פרשת תרומה

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

"עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" [תהילים קד ב]

מלבי"ם – עוטה אור, "סִפר תחלה [על] בריאת האור, שמן האור הנעלם שלא ידוע ולא נודע, הוציא אור, אחַר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שהתגשם באור המוחש".

ובהמשך דבריו שם רמז על "תפוחי זהב במשכיות של כסף" כלומר, אותו אור הנברא שדיבר עליו המשורר, הוא בוקע דרך היריעה [השמים – כמשכיות כסף] ומתלבש על האדם [כתפוחי זהב] הראוי לקבל את אותו שפע שכלי, העובר מעין סינון דרך אותה יריעת שמים שמעל הארץ, ושופע על בני האדם הקרובים אליו יתברך.

"וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת"

ומכאן נלמד ששמו של המשכן נקרא אך ורק על יריעותיו, שהם הם התקרה של המשכן, בעוד שיסודותיו [אדנים] ודפנותיו [עצי שיטים עומדים] אינם קרויים משכן, אלא הם למשכן…בשביל המשכן…לצורך המשכן…  "וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן", לא שהקרשים הם המשכן, אלא הם למשכן,  בעוד שהמשכן עצמו הוא עשר יריעותיו מלמעלה.

"וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱ-לֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" [שמואל ב ז ב] לא נאמר בתוך המשכן, אלא בתוך היריעה, ללמדך שהמשכן נקרא על שם היריעות שמעליו.

ומכאן ניתן יהיה לראות באותן עשר יריעות כנגד עשר דרגות מלאכים שמנה הרמב"ם בהלכות יסודי התורה [פ"ב ה"ז] והם: אופנים, אראלים, חשמלים, ושרפים, ומלאכים, וא-להים ובני א-להים, וכרובים, ואישים. ועל פי תורת הח"ן ניתן יהיה להסביר, שאותן עשר יריעות הן כנגד עשר הספירות המשתלשלות מלמעלה ועד הארץ והם: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות. ונרמזו בפסוק האומר "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" ספיר מלשון ספירה וכן הוא אומר "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" [יחז' א כו].

השפיעה היא מלמעלה לכיוון מטה דרך היריעות, כשמתחתיהן הקרשים שהם כנגד המלאכים, שבקרשים נאמר "עצי שיטים עומדים" ובמלאכים נאמר "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" וכמו שהקרשים הם למשכן, כך המלאכים הם לשכינה. ושכינה היא האור שנברא ביום הראשון וממנו תיגזר ההשגחה הפרטית על בני האדם השלמים בצורתם. [עיין מו"נ חלק א' פרקים יח, כא, כה].

המעניין הוא שהתורה התחילה בתיאור המשכן דווקא מהתקרה שלו, בעוד שהיה לה לתאר אותו כדרך בנייתו, כלומר מהיסודות ועד הטפחות. וזה בא להורות שאין המשכן תלוי ביסודותיו או בדפנותיו, אלא גם בלעדיהם הוא קרוי משכן, כמו שהשכינה אינה תלויה במלאכים וכל שכן בארץ, אלא היא מכוח מציאותו יתברך ללא כל תלות שהיא. וכך עלינו לראות את השכינה על אף שהקב"ה עושה מלאכיו רוחות ומשרתיו אש לוהט, וכל פעולותיו הם באמצעות מלאכי השרת… אין ולא תהיה פנייתנו אליו לעולם דרך משרתיו, אלא ישירות כלפי הקב"ה אדון הכל. אמנם המלאכים בתווך בנינו ולבין הבורא, אך עם כל זה תהיה כל מגמתנו בפנייה ישירה אליו יתברך ללא אמצעי גישור וללא מתווכים.

"יריעות שלמה" – למלך שהשלום שלו. וכל העוטה באורו של עולם, כאח ורע הוא לשכינה בשכון עליו כבוד ה' תמיד.  כאומרו יתברך "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".