שנים מקרא ואחד תרגום באמהרית

עמדתי ואתבונן באיזו דרך יוצאים ידי חובה בתרגום. האם אדם שליבו חפץ לעשות תרגום בשפה המדוברת לו כגון בשפה אמהרית וכך גם יוכל להבין יותר את מה שהוא לומד או שתרגום אונקלוס הוא לעיכובא.

מרן השו"ע כתב בהלכות שבת (ס' רפה ס"א): "אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו השבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון". עכ"ד. הנה יש חיוב על כל אדם לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום כל שבת בשבתו ונאמר על כך בגמ' בברכות (ח ע"ב) וכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. מרן הגרע"י זצ"ל כתב בחזון עובדיה שבת (ח"א עמ' שא): "ואפילו אם הוא תלמיד חכם שתורתו אומנתו ועוסק בתורה כל היום, חייב לקרוא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום". ועיין עוד בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' לז).

ומצאתי בדברי הראשונים טעם לתקנה של שנים מקרא ואחד תרגום שהוא בשביל המון העם שלא הבינו לשון הקודש כדבעי תקנו להם 'תרגום אונקלוס' שהוא לשון ארמית שרגלים בו.

בספר אור זרוע (ח"א הל' ק"ש סי' יב) כתב: יש מפרשים דהוא הדין לכל לועזים שיפרשוהו בלשון שלהם הרי הוא בתרגום שהרי תרגום אינו אלא פירוש בעלמא לעם הארץ שאינו מבין עברית והוא הדין לכל לשון למכיר בו. ואין זה נראה למורי רבינו יהודה בר יצחק של"י שהרי תרגום מפרש כמה דברים מה שאין להבין מן המקרא. מיהו נראה בעיני דאם אמר כל התרגום כל אחד בלשונו דשפיר דמי. עכ"ל. וכן כתב הסמ"ג (עשין יט, קג ע"ג) וז"ל ואני דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מהתרגום והודו לי. ע"כ.

וכך מובא בדברי הרא"ש (ברכות פ"א): ונראה שהקורא בפירוש התורה יוצא בו ידי תרגום כיון שמפורש בו כל מלה ומלה, עכ"ד. בספר עולת שבת (סי' רפה ס"ק ב) נראה מדבריו שיוצאים בכל הלשונות וז"ל שם: משום דאין הכוונה רק שיבין הענין, ולפי זה גם אם מפרש הקרא בלשון לעז או בשאר לשונות יוצא בו. ובלבוש כתב אבל בלשון לעז לכולי עלמא לא יצא, ולא ידעתי מנא ליה. עכ"ד. וכך כתב בספר עטרת זהב (שם ס"ק ג) וסיים והירא שמים יקרא גם תרגום לפי שניתנה מסיני, ע"ש.

ויש עדות נאמנה מרבי אברהם בן הרמב"ם שהביא רבי סעיד בן דוד אלעדני בפירשו על הרמב"ם (הל' תפילה פי"ג הכ"ג): ששמע מאביו שאין עניין מאמרם תרגום שיהיה לשון טרסי (הסורי) לא זולתו, אלא לשון שיהיו אותו הזמן ואותו מקום מכירין אותו כגון לשון ערב לבני מצרים וכיוצ"ב. עכת"ד.

וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן צח) שיוצא יד"ח גם בתרגום בשפה אנגלית, וז"ל: ונשאלתי מבעל תשובה שאינו מבין לשון הקודש או תרגום, ורוצה לקרוא בתרגום אנגלי כדי להבין המקרא, והסכמתי שיקרא ב"פ מקרא דאף שאינו מבין מ"מ מקיימין במקרא מצות לימוד, ואחר כך יקרא התרגום באנגלית דעדיף, מיהו אף שהתרגום אנגלי עדיף מ"מ כיון שהתרגום מדוייק שניתן בסיני כשבעים לשון אולי קדוש עכ"פ כעין המקרא, וראוי לא לדלג אמירת תרגום אף באינו מבין כלל, ומהאי טעמא דקדקו הפוסקים שירא שמים יקרא גם תרגום. עכ"ד.

אולם מאידך התוספות (שם ד"ה שנים) כתבו שלא יוצאים יד"ח רק בתרגום 'אונקלוס', וז"ל: ולא נהירא שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ד' ג.) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. ע"כ אין לומר בשום לשון פעם שלישית כי אם בלשון תרגום. ע"כ.  ומובא במשנה ברורה (שם ס"ק ד) דברי התוס' שלא יוצאים י"ח אלא בתרגום אונקלוס משום שאין להבין כמה דברים במקרא בלי התרגום, וז"ל שם: אם קראה בשאר לעז שהוא מפרש רק את המלות לחוד לא יצא י"ח במקום תרגום לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא. עכ"ד.

ולכאורה יש לשאול לשיטת התוס' דהרי רבים לא בקיאים בלשון תרגום 'אונקלוס' ויוצא שגם מה שאפשר ללמוד מהתרגום למקרא אינו מתקיים, ורב יוסף היה בוודאי בקי בלשון התרגום הכתוב בארמית. וראיתי בשו"ת מנחת אשר (ח"א עמ' נב) שהעיר: בזמנינו אין כ"כ בקיאים בלשון התרגום ואנו מבינים את לשון המקרא טוב הלא התרגום נועד להיות פירוש למקרא, ולא המקרא פירוש לתרגום. עכ"ד. ועוד, מש"כ התוס' שאין לומר בשום לשון כי אם לשון תרגום נמצאנו למדים גם שאין יוצאים יד"ח בפירוש רש"י לשיטתם.

ונראה שדברי התוס' לא נפסקו להלכה משום שמעיקר הדין יוצאים בפירוש רש"י. וכך העלה מרן השו"ע (שם בסעיף ב'): אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י. ע"כ. ומבואר לאו דווקא יוצאים בשמו"ת בתרגום אלא גם בפירוש רש"י מעיקר הדין אולם ירא שמים יעשה את שניהם.

ולפי חכמי המקובלים יש חשיבות רבה לעשות דווקא בתרגום אונקלוס שכך הכף החיים (שם אות כ) כתב: שיש בזה סוד כמוס כדי להכניס קליפת נוגה למקום הקדושה ביום השבת. ע"כ. ונראה שיש בזה נפקותא שאם אינו יכול לקרוא את שניהם גם תרגום וגם פירוש רש"י. המהרש"ל (קידושין פ"ב ס' יד) כתב אם אינו יכול לקרוא את שניהם יקרא פירוש רש"י ולא תרגום. אולם לדעת המקובלים עדיף טפי תרגום אונקלוס.

במקום אחר כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ה') אם אינו בר הכי יוצא גם בפירוש התורה הבנויים על יסוד התלמוד, וז"ל שם: מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו, כגון: ספר 'צאינה וראינה' וכיוצא בו המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנויים על יסוד התלמוד". עכ"ד.

 

למסקנת הלכה

כתבו הפוסקים ישנו מעלה בקריאת תרגום 'אונקלוס' מטעם שכתבו הגאונים שזכה שניתן מסיני, ועוד מטעם שאין להבין כמה דברים במקרא בלי התרגום. ומטעם שכתבו המקובלים שיש בו סוד כמוס. אולם אם קורא את הפרשה בפירוש רש"י יוצא ידי חובה, וירא שמים יקרא את שניהם.

ומי שאינו בר הכי להבין תרגום אונקלוס וגם רש"י ראוי שיקרא תרגום בשפה המדוברת לו כגון בתרגום אמהרית שנכתב ע"פ יסודות חז"ל וכך גם יוכל להבין ולומד כראוי.