מאת: ישי חג'בי הי"ו נ"י
בעניין התפילה בקבלת שבת, החל מ"לכו נרננה" קבלת שבת ומזמוריה,
יש לדעת כי כבר קבעו חכמים שחובה לקרוא בנחת ובנעימה,
וחלילה מלרוץ ולמהר בתפילה זו, וכן נכתב כבר במספר ספרים לקבל השבת בנעימה ובשמחה. ( וכך גם נהגו קהילות קודש תימן בתימן).
וכן מופיע ב יסוד ושורש העבודה שער ח' פרק ב', בעניין קבלת השבת ומזמוריה, שיש לומר בשמחה ובנעימה ולא בחיפזון וכי"ו, וטוב לעיין שם בהרחבה. וכן עיינו ב – דעת תורה סי' רס"א סע' ד'.
ומוסיף הרח"ף בכף החיים סי' כ"ח סכ"ו וסכ"ח – שכל הברכות של כל ימי השבוע, כל הברכות באות בזכות התפילות שמתפללים בשבת בכוונה, ועל זה אומרים בתפילת ערבית לשבת בתפילת העמידה "וברכתו מכל הימים" היינו שכל ימי השבוע מתברכים בזכות התפילה בשבת. ולכן יש להתפלל במתינות ובנעימה ובכוונה, ולא במהירות כאילו שרוצים להתפטר מהתפילה חס ושלום.
שהרי בתפילה של שבת מתקן את כל התפילות של ימי החול שלא תמיד היו בכוונה תחילה וכי"ו.
:ועוד בענייני התפילה, כותב מורנו הרמב"ם
.".. כיצד מותר למהר בזה ולהסיח הדעת ממה שנאמר? אלא למי שאינו יודע מה הוא אומר ואינו מבינו, אלא דינו בתפילותיו דין התוכי והשוטה החוזרים על המילים שבני אדם לימדום.. " {הרמב"ם בתשובותיו חלק ב' תשובה רס"א}.
ובספר חובת הלבבות כתוב בעניין התפילה:
"…ואל תנהוג בכל מה שנוגע לדברים הללו כמו שהיית נוהג בקטנותך שהיית מוציא את המילים מפיך מבלי להבין את פירושם ובלי לדעת את תוכנם "
{ספר חובת הלבבות שער חשבון הנפש פרק ג' ד"ה באופן העשרים וארבעה באה"ד, כפי הביאור ב"לב טוב"}.
ועוד שיש להקדים את כניסת השבת, היינו "תוספת שבת" היינו לקבל את השבת לפני זמנה, וזה תוספת קדושה וסגולה להתברך מזה. וכן כתב בספר "משמרת שלום" שלפי דעת רוב הפוסקים תוספת שבת היא מדאורייתא.
ועוד בעניין שבת קודש – מדרש חז"ל (בראשית רבה (תיאודור- אלבק) פרשה יא):
תני ר' שמעון בן יוחי: אמרה שבת לפני הקב"ה: רבון העולמים לכל יש בן זוג, ולי אין בן זוג אתמהא?! אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגיך! וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה: זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגיך "זכור את יום השבת לקדשו".
המקור המדרשי הזה מדבר על ימות השבוע שלכולם יש בן זוג, חוץ מלשבת, אך ניתן להעמיק ולדרוש שבעצם השבת מתלוננת לפני הקב"ה – על כך שכל יום מימי הבריאה מתבטא ביצירה המייחדת אותו וכן מצירוף תרומת האדם ליצירה על ידי העבודה, שהרי עובדה היא שהאדם מצֻווה לעבוד בששת ימי החול, והשבת, נשארה לבד ללא יצירה של הא-ל שהרי "שבת וינפש" ככתוב: "ויכל אלוקים ביום השביעי מכל מלאכתו.." וכן גם היהודי מצווה שלא לפעול ולעבוד ביום השבת. אם כן ועל כן אנו היהודים מצווים לקדש את השבת בעשייה רוחנית ולהתפלל בנעימה ובנחת ולהתענג מהרוחניות שבה ובזה היהודי הופך ל'בן זוגה'. על ידי שמירת השבת ועל ידי ההתענגות הרוחנית בשבת על ידי תפילה בנחת ובנעימה ובמתינות ובכוונה, וללא קלות הדעת.
עשייה רוחנית של שבת (בראשית רבה (וילנא) פרשה כב ד"ה יג ויצא קין
"ויצא קין מלפני ה'", מהיכן יצא? רבי יודן בשם ר' איבו אמר: הפשיל דברים לאחוריו ויצא, כגונב דעת העליונה… רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר: יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמ' ד): "הנה הוא יוצא לקראתך" וגו', פגע בו אדם הראשון א"ל: מה נעשה בדינך? א"ל: עשיתי תשובה ונתפשרתי. התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע! מיד עמד אדה"ר ואמר: "מזמור שיר ליום השבת" וגו'
אם כן,מדרש זה בא ללמדנו את כוחה של התשובה, ועוד ניתן ללמוד ממדרש זה את העשייה הרוחנית בשבת, בבחינת אדם הראשון המגלה את מעלת התשובה ומיד פותח ב "מזמור שיר ליום השבת", וזוהי העשייה הרוחנית של השבת שבכוחה לפתוח את לבו לתשובה ולעבודתו יתברך. והרמז לכך מאותיות 'שבת' שהרי אותיות "שבת" מצויות במילה "תשובה".
אם כן, איך נפתח את לבנו אם נתפלל במהירות ובלי משים לב וכמו מזלזלים חס ושלום? אלא וודאי עיקר התשובה היא בהרהור הלב ובמחשבה (וחרטה וקבלה לעתיד) ואי אפשר לנו לכבד את השבת ולהתעלות רוחנית כשמזלזלים בתפילה וכאילו שרוצים להתפטר ממנה כלאחר יד, חס ושלום.
{וכן מובן מדברי הרמב"ן על הפסוק: ".. בֵּרַךְ ה' אֶת-יוֹם הַשַּבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ " – שיהיה יום השבת מבורך וקדוש, כי ציווה בזכירה לברך אותו ולהדרו…"}.
*ולא רק בשבת, אלא בכל תפילה צריך להיזהר שלא למהר, ולא רק הציבור אלא גם הש"צ, וצריך בנחת ולא בחיפזון, ולהתפלל בכוונה חובה לכוון ולהרהר,
וכך כותב הנשר הגדול מורנו הרמב"ם:
" קריאת מאה ברכות או הזמירות פסוקי דזמרה בחיפזון ובמהירות, הרי הוא טעות גמורה,
ומי שאינו מוכיח החזנים על זאת – חוטא.
משום שכל אלה הסוגים של עבודת ה' אשר הם דיבור, אין הכוונה בהם אלא שיהרהרו בהם כשיאמרום
ויכוון אומרם את ליבו וידע שעם אדון כל העולם הוא מדבר בהם בין שיבקש ממנו או יודה לו וישבחהו או יתאר פעליו וחסדיו או יתאר פלאותיו בברואיו ויכולתו ואלו הם הסוגים כוללים לכל ברכה מן הברכות או זמירות או פסוקי דזמרה
ואם הכול דיבור עמו יתעלה, כיצד מותר למהר בזה ולהסיח הדעת ממה שנאמר ?
אלא למי שאינו יודע מה הוא אומר ואינו מבינו, אלא דינו בתפילותיו דין התוכי והשוטה החוזרים על המילים שבני אדם לימדום". (מורנו הרמב"ם – בתשובותיו חלק ב' תשובה רס"א)
ומענייני התפילה בשבת, נמשיך לענייני הקידוש וההבדלה- האם מותר לשתות לפני קידוש או לפני ההבדלה?
*מהגמ' בפסחים ק"ה. (עיין רשב"ם שם קו.) עולה שאסור לאכול מכניסת השבת עד שיקדש. ישנה אפילו דעה הסבורה ש"טעם אינו מקדש". אמנם אין אנו פוסקים כדעה זו, אלא כדעה החולקת (רב נחמן אמר שמואל) שאף על פי שטעם – מקדש, אך מכל מקום, לכתחילה אסור לטעום (ב"י רע"א).
*האם מותר לשתות מים לפני קידוש?
הגמ' פסחים ק"ה. דנה בענין הבדלה. גם בהבדלה אין לאכול ולשתות לפניה והגמ' שם אף אומרת שהאוכל קודם הבדלה מיתתו באסכרה. אך אומרת הגמרא ששתיית מים מותרת קודם הבדלה. * מה הדין בקידוש? הרמב"ם בהלכות שבת (פכ"ט ה"ה) פוסק:
"אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד שיקדש. וכן משיצא היום אסור לו להתחיל ולאכול ולשתות … עד שיבדיל, ולשתות מים מותר".
*מדברי הרמב"ם משמע שאין חילוק בין קידוש להבדלה, ובשניהם אסור רק יין אך מים מותר (וכך הבין המגיד משנה מדברים אלו).
*אולם הרשב"א (שו"ת ח"ג סימן רס"ד) חולק וסובר שרק בהבדלה התירו שתיית מים לפניה, אך לא בקידוש, כיוון שקידוש חמור. אם היה שווה הדין לקידוש, הייתה הגמ' צריכה לומר דין זה בקידוש, והיינו לומדים בק"ו להבדלה.
*הרא"ש (שו"ת כלל כ"ה, ב') הוסיף להוכיח שדין קידוש חמור מהבדלה: אם התחיל לאכול מבעוד יום קודם קידוש צריך להפסיק כשנכנסת השבת, ואילו בהבדלה אם התחיל בשבת אינו מפסיק אף שיצאה שבת.
*כמו כן בירושלמי (בתחילת ערבי פסחים) מספר על ר' יודן ששאל אם מותר לו לשתות לפני הקידוש מחמת צמאונו, והתשובה שקבל מר' הונא היתה שלילית כי "אסור לאדם שיטעום כלום עד שיקדש". ואילו הייתה מותרת שתיית מים היה צריך לומר לו שיכול לשתות מים.
*להלכה נפסק בשו"ע רע"א, ג', כדברי הרשב"א, לאסור שתיית מים לפני קידוש. ואולם להדיח פיו מותר (מ"ב שם ס"ק יג). ולפני הבדלה שתיית המים מותרת (שו"ע רצ"א. ועיין בכף החיים ס"ק ו' שיש אוסרים שתיית מים גם לפני הבדלה, ע"פ הקבלה).
ומה בעניין טעימה בין השמשות?:
*בשו"ת מנחת אליעזר כתב להתיר, והוכיח: הגמ' בסוכה (מ"ו:) אומרת שסוכה ראוייה לשימוש גם בביה"ש שבין מוצאי סוכות לשמיני עצרת – כי אם יגיע לו אוכל בביה"ש יאכלנו בסוכה. משמע שמותר לאכול בביה"ש שלפני יו"ט, וא"כ ה"ה לביה"ש של שבת.*אולם במשנה ברורה ס"ק י"א פסק לאסור בביה"ש (וכנראה זו מחלוקת ראשונים – על "שבת קובעת לקידוש": הרי"ף כתב "בין השמשות" ואילו בעה"מ כתב מצאת הכוכבים). ויתכן להקל במים וכד' בצירוף דעת הרמב"ם.
- בגמרא במסכת פסחים (קה.) אמרו, רב הונא, ראה אדם אחד (שהיה אדם גדול), שותה מים לפני הבדלה, לאחר צאת השבת. אמר לו לאותו אדם, האם כבודו אינו חושש למה שאמר רבי עקיבא שכל מי שטועם איזה דבר לפני הבדלה עונשו הוא שימות באסכרה? ועונה הגמרא, שאותו אדם היה תופס להלכה כשיטת רבנן תלמידי רב אשי, שסברו שאין להקפיד בעניין זה על שתית מים. ודווקא באכילה ממש יש איסור לפני ההבדלה, אבל בשתיית מים אין איסור כלל. וכן פסק הרמב"ם להלכה, שאין איסור בשתיית מים קודם הבדלה. וכן פסק השולחן ערוך (סימן רצט).
ומן האמור מבואר שבאמת מעיקר הדין יש להקל בשתיית מים לפני הבדלה, שהרי כן היא דעת מרן השולחן ערוך. אולם כנגד זה עומדת לפנינו שיטת הגאונים בתשובה, שאפילו מים אסור לשתות קודם הבדלה. ושאין הלכה כרבנן תלמידי רב אשי. וכן כתב בספר פרי עץ חיים, שיש איסור לשתות מים לפני הבדלה. וכן דעת רבותינו המקובלים.
ולענין הלכה, דעת הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל, ודעת הרה"ג יצחק רצאבי שליט"א שאף על פי שמעיקר הדין יש להקל בשתיית מים קודם הבדלה, מכל מקום לרוב חומרת העניין, המחמיר בזה תבוא עליו ברכה. וטוב להחמיר שלא לשתות מים קודם הבדלה.
וכך נכתב בשולחן ערוך המקוצר –עיני יצחק – אורח חיים חלק ב': סימן ס"א: סעיף ו: כיון שהגיע בין השמשות, דהיינו ששקעה החמה, אסור לאכול או לשתות שום דבר חוץ מן המים עד שיבדיל… וממשיך בסעיף ז: אף על פי שמותר לשתות מים אחרי שקיעת החמה כמו שנתבאר בסעיף הקודם.. יש אוסרים, וסוברים שמי ששותה מים מיתתו באסכרה רח"ל, ומטעם זה נוהגים שלא להניח אפילו לתינוקות לאכול שום דבר או לשתות אפילו מים משעת גמר סעודה שלישית עד שיבדיל.. !!