פרשת תצוה

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

משה ואהרון – התורה והעבודה

"ואתה תצוה"

אור החיים – "כי כל תלמיד חכם יש לו ניצוץ מנשמת משה, ולזה רבותינו ז"ל (סוכה ל"ט.) היו קוראים זה לזה משה כי הוא זה המדבר בבחינת נפש הלומדת תורה, והוא אומרו ואתה תצוה על דרך אומרו (תהלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך שהוא לשון צוותא ליווי לאיש ישראל הנכבדים, וכבר ידעת כי אין חשיבות אלא באמצעות עסק התורה. ובחר ה' לרמוז רמז זה במצוות 'שֶמֶן' כי הוא בחינת התורה שהוא אור העולם. ע"כ.

ובכל הפרשה הזאת לא נזכר שמו של משה אלא ברמז באבני השוהם [שהם בהיפוך אותיות משה]

וכדי לקבל את המושג 'משה', רמז על כך אור החיים לעיל שזקוקים להיות שניים כחברותא [תצווה = צוותא] כדי להעלות את שמו של משה. ומכאן ניתן להבין מדוע לא מצאנו חכם או נביא בישראל שנקרא על שמו של גדול הנביאים משה רבנו ע"ה עד ליום שבו נולד עמוד ההוראה, הלא הוא הרמב"ם שבו אביו גילה תעוזה רבה וקרה את שם בנו משה.

מדוע נמנעו מלקרות שמות הבנים כשמו של משה? ונראים הדברים ששתי סיבות לכך היו:

• השם הזה מחייב, ואין מי שיעמוד בזאת ההתחייבות.
• הייתה חרדת כבוד כלפי מי שנקרא איש האלוהים וכל מי שיישא את השם הזה הרי זה כמי שמוריד מערכו של השם מקודש לחולין, ולכן נמנעו מלקרוא בשם משה.

משה כסמל לתורה ואהרון כסמל לעבודה – נעשו שני אחים אלו סמלים לשני עמודי יסוד בעבודת ה' יתברך.

משה כנותן התורה מבטא בכך את כוח הלימוד והעסק בתורת ה', ומאידך אהרון הכוהן שביטא את העבודה במקדש, וברבות הימים הפכה עבודה זו כביטוי לתפילה בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו".

שני סמלים אלו הינם מציאות חיים שאנו חיים בה מאז ומתמיד כשהיא משלבת בתוכה את לומדי התורה והעוסקים בחוכמה הא-לוהית, כשלעומת אלו יש את המרבים בתפילה ובאמירת תהילים כל ימיהם.

ברור לכל בר דעת שמעלתו של משה כמלומד בתורה היא גדולה ממעלתו של אהרון כמי שמבטא את העבודה, ולכן ציווה ה' את משה לקרב אליו את אהרון כדי שמעלתו של אהרון תהיה קרובה למעלת משה בכך שאמר לו "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" או אז תהיה גם משמעות ערכית וחינוכית לעבודתו של אהרון שהיא עבודת המשכן לא בראייה פגאנית עיוורת ונטולת כל משמעות רעיונית, אלא עבודה מתוך השכל והתבוננות בערך הגבוה ביותר שיכול להגיע אליו בן אדם והיא – מעמדו של האדם נוכח הבורא יתברך שמו.

העלמת שמו של משה בפרשה הזו באה כדי ללמד על ההכרח מצד המלומד, להצניע לכת אל מול אותם אלו שאינם משתווים בלימוד ובהשגות ביחס אליו, ולא לראות בהם פחותי ערך שיש חלילה לזלזל בהם, אלא אדרבא, יש לקרב אותם ולהצטוות עימם כפי שרמז על כך האור החיים לעיל כדי ששמו של משה יתגלה בסימן של תורה ועבודה יחד ובצוותא ללמוד וללמד לשמור ולעשות את מצוות ה' יתברך.