קריאת שמע – הרב דר" בן ציון בר עמי שליט"א

• בסוף קריאת שמע חוזר הש"צ 3 מילים 'ה' א'להיכם אמת'. כי בקריאת שמע יש 245 מילים, וכדי להשלים לרמ"ח (248) מילים שיהיו כנגד איברים של אדם, לכן הש"צ חוזר ומוסיף עוד 3 תיבות 'ה' א'להיכם אמת'. נדפס בסידורים כי היחיד יוסיף לפני קריאת שמע את המילים 'א'ל מלך נאמן'.
• בברכי יוסף בשם האר"י נאמר כי גם היחיד יכפול 'ה' א'להיכם אמת' (שו"ת מנחת אליעזר כן נהג הרבי מצאנז זי"ע).
• בפסוק הראשון 'שמע' צריך להאריך ב'ח' של 'אחד' כדי שימליך את הקב"ה בשמים ובארץ, וגם יאריך ב'ד' של אחד שיעור זמן שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל ב'ד' רוחות העולם, ולא יאריך יותר מכשיעור זה (שו"ע ס"א סק"ו).
• צריך להאריך ב'ד' יותר מאשר באות 'ח'. ב'ח' יאריך שליש, ב'ד' שני שליש של זמן ההארכה (מג"א).
• לא צריך להאריך ב'ח' כלל רק יכוון הכל ב'ד' (הגר"א).
• יש שנהגו לקיים עניין של הארכה ב'ד' בצורה שלא תתקלקל משמעות התיבה, ומה שההמון מאריכים ב'ח' זה אינו נכון כמו שנאמר בזוה"ק, והסכימו שמאריך ב'ד', היינו במחשבה, לאחר שגמר תיבת 'אחד' יאריך במחשבתו להמליך את בורא עולם למעלה ולמטה וב'ד' רוחות (קובץ כרם שלמה קובץ פ"ג ע' מ"ו).
• האדמו"ר משה יוסף טייטלבאום זצ"ל, לאחר שאמר 'אחד' והפסיק מעט אחר כך, האריך בתנועת קול פשוט שהיה יכול להאריך נשימתו (כן מבואר בש"ע הרב בסימן ס"א סעיף ז').
• ההוגים את האות 'ד', ללא דגש, כאשר קצה הלשון נוגעת קלות בחלק הפנימי של השיניים הקדמיות, יכולים להאריך באות 'ד'. על פי הרמב"ם בהלכות קריאת שמע פרק שני הלכה ט. "וצריך להאריך בדל"ת של 'אחד' כדי שימליכהו בשמים ובארץ ובארבע רוחות. וצריך שלא יחטוף בחי"ת כדי שלא יהא כאומר אֵי חָד" (תשאל את התימנים).
• מנהג שהרב קורא בקול רם פרשת ציצית, משום שהזכרת יציאת מצרים היא דאורייתא, ולא כל אדם יכול לכוון בקריאת פרשה זו, לכן הרב אומר בהגבהת הקול לעורר הכוונה. יש לזה סמך מלשון המשנה 'מזכירין (לאחרים) יציאת מצרים…' ואין נאמר 'זוכרים יציאת מצרים…' הלשון בבניין 'מפעיל', על אחרים, דהיינו שמחויב להזכיר לאחרים (טעמי המנהגים אות ס"ו בשם ספר כרם שלמה).

קריאת המילים 'שמע ישראל'

• מנהג ישראל כשרואים דבר תמוה, או דבר סכנה, קוראים 'שמע'. כעניין שהיה אצל זמרי, או להבדיל במעשה השבטים שהיו מסביב למיטתו של יעקב אבינו (כף החיים מהגר"ח פלאג'י סימן י"ד אות כ"א).
• דרך העולם שצועקים שתי תיבות: "שמע ישראל" כשהן בצרה, או שתינוק נופל כדי שינצלו מאותה צרה ע"י שמייחדים בלבבם שמו הגדול.

אכן היה מומלץ שימשיכו את הפסוק 'ה' א'להינו ה' אחד'. (ספר החיים מהגאון מו"ה חיים ברבי בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג).

• אפשר להסביר את שתי המילים: "שמע ישראל" בשני אופנים:
• רצונו של הקב"ה להפנות תשומת לבם של עם ישראל שישמעו לדבריו.
• בקשת ישראל מהקב"ה שיציל אותם מכל צרה, והכוונה שהקב"ה ששמו הוא 'ישראל' הוא ישמע קול צעקת עמו בעת צרתם (כנ"ל).
• נהגו כן, על פי מה שכתוב בפרשת שופטים פרק כ' פסוק ג' 'שמע ישראל' אפילו אין בהם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם. ועל כן בעת צרה כשמתיירא מאיזה דבר, מזכירים זכות זו, שאפילו אינו כדאי, מכל מקום, תעמוד לנו זכות זו של 'שמע ישראל' ( ספר ילקוט דניאל מערכת ש').

נישוק הציצית

• יש נוהגים להסתכל בציצית, בזמן קריאת שמע, בפרשה השלישית, כשמגיעים ל'וראיתם אותו' ולתת אותם על העיניים ומנהג יפה הוא וחיבוב מצוה (שו"ע שם).
• נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה אותם, והוא חיבוב מצוה (הג"ה).
• מנהג לנשק הציצית כאשר מגיע למילים: "ועשו להם ציצית". באמירת המילים "על ציצית' וכן 'לציצית' (יפה ללב ח"א או י"ב, כף החיים או' י"ח).

גם מנהג לנשק הציציות כשמסיים במילים 'ה' א'להיכם אמת'.