פרשת חיי שרה

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

"יפה שיחתן של עבדי אבות יותר, מתורתן של בנים" [מדרש ב"ר ס' ח]

דרך ההיגיון לומר שיפה כוח האב מן הבן וכן יפה כוח הרב מן התלמיד וכן יפה יהיה כוחו של האדון מכוח העבד וכן על זו הדרך. אלא שעל פי המקורות שלנו הן בתורה והן בתלמוד אין אנו רואים שזאת המציאות אלא ונהפוך הוא, אברהם שולח את אליעזר עבדו ולא את בנו יצחק שהוא המושא והוא זה שיבחר בסופו של דבר את רעייתו לעתיד, וכן המקרה שיבוא לפנינו, מלמד מדוע לפעמים כוחו של הקטן מתעלה יותר מכוחו של הגדול, וכך מובא בתלמוד [ברכות לד ב].

"מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב"ז, אמר לו – חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך? אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך". ע"כ

הרב הוא כהר גבוה שעליו מטפס התלמיד, אם הרב צופה למרחב האופק שלפניו הרי שהתלמיד הנישא על כתפיו צופה יותר ממנו. כמוהו העבד אליעזר שהיה עבד נאמן וכשר, הוא לא רכב על חמור כפי שמוזכר אצל אברהם אבינו, אלא יש מהפרשה הדגשה שרכיבתו הייתה על גמל, שהוא  יותר גבוה.

אין כאן הכוונה לומר שאליעזר צופה יותר מאדונו אברהם במרחבי הדעה והשכל, אלא ששורשיו הכנעניים שאותם פוסל אברהם מלבוא בקשרי חיתון נשזרים עם חיי הטוהר שינק מביתו של אברהם מורו ורבו, ובשילוב של כל אותם הכוחות הוא יוצר לעצמו אופי של תלמיד חכם בעל מזג גבוה.

הוא עבד, אבל של אברהם העברי, הוא היה בכלל ארור, אך עכשיו הוא בכלל ברוך מן הרגע שהתמזג עם אברהם. ובכדי להביא אישה ראויה ליצחק צריך את אליעזר שיודע להבחין בן הזימתיות הכנענית ולבין מי שבאמת ראויה ליצחק מביתו של אברהם.

לו היה שולח אברהם את יצחק בנו, הרי שכוחו חלש לעומת כוחו של אליעזר. יצחק עולה תמימה, ועם זאת, כוח ההבחנה שלו אינו חד כשל אליעזר, גם בעתיד כשיוליד בנים, תכהינה עיניו מלהבחין בין עשו ולבין יעקב, הוא רואה את כולם טובים וראויים, וכמי שכבר נעקד על גבי המזבח כשצווארו פשוט לשחיטה, הכל בחייו הופך להיות ללא ערך וללא חשיבות מלבד עבודת הא-לוהים. זה טוב וזה חשוב מאוד, אבל כדי להינשא לראויה לו ביותר, צריך את אליעזר.

במדרש פרקי ר' אליעזר וכן במורה נבוכים [חלק ב ל] מוזכר הגמל כמטאפורה לנחש הקדמוני שעליו היה רוכב סמ"אל השטן. בעוד שבפרשתנו אליעזר הוא שרוכב על הגמל, שולט עליו ומכניע אותו לצרכיו כפי שנאמר "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" אליעזר הוא עבד לאברהם ולא ליצרו! יצרו כורע ברך לפניו  לנוכח הבאר שממנה היה שואב את ממי הדעת בבית אדונו אברהם. מיזוגו עם אברהם הכניע את הכנעניות שממנה הוא בא. מדוע? מפני שראשו של אברהם מונח בין ברכי אליעזר וידו של אליעזר תחת ירך אברהם אדונו בשבועת הברית שהשביעו לבל ייקח אישה לבנו יצחק מבנות הכנעניים, כך גם חנינא בן דוסא: הניח ראשו בין ברכיו והתפלל על אותו חולה. ראשו של מי היה מונח בין ברכי חנינא? ראשו של רבן יוחנן בן זכאי היה בין ברכיו של חנינא כשהיה נישא על כתפי רבו. ומשום כך תפילתו יותר מתקבלת מתפילת רבו מפני שמקורה ממעין החוכמה של רבו הממנפת אותו לגבהים יותר מרבותיו. ולכן! יפה שיחתם של עבדי אבות יותר, אם היא מתורתם של בנים.  "כך אנו ננסים רוכבים על צווארי ענקים מפני שראינו חכמתם" [מתוך שו"ת הרי"ד, סימן סב]