור לזולתו וכיו"ב. וכן בעניין בהיותו בעל מידות, הרי שהזולת ייהנו מזה שכן אם אין זולת, למה לי מידות? אך בשלמות הרביעית, שהיא ידיעת ה' ובה יוגדר האדם כאדם, אין לו בזה שום שותף אלא "יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ" [משלי ה יז].

ניתן לראות במסעותיו של עם ישראל המוזכרים בפרשה, כמודל למסעותיו של האדם הפרטי ולעיצוב בניין הנפש שיש בו. מסעותיו של האדם כמוהם מסעותיו של העם היהודי הם אך ורק על פי ה', "על פי ה' יחנו ועל פי ה' ייסעו",  וכשהן על פי ה', כלומר ההדרכה על פי תורת ה', היא זו שתביא את האדם לשלמות מכל הבחינות, ובעיקר לשלמות שבה הוא זוכה לחיי הנצח בעולם הבא והיא ידיעת צור העולמים, שם הוא לבדו במעלותיו והשגותיו, ועליהן יתענג מזיו השכינה מאותה עטרה שיניח לו בראשו בעל  הגמול יתברך שמו. שתי חצוצרות עשה לו משה על פי הציווי. כאשר הייתה נשמעת תקיעה בחצוצרה אחת, היה זה סימן לנשיאי השבטים להתכנס לפתח אוהל מועד כיוון שמשה רוצה להעביר להם מסר. תקיעה בשתי חצוצרות הייתה קריאה לכל העם להתקבץ לחזית אוהל מועד, כי משה רוצה להעביר להם ציווי אלוקי. לפני יציאה למסע, שוב היו משתמשים בחצוצרות. הסימן לכך היה שלושה קולות: תקיעה, תרועה ותקיעה. קולות אלו היו מודיעים לעם שהגיע הזמן להתקדם במסע במדבר. מטרת התקיעות עם התרועות שבה, היא כדי לעורר את הכלל ואת הפרט לעבודת ה', ושכל נסיעתו של האדם היא למטרה אחת ויחידה לדעת את ה' ולעובדו. לשם כך באה החצוצרה כדי לרמוז שיש באדם צורה, והיא הנפש היודעת והמשכלת, אך נפש זו אינה מושלמת די הצורך בכדי שתזכה לחיי הנצח, וכדי לזכות לשלמות יש ללכת בעולם הזה בשני מישורים, האחד: במישור האינדיבידואלי, והשני: במישור הכללי. במישור האינדיבידואלי, הוא עם עצמו ובני משפחתו הקרובים אליו ביותר, וזוהי חצי צורה [חצוצרה] שבה ישלים את יעדיו בעולם הזה כדי לקיימו בזרע של קיימה דור ישרים יבורך. ובמישור הכללי, שבו יהיה האדם קשור ומעורב עם כלל ישראל בתורה ומצוות ועבודת שמיים לשם שמיים, שם תחבור החצוצרה השנייה אל הראשונה, ובה תושלם צורת נפש האדם השלם עם צורת הנפש הכללית, ומכאן יובן מדוע שתי חצוצרות עשה משה, אך עם זאת גם יובן מדוע אין לאחרים רשות להשתמש בהם ולשם כך גנזם משה עוד בחייו, וזאת כדי להורות שנפש האדם עם היותה קשורה לכלל ישראל, אין היא קשורה בעולם הבא אלא עם יוצרה וקונה יתעלה שמו לעד. יחידי נברא האדם ואין הוא אלא ליחידו של עולם,