
צילום - אורית גמליאל
מאת אליהו גמליאלי , חוקר ומח”ס הדקדוק העברי – “חקרי לשון”, “מענה לשון” , “אמרי לשון”
אשמח לקבל תשובה מפורטת לשאלה הבאה.
המלה גָּדֵר, מדוע בסמיכות היא הופכת לגֶּדֶר בניקוד סגול? לדוגמא: גֶּדֶר הפרדה, גֶּדֶר ביטחון.
תשובה:
הרבה ממשקלי השמות אינם שומרים על תבניתם בנטיות מסוימות, שלא כמו תבניות הפעלים (הבניינים) ששומרים על תמונתם בכל הנטיות, מלבד הנמנים בין היוצאים מן הכלל. באשר למשקל שעליו את שואלת, הוא משקל פָּעֵ֫ל בצורת הנפרד, ואילו צורת הנסמך אינה אחידה בכל השמות שבמשקל הזה, אלא משתנה בשמות מסוימים, כגון: זָקֵן, בנסמך משתנה קמץ פ"א־הפועל לשווא – זְקַן-בֵּיתוֹ, או לחטף פתח בגרונית – עֲקֵב-עֵשָׂו. אבל עא"ן הפועל לפעמים משתנה לפתח ולפעמים נשארת בצירי. ועוד הרבה דוגמאות עזה"ד. יש כמה מילים שבנסמך פ"א־הפועל משתנה מקמץ לסגול, כגון: גָּדֵר/גֶּדֶר-הֶחָצֵר, יָרֵךְ/יֶרֶךְ-הַמִּשְׁכָּן, כָּתֵף/כֶּתֶף-הַבַּיִת.
אדם שמופיע בתפקיד חשוב והוא כובש את הקהל, אומרים עליו שהוא כוכב.
שאלתי היא איך אומרים בזמן עבר, כִּיכֵב או כִּכֵּב?
תשובה:
לא אומרים כִּיכֵב אלא כִּכֵּב, עם דגש חזק בכ"ף השנייה שהוא דגש תבניתי (בניין פיעל), על משקל דִּבֵּר, פִּקֵּד, שִׁבֵּר, שִׁמֵּר ודומיהן.
בברכה אליהו.
תודה רבה על התשובה לשאלתי הקודמת.
יש לי עוד בירור.
אמרת לי שאפשר להגיד גם "לְמַלֵּא" וגם "לְמַלּוֹת…" אתה יכול להוכיח לי?
תשובה:
אכן הוא אשר אמרתי, שצורת שם הפועל בגזרת נל"א היא לְמַלֵּא, על משקל לְבַטֵּא, לְדַכֵּא, לְחַטֵּא, לְטַמֵּא, לְפַלֵּא, אלא שאפשר לומר גם לְמַלֺּאת/לְמַלּוֹת כלשון חכמים שפעמים הוגים את נל"א כצורת נל"ה. לדוגמא בפיוט "שמע קולי" שבערב כיפור, אומרים: "אשר ענה לאברהם ויצחק וישראל לְמַלֺּאת כל שאלות". והרבה מילים אחרות על זה הדרך. וכן רִפֵּא בבניין פיעל, הצורה של שם הפועל היא לְרַפֵּא, אבל אפשר לומר גם לְרַפֺּאת גם בעברית האקדמאית. דהיינו הוגים לְרַפּוֹת, הפ"א בחולם חסר לעומת צירי.
בברכה אליהו
שלום כבוד הרב,
1. " ובשבילה אני מוכן…"
2. " ושנינו נעלם מכאן…"
מה הניקוד ב וו?
שלום וברכה
בדוגמות שהבאת ניקוד הוא"ו בשורק שהיא תנועה קלה, תנועת עזר, כלומר תנועה תמורת שווא.
וזהו הכלל:
וא"ו החיבור וו"או ההיפוך מעבר לעתיד, דין אחד לשתיהן.
ניקודן היסודי הוא שווא.
בשני תנאים השווא משתנה לשורק, האחד: אם אחרי הוא"ו יש אות שוואית, השווא שבוא"ו משתנה לשורק כדלעיל, כיוון שלעולם לא יבואו שני שוואים תכופים בראש תיבה; השני: אם אחרי הוא"ו יש אותיות במ"פ, אחיותיה למוצא, השווא שבוא"ו משתנה לשורק, כיוון שקשה על המבטא להגות וא"ו שוואית לפני אותיות במ"פ.
את הכללים הללו ואת שאר הכללים של ואווי"ן אלו, תמצא בחיבורי אמרי לשון פרק ח, סעיפים ו-ז.
בברכה נאמנה
אליהו