וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי! וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלו.. (פרק כב פסוק ל')
כותב על כך רש"י: "אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות – הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי", עכ"ל.
כל כך החמירה התורה בעניין המאכלות האסורות.
ויובן על פי מה שכותב הרמח"ל: "שהמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו…
כותב רבי שמואל אבן תיבון תלמידו של הרמב"ם: מי שנטמא במאכלות אסורות הדם שלו נעשה עכור, ליבו אטום ושכלו חשוך מלקבל את אור האמונה והדביקות בבורא ונופלים במוחו ובליבו כל מיני ספיקות ופקפוקים בדברי חז"ל.
מוסיף הכלי יקר: המאכלים האסורים, משקצים הם את הנפש הטהורה ומגרשים רוח הקודש וטהרה מן האדם ומולידים אטימות השכל ותכונות אכזריות.
וכך כתב ה"אור החיים" הקדוש: השומר עצמו ממאכלות אסורות גובר בו הרצון להתקרב לה' לתורתו ולמצוותיו.
הפרי חדש כתב: לפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו של כשרות המאכלים רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורבים הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בליבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבול מוסר נינהו (אינם בני קבלת מוסר).
מסכם הרמח"ל: כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בליבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו והוא מה שאמרו בגמרא (יומא לט): שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם, כי מסתלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל… והנה הוא נשאר בהמי וחומרי ומשוקע בגסות העולם הזה והנה כל מי שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים.. אם כן מי אפוא יהיה המקל במקום שיש חשש של איסור, אם בעל שכל הוא, עכ"ל.
ישמע חכם ויוסף לקח!
