שבת חוה"מ סוכות 

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

האמונה ביהדות ביחס לפילוסוף –  הומאניות מול הומניזם

"תורת ישראל מחנכת להומאניות ולא להומניזם, אחד הערכים המרכזיים לאדם הדתי, המאמין באלהים, הוא דווקא הערך ההומאני. הומאני הוא האדם המודרך על ידי כבוד הבריות ואהבתם. הוא האדם המאמין שכל אדם נברא בצלם אלהים, למרות שהוא טועה או נבזה. הומאני הוא האדם שחיי האדם 'ופיקוח נפש', הם עבורו ערך בו לא ניתן לסחור אותו ואי אפשר לכמת אותו.

לעומת זאת ההומניסטי – בהוראתו הפילוסופית – הוא האדם שחושב שערכים אלה באים מהאדם ולא מהקב"ה. הומניסטי הוא האדם שחושב שהאדם הוא המחוקק, הוא מודד כל הערכים. המאמין אינו מקבל זאת! מסכים הוא פעמים רבות עם ההומאניסט לגבי תוכנם של הערכים אך לא לגבי מקורם. מקורה של ההומאניות אינה אנושית אלא אלהית" ['בעקבות הכוזרי לפרופ' ש. רוזנברג' עמוד 43].

מדבריו הנפלאים והמופלאים של רוזנברג ניתן לראות בעצם את מאבקו של המאמין מול הפילוסוף ואת המלחמה על אותם הערכים ששני הצדדים מאמינים בהם ורואים בהם את הצדק החברתי, אלא שההבדל בין שני הצדדים הוא שהמאמין רואה באותן ערכים חוקים שחוקק אותם הקב"ה, כשלעומתו הפילוסוף [ההומאניסטי] רואה את האדם כמחוקק מכוח השכל הישר וההיגיון הבריא.

ועל בסיס מאבק איתנים זה מובא בתלמוד [ברכות כח ב]

"ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם היזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההיגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא"

כלומר אני כאדם מאמין, על אף היותה תורת ישראל הגיונית בכל מה שקשור עם הצדק החברתי בין האדם לחברו, אם זה בדיני ממונות או בדיני עובד ומעביד ובדיני נזיקין ועוד רבות רבות הלכות ודינים המהווים רשת מסועפת ומסונפת של פרוגראמת חיים מתוקנים, שכל חברה הפועלת בהגיון יכולה בהחלט להתגאות בה ולראות בה מודל מושלם לצדק חברתי שאין עליו עוררין.  אלא שאין אני נוהג בעצמי את אותם ערכים מכוח ההיגיון ומה שמתחייב ממנו, אלא אך ורק בגלל שהאלו-הים ציווה אותי, ולזאת יש משמעות רבה מאוד בין היותי מאמין בצווי ולבין היותי נוהג על פי השכל המחייב את אותן הערכים שגם הפילוסוף מאמין בהם. מדוע? כי כמו שהשכל מחייב לא לגנוב, מחר או מחרתיים הוא יחייב אותך את ההיפך… וכמו שהשכל מחייב שלא לשפוך דמים, מחר יחייב אותך ההיגיון להיפך.

על פי תורת ישראל- אם ראובן הרג את שמעון לנגד אחיו לוי, ולוי יהרוג את ראובן מפני שכך השכל מחייב, דמו של לוי בראשו, מכיוון שהציווי מחייב שני עדים והתראה… אמנם גם הפילוסוף סובר כך אלא שבפועל אין משנתו עומדת במבחן המציאות. ואכן האגדה מספרת על אריסטו שנתפס על ידי אחד מתלמידיו כשהוא אוכל בידיים וללא סכין ומזלג כפי שלימד את תלמידיו בהלכות הנימוסים שלו, שאלו התלמיד, הלא לימדתנו רבנו? השיב לו אריסטו ואמר, 'לימדתי את מה שבאמת צריך לנהוג ולעשות, אך זה לא אומר שאני בעצמי עושה'.

בהמשך דבריו של פרפ' רוזנברג, הביא את המשל של המגיד מדובנא אודות שני אנשים ולהם שתי בנות, האחד סנדל והשני גנב, שניהם היו עניים ולשניהם הייתה השאלה מה יהיה על הבנות לכשיגדלו? מישהו הציע להם לחסוך לתוך קופה כסף עד לזמן חופתן של הבנות. הסנדלר שעה להצעה ולקח קופה, חרץ חריץ לשלשל דרכו כל יום פרוטה בתוכה, ונעל אותה במנעול וגנז את המפתח. לימים כשראה הגנב את שכנו מכניס לחופה את בתו וכסף רב בידו, שאלו מיד, 'מהיכן הצלחת לגייס כל כך הרבה כסף לחתונה?' השיב הסנדלר ואמר 'הייתה לי קופה עם מנעול וכך חסכתי לי הרבה כסף…ואילו אתה מדוע לא נהגת כמוני? שאלו הסנדלר, השיב הגנב ואמר 'אני, אין אני מפחד ממנעולים של אחרים, אז משלי אפחד?'

הקופה של אריסטו מלאה בערכים, רק שאין בה מנעול. וקופת ערכי היהדות הנאמנה נעולה במנעול חותם בתוך חותם.

זוהי מלחמת דתות – בין הדת האלוה-ית ובין הדת החילונית המנוכרת מאמונה בתורה ובציווי משמיים. היא אינה טוענת כנגד אותם ערכים עליהם אנו מצווים, אלא שבפועל היא אינה מקיימת אותה מפני שאין לה אלוה-ים. פניה של הדת החילונית צבועים בצבעי ההומניזם. והאדם הוא זה שעומד במרכז, ככל שהוא מצליח וצובר כוח, הופך החלש ודל ההישגים למרמס רגלי הקפיטליזם שדוד ומדוכא.

בידם נשק יום הדין כחרב שלופה כנגד דת האלוה-ים שהיא דת האמת, ולבוש מכלול לכולם – לבושי תכלת או לבושים בשלמות היופי [פירוש דעת מקרא על יחז' לח ד] גו"ג דמגוג מפרס [אירן] ומכוש [ערב] ומפוט[ין – רוסיה] גומר ותוגרמה [גרמניה ואגפיה] כולם כאחד מתייצבים למלחמה עולמית נגד מי שאמר והיה העולם. או אז תעלה חמת ה' באפו בהרעישו עולם על אותם אויבי ה', ובכך יפלו פגריהם על עסקי אדמת ישראל כאשר תאלמנה שפתותיהם מלהשיב על דברי קהל ה' ההולכים בדרכיו, מדוע מתגדל ומתקדש שמו של הבורא דווקא על ידי היהדות בעוד ששאר הדתות מתגלים במלא מערומי השקר והכזב שבדו מליבם. ההרים שבנו יהרסו לנוכח הר הבית שבירושלים. המדרגות כסולם ערכים שבדו מליבם יפלו לנוכח סולם יעקב  וחומת ההומניזם הצבועה בתכלת השמיים תיפול לארץ ולא תקום עוד לנוכח חומת ירושלים העיר רבתי עם הבצורה בחומת התורה והאמונה כשמלכו של עולם מסוכך עלינו ממרום, ובחסותנו בצל האמונה נישא תפילה ושבח והודיה לכבוד ה' יתברך ונאמר –

                                         "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"

שבת שלום ומועדים לשמחה.