ט הַמִּתְפַּלֵּל וּמָצָא צוֹאָה בִּמְקוֹמוֹ הוֹאִיל וְחָטָא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּדַק עַד שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל [ו] בְּמָקוֹם טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וּמָצָא צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ אִם יָכוֹל לְהַלֵּךְ לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקֶנָּה לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת יְהַלֵּךְ וְאִם לָאו יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל יַפְסִיק. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִים בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁכָר [ז] וְלֹא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּרְיָיס בְּעֵת עִפּוּשׁוֹ מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם טָהוֹר:

 כסף משנה המתפלל ומצא צואה וכו'. מימרא דרבא פרק מי שמתו (דף כ"ב:) וכתבו התוס' בשם ר"י דדוקא במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה וכן כתב ה"ר יונה והרא"ש ז"ל: היה עומד בתפלה ומצא וכו'. ברייתא שם היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחריו ארבע אמות והתניא לצדדין לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. ופירש ה"ר יונה הא דאפשר פי' אם מתפלל כנגד המזרח וראה צואה כנגדו ויכול ללכת כנגד המזרח מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו אבל אם א"א לו ללכת כנגד המזרח כגון שמתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים או שמא יראה צואה אחרת וכנגד המערב אינו רוצה לחזור פניו ילך כנגד הצדדין עד שיתרחק ממנה ד' אמות. ופירש"י והתניא לצדדין אין צריך להלך עד שתהא לאחוריו. דאפשר לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו לא אפשר כגון שיש נהר לפניו מסלק לצדדין: גדולי החכמים וכו'. עירובין פרק הדר (דף ס"ה.) שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא ר"פ לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא:

 לחם משנה המתפלל ומצא צואה וכו'. שם פרק מי שמתו (דף כ"ב:) היה מתפלל ומצא צואה במקומו וכו' אמר רבא וכו' ואמרו שם אלא אמר רבא הואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה. וכתבו התוס' (שם ד"ה והא) פר"י ודוקא במקום שהי' יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה ע"כ וכן דעת רבינו ז"ל שכתב הואיל וחטא מפני שלא בדק וכו': גדולי החכמים וכו'. פרק הדר (עירובין דף ס"ה):

י דְּבָרִים הַחוֹפְזִים אוֹתוֹ כֵּיצַד. אִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו לֹא יִתְפַּלֵּל. וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ [ח] תּוֹעֵבָה וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה וְיִבְדֹק נְקָבָיו וְיָסִיר כִּיחוֹ וְנִיעוֹ וְכָל הַדָּבָר הַטּוֹרְדוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל:

 כסף משנה דברים החופזים אותו וכו'. פרק מי שמתו ברכות [כ"ג.] ת"ר היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואי תימא רב יהודה לא שנו אלא שאינו יכול לשהות עצמו אבל אם יכול לשהות עצמו תפלתו תפלה זו היא גירסת רבינו ודלא כהרי"ף דגריס מותר ועד כמה אמר רב ששת עד פרסה ומדתניא בסיפא תפלתו תפלה לומר שיצא י"ח ממילא דכי תני תפלתו תועבה היינו שצריך לחזור ולהתפלל: ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל וכו'. שם תניא אידך הנצרך לנקביו אל יתפלל משום הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים: וכתב ה"ר מנוח כיחו הוא רוק עב שאין יכול לצאת אלא ע"י כח. ניעו הוא רוק המוכן לצאת שכבר נע ממקומו. וכן כתבו התוספות בריש ב"ק (דף ג':) ד"ה כיחו וניעו:

 לחם משנה דברים החופזים אותו וכו'. בפרק מי שמתו (דף כ"ג) ברייתא הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה ואמרו שם לא שנו אלא כשאין יכול לשהות בעצמו אבל אם יכול לשהות בעצמו תפלתו תפלה, ומשמע ליה לרבינו ז"ל מדקאמר תפלתו תפלה משמע לכתחילה אין מתפלל:

יא מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק [ט] וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ אִם לִרְצוֹנוֹ הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְאִם בָּדַק גּוּפוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל וּבָא לְאָנְסוֹ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר בְּכָךְ זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ שׁוֹהֶה עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ:

 לחם משנה מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה וכו'. האי עיטוש שכתב רבינו ז"ל נראה שהוא עיטוש מלמעלה דלהאי קרי עיטוש מדכתב בתר הכי יצא ממנו רוח מלמטה משמע דלא קרי עיטוש מלמטה ונראה ודאי דלא גריס רבינו בגמרא בפרק מי שמתו (דף כד:) מגהק ומפהק לא קשיא כאן לאונסו וכו' מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה כגירסת רש"י ז"ל שכתב ה"ג אלא עיטוש אעיטוש וכו' משום דמשמע ליה דעיטוש לעולם לא הוי אלא לאונסו אבל גירסת רבינו ז"ל היא בשלמא מגהק ומפהק ומתעטש לא קשיא כאן לאונסו כאן לרצונו אלא רק ארק קשיא ולפי זה אידי ואידי בעיטוש מלמעלה ולהכי חילק בעיטוש בין לאונסו בין לרצונו דאם היה גורס כגי' רש"י ז"ל אין חילוק במתעטש בין אונסו לרצונו וכו' וכי תימא כל עיטוש הוי לאונסו מ"מ קרי לרצונו כיון שלא בדק עצמו קודם ולזה כתב רבינו ז"ל ואם בדק גופו קודם שיתפלל וכו' אבל רש"י ז"ל לא קרי לרצונו מפני שלא בדק ולאונסו מפני הבדיקה דמשמע ליה דבגיהוק ופיהוק ועיטוש לא שייך בדיקה קודם אלא קרי לרצונו מפני שיוכל באותה העת לסובלו ושלא לעשותו ולאונסו שאינו יכול לסובלו. ולכל הפירושים קשה מאי דאמרו בגמ' אלא רק ארק קשיא דלפירוש רש"י ז"ל גם ברק איכא לחלק בין לרצונו ולאונסו שכשיכול לסבול הרקיקה מקרי לרצונו ואם אינו יכול לסבול מקרי לאונסו כמו שכתב הטור ז"ל בא"ח בסי' פ"ז ואסור לו לרוק אם אפשר ואם אי אפשר לו שלא לרוק וכו' משמע דיש לחלק ברקיקה בין אפשר דהיינו לרצונו ללא אפשר דהיינו לאונסו וגם לפי' רבינו ז"ל קשה דגם ברקיקה יש לחלק בין לאונסו ולרצונו שהיה לו לבדוק עצמו קודם ולהסיר כל דבר הטורדו שהוא הרקיקה בפיו והיה לו לרוק. מיהו לפי' רבינו י"ל דברקיקה אינו מועיל בדיקה ודאי דאפילו אם יסיר קודם תפלה מיד הוא בא לו רקיקה אחרת אע"פ שמ"מ יש לחלק לענין הרוק שהיתה בפיו קודם שהתחיל להתפלל דאז נקרא לרצונו מאחר שלא הסירו ולענין הרוק שבא לו אח"כ נקרא לאונסו מ"מ כיון דאינו מועיל בדיקה לענין הרוק הבא כמו בגיהוק ופיהוק ועיטוש להכי לא שני ליה הגמ' כדשני ליה התם אבל לפי' רש"י ז"ל למ"ש הטור קשה וצ"ע. וענין ממשמש בבגדו שהזכירו שם לא הזכיר רבינו ולא ידעתיו: יצא ממנו רוח. שם ר' אבא משתמיט מיניה דרב יהודה וכו' אמר איזיל ואשמע אשכחיה לתנא וכו' איכא דאמרי היה עומד וכו':

יב בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא רוּחַ מִלְּמַטָּה וְנִצְטַעֵר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ מְהַלֵּךְ לְאַחֲרָיו אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַמְתִּין עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ. וְאוֹמֵר רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים יְצַרְתָּנוּ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ חֶרְפָּתֵנוּ וּכְלִמָּתֵנוּ חֶרְפָּה וּכְלִמָּה בְּחַיֵּינוּ תּוֹלֵעָה וְרִמָּה בְּמִיתָתֵנוּ וְחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל:

 כסף משנה  (יא-יב)מי שגיהק ופיהק וכו'. פרק מי שמתו (כ"ד.) א"ר חנניא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש מיתיבי המגהק ומפהק בתפלתו הרי זה מגסי הרוח ל"ק כאן לאונסו כאן לרצונו: וכתב ה"ר מנוח גיהק גו הקים כלומר שהקים ופשט גופו למעלה פיהק פה הקים שפותח פיו הרבה. ורש"י פי' פיהוק הוא הרוח היוצא דרך הפה בקול כמנהג הזוללים: נזדמן לו רוק וכו'. שם ע"ב אמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואמרינן בתר הכי דרבינא נזדמן לו רוק ופתקיה לאחוריה משום דאנינא דעתיה: וכתב ה"ר מנוח דרבינו מפרש פתקיה זריקה ביד כמו פתקיה ת' פרסי אבל לא בפיו משום קלות ראש. ומשמע בירושלמי דדוקא מחמת האונס הוא דמותר ומשמע בירושלמי אם טיילו בו אסור פירוש דמטייל מדעתו שלא באונס: יצא ממנו רוח וכו' עד ורמה במיתתנו. שם וסובר רבינו דמסתמא חוזר למקומו הראשון ולא ישאר במקומו האחרון ואפשר שזאת היתה כוונת בה"ג שכתב חוזר לתפלתו ומתפלל:

יג הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנָטְפוּ מֵי רַגְלָיו עַל בִּרְכָּיו מַמְתִּין עַד שֶׁיִּכְלוּ הַמַּיִם וְחוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. [י] וְאִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת הַתְּפִלָּה חוֹזֵר לָרֹאשׁ:

 כסף משנה היה עומד בתפלה וכו' עד שיכלו המים. ברייתא (שם כ"ב:) ואפליגו התם אמוראי להיכן חוזר וכתב הרי"ף ז"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל דהלכה כמ"ד למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

 לחם משנה היה עומד בתפלה וכו'. בברייתא שם (דף כ"ב ב') והטעם שפסק כאן בתפלה שהה כדי לגמור את כולה חוזר ובק"ש פסק אינו חוזר הלך אחר שיטת רבו הרי"ף ז"ל ועיין בב"י סי' ס"ה:

יד וְכֵן הַמַּשְׁתִּין מַיִם שׁוֹהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. וּמִשֶּׁהִתְפַּלֵּל שׁוֹהֶה אַחַר תְּפִלָּתוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַחַר כָּךְ מַשְׁתִּין כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה מִפִּיו:

 כסף משנה וכן המשתין וכו'. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק במגילה פרק בני העיר (כ"ו:). ומ"ש רבינו כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו הוא פירוש מה שאמרו שם כל ד' אמות תפלתו סדורה בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה:

 לחם משנה וכן המשתין וכו'. במגילה פ' בני העיר (דף כ"ו:):