שערי דקדוק ולשון

 מאמר מתוך הספר :  "חקרי שלמה"

 כתב וערך: שלמה נגר הי"ו  

הגיית שם ה' אחר אותיות מש"ה וכל"ב

כלל זה יהיה מסור בידך לדעת מתי הוגים את האות הראשונה של שם ה' ומתי האות נחה ולא נשמעת. וסימניך: "מש"ה מוציא וכל"ב מכניס". זאת אומרת, אותיות מש"ה הבאות לפני שם אדנות ושם אלוקות האל"ף של שם אדנות ושם אלוקות נשמעת במבטא, ואילו אותיות וכל"ב האל"ף של שם אדנות ושם אלוקים נחה, וזה ניקודן:

אותיות וכל"ב – המופיעות לפני שם אדנות בין בלשון קודש ובין בלשון חול מנוקדות בפתח, והאל"ף שותקת ולא נשמעת. כמו אין כַּא-דֹנָי, לַא-דֹנָי, וַא-דֹנִי, בַּא-דֹנָי. ולפני שם אלוקים בין קודש ובין חול מנוקדת בצירי והאלף נחה ושותקת כגון: וֵא-לוֹהֵי, בֵּא-לוֹהִים, לֵא-לוֹהִים, כֵּא-לוֹהִים.

אותיות מש"ה – הבאות לפני שם אדנות ושם אלוקות בין קודש ובין חול ניקודן שונה ולכן האל"ף נשמעת במבטא למשל, מֵ-אֲ-דֹנָי, הָ-אֲ-דֹנִים, שֶׁ-אֲ-דֹנָי, מֵ-אֲ-דֹנִי, הָ-אֱ-לֹהִים. וסימנך: מש"ה מוציא (הא' נשמעת בהיגוי) וכל"ב מכניס (הא' נחה ולא נשמעת בהיגוי) חוץ ממקום אחד שמש"ה אינו מוציא והוא: הַא-דֹנָי אין בציון (ירמיהו ח, יט) ובשבעה מקומות אותיות וכל"ב אינו מכניס (על הפסוקים יוצאי דופן ראה: מנחת שי ומסורת הקריאה בראשית מ, א; אמרי לשון ,עמ'  79).

כל"ב מיודעות וה"א הידיעה

לרבים מאיתנו בודאי מוכר המושג "ה"א הידיעה", אך אותיות "כל"ב מיודעות" לא נופל אנוכי מכם וגם אנוכי לא ידעתי לולא זכותכם שעומדת לי להעמיק ולהרחיב ידיעותי ולהעבירה אליכם כמריק מכלי אל כלי בחינת "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך". וזאת העצה היעוצה מיני אליכם. הקפידו לקרוא רש"י כל שבוע, כי מלבד יישובו בפשוטו של מקרא  יש בו הרבה עיון בדקדוק המילים והניקוד כפי שנראה להלן.

רש"י הקדוש בפירושו על הפסוק "אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי" (בראשית כד, כז) מגדיר היטב מהי ה"א הידיעה ואותיות כל"ב מיודעות באמרו: "בדרך – באותו דרך שהייתי צריך. וכן כל בי"ת ולמ"ד וה"א המשמשים בראש תיבה ונקודים בפתח, מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר או שהוא מבורר וניכר באיזה הוא מדבר". (רש"י, שם). וכן הוא בפסוק "וְיִפְגַּע בַּמָּקוֹם" (שם כח, כא) כותב רש"י, לא הזכיר באיזה מקום אלא במקום שכבר נזכר במקום אחר הוא הר המוריה עיי"ש. 'אבן עזרא' על אתר מפרש "והטעם במקום הידוע היום".

דוגמא מושלמת לאותיות כל"ב מיודעות המשמשות במקום ה"א הידיעה מפורשים יפה בדברי רש"י על הפסוק "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות יג, כא) לַנְחֹתָם כמו לְהַנְחֹתָם, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ (דברים א, לג) כמו לְהַרְאֹתְכֶם, ולכן נקוד בפתח כיון שהלמ"ד משמשת במקום ה"א הידיעה. ושוב הניף ידו שנית לבאר הדק היטב מהי ה"א הידיעה בפסוק "וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ" וזה מענה לשונו: "הרה כמו להר […] ויש חילוק בין הרה לההרה, הרה כמו להר ואינו מפרש לאיזה הר, וכשהוא נותן ה"א בראשה  הֶהָרָה, הַמִדְבָּרָה ודומיהם,  פתרונו אל ההר או לההר הידוע ומפורש בפרשה (רש"י, בראשית יד, י).

'לחם הביכורים' מפרט במעט לגבי כל"ב מיודעות. לדבריו, כל"ב מיודעות שיבואו במקום ה"א הידיעה, הה"א תֵּעָדֵר ויוטל תנועתה על אותיות כל"ב כמו: כַּבַּיִת, לַבַּיִת, בַּבַּיִת, היה צריך להיות כְּהַבַּיִת לְהַבַּיִת, בְּהַבַּיִת וכמו: בְּהַשָׁמַיִם חסדך (תה' לו, י) לְהַגְּדוּד (דברי הימים ב' כה, י; וראה שם, עמ' קיג). כיוצא בזה, לַשְמִיעַ בקול תודה (תהלים כו, ז) תחת לְהַשְמִיעַ, לַגִּיד ביזרעאל (מלכים ב' ט, טו)  תמורת לְהַגִּיד. וכמו שכתב הרד"ק "כי מצאנו המקור בחסרון הה"א רבים" (רד"ק, שם), עכ"ל. והסימן לדעת מתי מדובר בכל"ב מיודעות הבאות במקום ה"א הידיעה הוא זה: אם תבוא תנועת פתח לפניה ולאחריה שוא, ואם תוסיף ה"א ביניהם הפתח יהפך לשוא, אות הוא שמדובר בכל"ב מיודעות כגון: לַסְתִּיר עֵצָה (ישעיה כט, טו) במקום להסתיר. אמור מעתה, אותיות השימוש כל"ב שבאות במקום ה"א הידיעה הן נקראות כל"ב מיודעות. ושניהם יחד מכוונות ומשלימות זו את זו, ולשניהם אותה מטרה המורה על דבר הידוע ומפורסם ואין צורך לפרטו.

הגם הלום ראיתי ב'קובץ דקדוקי תורה' שמבחין בין ה"א הידיעה לה"א הפעולה וסברתו מעניינת ומאלפת. לדבריו, קיימים שני סוגים. האחד, ה"א הידיעה השוא ינוע בה , השני, ה"א הפעולה השוא ינוח בה. והאריך בזה בטוב טעם ודעת. אין אני מתכוון להעתיק משא כתיבתו ולא לחלוק על אף גרסא אחרת, כי אם לחזק סברתו בשלוש דוגמאות ומהם בִּין תבין שיש אמת בסברתו ודבריו נכוחים וישרים למוצאי דעת ומיוסדים על אדני הלשון. הדוגמא האחת, על הפסוק הם הַמְדַבְּרִים (שמות כו, כז), כתב 'חלק הדקדוק' לדעת בן אשר ה"א ללא מאריך והשוא נח. ויפה דרש. כיון שרש"י מבאר "הם שנצטוו הם שקיימו" (שם, שם). ומקרא זה יוכיח "אתה תדבר את כל אשר אצונו ואהרון אחיך ידבר אל פרעה (שמות ז, א) על אתר רש"י מפרש "אתה תדבר פעם אחת כפי ששמעת מפי, ואהרון אחיך ימליצנו ויטעימנו לפני פרעה" (שם, שם).ואם מדובר באנשים הידועים לנו כבר, מדוע הכתוב מציין שמותם "הם המדברים[…] הוא משה ואהרון" והלא ידועים ומפורסמים הם. על כרחך מדובר בה"א הפעולה  ותפקידם בשלב זה הוא לדבר כפירוש רש"י. מנגד, "ודברי החוזים הַמְדַבְּרִים אליו (דברי הימים ב' לג, יח). פשט הכתוב מורה שמדובר בה"א הידיעה המכוון ומוסב אל נביאי השקר ועל כן השוא ינוע.  

דוגמא בולטת המבליטה את ההבדלים ביניהם נמצא בדוגמאות הבאות: ותאמר לה הַמְיַּלֶדֶת אל תיראי (בראשית לה, יז) היא ה"א הפעולה ודומה לרופאה או אחות מוסמכת ופעולתה ליילד. מנגד, לַמְיַּלְדֹת העבריות (שמות א, טו ) בטרם תבוא אליהן הַמְיַלֶּדֶת (שמות א, יז) הראשונה היא ה"א הידיעה כי מדובר במפורסמות ביניהן (שפרה ופועה) והשניה ה"א הפעולה. ודומה לזה, הַמְאָרְרִים (במדבר ה, יח ) מדייק רש"י לא ייתכן שהמים מקוללים שהרי קדושים הם ובמילותיו הקולעות "מים שמאררים את אחרים". וכפירושו "המחסרים אותה מן העולם […] שמראות קללה בגופה של זו" (רש"י, שם). מכאן אתה למד שנקראים על שם סופם. אבל המים הַמְאָרְרִים האלה (שם, יט) מדובר על המים הידועים. אכן מה נעמו מדברותיו ומה נמלצו לחיכי אמרותיו מדבש לפי. נופת תיטופנה שפתותיו וחידושו  מבואר ומדוייק. 

בפשט העומק,  מדוע נבחרה ה"א לשמש כ"ה"א הידיעה" מובא בתלמוד ירושלמי (חגיגה דף י, ע"א) העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו, ד). וכן בְּהִבָּרְאָם בה"א בראם. על כך מבאר 'אור חדש' (מסכת חולין דף עב, ע"ב), מאחר והעולם הזה עולם הנגלה נברא באות ה"א, לכן כדי לגלות משהו ידוע משתמשים באות ה"א, ואילו לגבי דבר נסתר משתמשים באות יו"ד (בגוף נסתר אותיות אית"ן).

 ולעצם הענין, הנה דבריו הנפלאים של 'אבן עזרא' בהתייחסו על שם העצם והתואר "שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדעת כאשר יבואר שם התואר" (שם, שמות ג, טו). מדבריו משמע, שה"א הידיעה וכל"ב מיודעות יבואו במקרים הבאים: 

א. בשמות עצם כלליים ולא פרטיים כגון: הַכִּסֵּא, הַשֻּׁלְחָן, הַמִּדְבָּר, הָהָר, הָאִשָּׁה, הַקִּיר, ולא בשם עצם פרטי ידוע השייך ל… כמו למשל: מִצְרַיִם, יַבְנֶה, יְרוּשָׁלַיִם, מֹשֶׁה ודומיהם כי המה ידועים. הסיבה שבשם עצם פרטי לא מוסיפים ה"א הידיעה כי איננו שם עצם ולא שייך להוסיף ה"א על שם ידוע. כי לא תאמר המשה, האברהם, היצחק הזה / ההוא  כאשר תאמר מן חכם החכם. ומה שנאמר הַמְנַשֶׁה (דברים ג, יג)  אמר הַקּוֹהֶלֶת (קהלת יב, ח) בתוספת ה"א, בעבור היחס כשם תואר ולא שם עצם פרטי (ראה: אבן עזרא, שם).

ב. בנטיית שייכות – לא שייך שיופיעו ה"א הידיעה וכל"ב מיודעות כגון: כִּסְאִי, שֻׁלְחָנִי, אִשְׁתּוֹ בָּתֵּינוּ מאחר והדברים או החפצים ידועים למי שייכים. וראה ביאור המילות למלבי"ם בתיבת "עד הַמַכֵּהוּ, ה"א הידיעה עם הכינוי שלא כמשפט"  (מלבי"ם, ישעיה ט, יב). רוצה לומר, בנטיית שייכות לא שייך לומר שתהיה ה"א הידיעה שהרי ידוע על מי מדובר.

ניקוד כל"ב מיודעות וה"א הידיעה

מאחר ודין כל"ב מיודעות כדין ה"א הידיעה נפרט מהו הניקוד הבסיסי של אותיות השימוש הללו. בניקוד ה"א הידיעה כותב 'אבן עזרא' כך: "ידוע כי ה"א הידיעה אם בא אחריו אחד מא"ח הר"ע הוא קמוץ לרוב. וה"א "הָעֹלָה היא למעלה" בקמץ, גם יש דגש ביו"ד אחר ה"א הידיעה" (שם, קהלת ד, כא). ובצירוף דעת רש"י שניקוד ה"א הידיעה וכל"ב מיודעות בפתח כנזכר לעיל, (סעיף ו 6). הנה לנו יסוד מוסד בניקוד הבסיסי שלהן וזאת חוקת תנועתם באופן הבא:

לפני אותיות	הניקוד העיקרי	דוגמאות
כל אות למעט אותיות הא"ח ר"ע	בפתח ולאחריה דגש חזק	הַשֶּׁמֶשׁ, הַשַּׁלִּיט, כַּבֹּשֶׂם, כַּשָּׁנִים, לַמִּינִים וְלַמַּלְשִׁינִים, בַּדֶּרֶךְ,  בַּמִּקְדָּשׁ.
אותיות א' , ר'	בדרך כלל בקמץ בלי דגש	הָרוֹפֵא, הָאִשָּׁה, בָּאָדָם, לָרָעֵב.
יו"ד שוואית	בפתח ללא דגש והיו"ד נשארת בשוא	הַיְלָדִים, כַּיְרִיעָה, הַיְשׁוּעָה, לַיְשָׁרִים, הַיְאוֹרָה.
ח' לא קמוצה ע' לא קמוצה	בפתח בלי דגש בקמץ בלי דגש	הַחֲמוֹר, כַּחֶסֶד, לַחַיָה, בַּחֲלוֹן. הָעֶבֶד, הָעוֹלָה, לָעִיר.
ה', ח', ע' קמוצות	בסגול ללא דגש	הֶהָמוֹן, הֶחָכָם, הֶהָרִים, הֶעָנָיו, בֶּעָנָן, לֶעָנִי.
מ"ם שוואית במשקל מְפַעֵל, מְפֻעָל	בפתח בלי דגש	הַמְרַחֵם – הַמְרֻחָם, הַמְקַבֵל – הַמְקֻבָּל, הַמְלַמֵד – הַמְלֻמָּד, הַמְכַסֶה , הַמְבַקְשִׁים.

 

תשלום דגש – כבר נתבאר באריכות (לעיל בפרק זה : מבוא לאותיות השימוש) שקיימים 'יחסי גומלין' בין הניקוד והאותיות הבא לידי ביטוי בתשלום דגש או לחילופין בתמורה אחרת. לפיכך, ה"א הידיעה לפני אותיות הא"ח ר"ע שאינן מקבלות דגש התנועה הקטנה (פתח) נהפכת לתנועה גדולה (קמץ). מלבד שאחרי תנועה קטנה יבוא דגש. וראה זה מצאתי. 'אבן עזרא' כתב בפסוק ואל הארון (שמות כה, כא) "כמשפט הלשון" סתם ולא פירש. 'אבי עזר' טרח להסביר כוונת 'אבן עזרא' שהאות ה"א התחלפה בקמץ במקום הפתח כתשלום דגש כי אותיות הא"ח ר"ע לא מקבלות דגש והתגמול בא בצורת תנועה גדולה במקום תנועה קטנה. וזהו כוונת אבן עזרא כמשפט הלשון (אבי עזר, שם). 

     עוד בקשה נפשי ולא מצאתי איה איפוא מילת היחס החסרה שתחתיה יבוא דגש אחר ה"א הידיעה. תַּרְתִּי בספרי הדקדקנים ראשונים ואחרונים וראיתי ש'אמרי לשון' מתייחס לכך. לדבריו, ה"א הידיעה מצביעה על משהו כמו "זה" ובאה במקום המילה "הַא" (עמ' 73). ואם רצונך לידע היוצאים מן הכלל ודקויות נוספות בנושא זה, הבט נא וראה בספר 'אמרי לשון' שהאריך בזה ועיניך תחזינה מישרים. ולעניות דעתי נראה, שתשלום דגש יבוא במקום מילת היחס "הִנֵּה" והדגש במקום הנו"ן שנשמטה לאמור: הִנֵּה הָהָר, הַכִּסֵּא, הַקִּיר, הֶחָסִיד, הַסֵּפֶר, הַצַּדִּיק וכיו"ב. וזה יוכיח, "הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה" (בראשית לא, נא). כמכוון ומורה על הדבר הידוע. 

ההבדל בין ה"א הידיעה לה"א הקריאה   

לא כל ה"א בראש מילה תשמש כה"א הידיעה כפי שלא כל אותיות כל"ב ישמשו כידועות וכמו שנתפרש לעיל. 'מחברת התיגאן' ו'לחם הביכורים' מבחינים בין שני סוגי ההי"ן "ה"א הידיעה" ו"ה"א הקריאה" ומתוך הענין תוכל לדעת למה משמשת (עמ' קיג ; מחברת התיג'אן, עמ' כא, ומבהיר שוב בפירוט עמ'  ל ). כוונתם לומר, מעניינו יתפרש  פתרונו . דוגמא לדבר:  זה הקטן גדול יהיה (נוסח ברכה בברית מילה), אחיכם הַקָּטֹן (בראשית מב, כ) . מורים  על הקטן הידוע (ה"א הידיעה) , אבל הקטן יהיה לאלף  והצעיר לגוי עצום (ישעיה ס, כב)  אינו מדבר על מישהו ידוע אלא בכללות על כל אלה הכלולים במגדר קטן וצעיר (ה"א הקריאה). 

      ויהי מקץ ימים ראיתי בפירוש רש"י הגדרה קולעת  לה"א הקריאה וכה דיבר: " כל אַנְחָתָה השבתי- אַנְחָתָה  לא מפיק ה"א. לפי שהוא כמו כל אנחות שבעולם והוא לשון אנחה של אנשים רבים" (שם, ישעיה כא, ב).  הנה לנו הבחנה מדוייקת בהבדל בין  ה"א הנקבה לה"א הקריאה. אַנְחָתָהּ – אנחה שֶלָּהּ מיוחס לנקבה,  אַנְחָתָה- אנחה כללית.

     וסימן זה יהא מסור בידך להבחין בין שלושת המונחים. ה"א הידיעה מורה על  הדבר הידוע לכולם. ה"א הנקבה  מורה על התייחסות לנקבה נסתרת באופן פרטני ועל כן תבוא במפיק. ה"א הקריאה הדיבור אינו מכוון לגוף מסויים אלא מצביע על דבר כללי. מלבד זאת, לא תבוא ה"א הידיעה על העבר, וכפי שכותב הרד"ק במילת "הנראה אליו, אשר נראה אליו" והטעם " לא תבוא ה"א הידיעה על העבר. וכן ההקדש שמואל, הנמצא פה וזולתם " ( רד"ק, מלכים א' יא, ט).

זה היסוד: ה"א הידיעה וכל"ב מיודעות יבואו לידיעה שמבוררים  ידועים ומפורסמים לכל. כראיה חותכת ליסוד זה, ראה רש"י בשמות כו, טו. וזה מבטא שפתיו:  ועשית את הקרשים שואל רש"י מדוע שינה הכתוב  בתוספת ה"א מה שאין כן בשאר כלי המשכן (ועשית שולחן, ועשית כפורת, ועשית מנורת וכו' ) ומתרץ, שמדובר באותן קרשים מיוחדים שנטע יעקב אבינו , עי"ש.  ללמדינו, שה"א הידיעה מורה ומצביעה על דבר הידוע המבורר והמיוחד לכך.